קלרה בלרטון

-היא חזרה והסתקלה על רוזה.

"שתיכן טיפשות!"היא אמרה בקול מאיים.

"באמת חשבתן לכם? ששתי ילדות קטנות יתחכמו אותי!?"

"כן בהחלט,חשבנו." לגלגה רוזה.

קלרה צחקקה לה בשקט ואמרה:"והייתי אומרת שהצלחנו!

אחרי הכל כן תחכמנו אותך!"

"על מה את מדברת טיפשה שכמותך!???. אמרה ג'וזיפין.

גם רוזה לא הבינה למה קלרה מתכוונת,תוכניתן נכשלה.

"קלרה? קלרה? "לחשה רוזה בשקט לדלת חדרה של קלרה שהיית נעולה שם.

אך קלרה לא ענתה.

"נו,נו זילזלה ג'וזיפין.מה נערת חלומותייך(רוזה העריצה מאוד את קלרה.) עושה כרגע?!"

"קלרה קלרה!"צעקה רוזה שכמעט נישמע בכל רחבי הבית.

"חח היא לא מתייחסת אליך פחח"

רוזה הורידה את ראשה ונראתה מבוישת מאוד,היא לא רצתה להאמין שקלרה

דווקא עכשיו לא מייחסת אליה

מי שהעריצה כל חייה.

שתיהן לא ידעו מה קלרה באמת זממה.

קלרה טיפסה על החלון וקפצה ממנו.

לרגע אחד רוזה סיבבה את ראשה,היא שמעה משהו...

"על מה את מסתכלת!?" אמרה בקול שקט,אך ומאיים ומודאג.

"ממ?" נהמה רוזה,היא לא היתחסה לג'וזיפין.

פיתאום ניראה גבר אביה של רוזה.

"אבא!!!!"צווחה רוזה בשימחה.

ג'וזיפין השתתקה .

הוא אמר:"ציפור קטנה לחשה לי שמשהו לא טוב הלך כאן..."

"ציפור קטנה???!!!" אמרה ג'וזיפין בכעס רב.

ואז צמותיה של קלרה שימלתה האפורה הבלויה הופיעו מאחורי אביה של רוזה.

"קלרה? את סיפרת לאבי?

אבל איך היא... היא... כלאה אותך!"

"שילשלתי שמיכות דרך חלוני..." אמרה קלרה בחולמניות.

"ואז..."המשיכה ברצינות.

ירדתי מהחלון לבחוץ וקארתי לאביך."

לרגע נישמע קול ברזל נופל על הריצפה והסכין היתגלה.

"את רצית להרוג את הבת שלי?!!?" צווח אביה של רוזה.

"לא!!" אמרה ג'וזיפין בקול חמור מזויף.

ואחר כך לחשה בשקט:"הלוואי..."

קלרה שמעה ,אך לא הייתה בטוחה שהאחרים שמעו זאת.

"צאי!! את לא תגורי פה לעולם!"

היא יצאה ופניה היו נפולות.

פיתאום נישמע קול אופנוע.

"היי בואו נלך ליראות את כלי הרכב שנוסע!!" אמרה רוזה בהיתרגשות. (בכפרייהם פחות היו נוסעים באופנועים.)

"היי חכי לי קלרה" פלתה רוזה.

"אוקי,אבל תמהרי."

"הינה הוא!" אמרה רוזה,והצביע לשמיים.

"מה?" אמרה קלרה.

בום

אופנוע אדום ישן-ומיושן נחת על הדשא הירוק.

גבר בעל שיער שחור נורא, כמעט שתי מטר,בעל מעיל שחור בלוי.

"מצתער על זה" אמר בחביבות.

הוא העיף מבטים ואז פלט:"קלרה! לא ראיתי אותך מאז את בת ארבע."

"תסלח לי, מי אתה?" דרשה קלרה.

"רוביאוס האגריד שומר הקרקעות והמפתחות בהוגוורטס" אמר בגאווה.

"הוגרוטס? זאת אומרת הווגוורטס?"

"קדימה. צריכים לצאת

אנחנו מאחרים."

"מאחרים למה?"אמרה רוזה בקול מודאג.

"רוזה,אוקי איך אני אתחיל אוקי הינה:אני ממש מצתערת.

רציתי ,באמת שרציתי לספר לך אבל לא היה לי זמן ו..."

"היא מכשפה..."היתערב האגריד.

קלרה תקעה בו מבט כועס.

"מה???,זאת האמת" גימגם האגריד.

רוזה נישמע מודאגת:"מה הכוונה? את עוזב זב זבת?"

"אני מצתערת!"

אביה של קלרה אמר:"אני אלך להביא את חפציך,תוכלי להנות כרגע עם רוזה."

"אוקי אז את מכשפה?"

"מסתבר שאולי אבל אני לא יודעת מה הפירוש של זה כל כך."

"זאת אומרת שהיא יכולה לעשות דברים מיוחדים ,יותר ממך..." התערב האגריד.

הפעם שתיהן תקעו בו מבט זועף.

"הינה המזוודה!" אמר אביה של רוזה.

"להתראות."גימגמה קלרה.

"ממ"נהמה רוזה.

"קלרה!!!" רוזה צווחה וחיבקה אותה בחוזקה.

"תבטיחי לי שתהני?"

"כן,תודה רוזה."

"להיתראת!"

"צריכים ללכת".

"בסדר"

"ואוו ואוו ואווווווווווווווווו"

וקלרה נפלה לנהר.

"את בסדר שם?" אמר האגריד בעליזות.

"כן..."

הפרק הקודם		הפרק הבא