הסוס הלבן

*~מפרד~*

דבר ראשון - הממתקיא באמת החליק לי מהיד.
דבר שני - הפעם לא צחקתי.
היא הלכה, והשרשרת אצלי ביד. אחרי כמה דקות יצאתי וחיפשתי אותה, אך לא מצאתי.
במקום זה ג'ורג' הגיע ושאל מה קרה.
עדיין לא הייתי מוכן לספר לו, ידעתי שהוא יצחק עליי. המשכתי להיות איתו.
עבר חודש שלם ועדיין לא ניסיתי לדבר איתה.
עברו חודשיים, ופתאום מצאתי אותה לבדה בספרייה.
ניגשתי אליה.
"הרמיוני אני יכול לדבר איתך שניה?" שאלתי.
היא סגרה את הספר ואמרה: "יש לך דקה".
"אני אצטרך יותר מדקה" אמרתי, אך כשראיתי את הבעת הפנים שלה אמרתי: "דקה זה יספיק לי".
"אני מקשיבה" אמרה.
"את מבינה, הממתק החליק לי מהיד. סיפרתי לך פעם, שיצאתי לדייט עם מישהי והממתקיא החליק לי שוב מהיד, ואז צחקתי ועכשיו לא כי..." אמרתי ולא סיימתי.
"כי...?" שאלה.
"כי.... כי!" אמרתי לבסוף.
"טוב... אם זה כל מה שיש לך להגיד לי, אני ילך להביא עוד ספר. תעשה טובה - תשמור לי על התיק" אמרה הרמיוני.
הנהנתי.
אחרי שהיא הלכה פתחתי את התיק שלה והכנסתי לשם את השרשרת.
אחרי כמה דקות היא חזרה.
הלכתי למועדון ולא ידעתי אם הולך להתפתח משהו. אני שונא ממתקיא!
אופס.... יכול להיות שהשארתי אצלה בתיק גם שוקולדימום?!
רצתי לספרייה וראיתי אותה פותחת את זה.
"אל תאכלי!" צעקתי.
"למה?" שאלה.
"זה שוקולדימום, וזה גם החליק לי!" אמרתי.
ואז היא שמה לב שכתוב על זה: שוקולדימום.
"תודה רבה, נתראה בקרוב" אמרה, אספה את חפציה, חייכה אליי והלכה למועדון.
טוב נו, אולי בכל זאת יקרה בינינו משהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא