אנני

אם לא קאתם את ההערה מהפרק הקודם שנמחק כביכול אז זה פשוט לא יעניין חזרו צעד אחורה וקראו זאת אחר כך חזרו לפה ותראו את ההמשך
+++
חיבקתי את עצמי, אני סתומה זאת ידעתי בבירור:ילדה מטומטמת שמנסה להתנחם מעולם רע כמעט כמו הפושעים באזקבן,ועוד לדעת שזה לא יעזור לי,הורי מתו ,בעצם כול משפחתי,ומה שנשאר לי זה רוע סבל והתנחמות בחיבוק עצמי רעוע שגם עם זה אינני בטוחה שישפר את מצבי.
לקחתי את ספר השיקויים והתקדמתי אל הכיתה, "אנני תזהרי" צעק לי קולה של הילה, לא שמתי לב, התבוננתי אחורה משותקת למקום רואה תלמיד של סלית'רין מנסה לרצוח אותי ,רגלי משותקות למקום עניי פקוחות לרווחה ושאגת "אקספליאמוס" נפלטת מפי התלמיד אמרון מאלפוי,
כיווצתי את גבותי,מנסה ככל הנראה להשתחרר מהשיתוק,הסתקלתי על הכישוף שנורה לעברי מתבוננת סביב קולטת שכולם בוהים בי 'רוע לב' חשבתי לעצמי,ניסיתי להתנחם בעובדה שבעוד שניות מספר אולי הכישוף הדל הזה ירצח אותי,אני חלשה אולי זה מה שישבור אותי,לפחות אקווה שהמוות יהיה קל וחסר כאבים, אולי אומר לאנשים מה אני חושבת לפני שיגיע זמני "רוע לב" מלמלתי "למה אני???" צרחתי "מה עשיתי לך אלוהים?" שאלתי התבוננתי למעלה מקווה לתשובה שלא תבוא התבוננתי על הסובבים "ומה אתכם????,תעמדו פה ותראו אותי מתה מול העניים שלכם??" האנשים התבוננו בי בתדהמה ואז באמרון שהחל לדבר "מתה" מלמל "מעניין, רעיון טוב" אמר והתבונן עליי בחיוך מרושע "נקמה" אמר ושיחק בשרביטו "נקמה מתוקה,חיסול משפחת פוטר" חייך חיוך ידידותי ופסע בצעד קל ונינוח להרוג אותי(הערה פצפונת:הקטע הזה לקוח מהגדמה של הספר דימדומים!!!)
דמעות בוגדות הסגירו אותי הכישוף חבט בי בעוצמה 'למה אני לא מתה?' שאלתי את עצמי פקחתי את עניי "לא מספיק" מלמל והתכונן לירות עוד כישוף כאב חד חדר לגופי ונרעדתי לגלות שעדיין מתבוננים עליי בלי רחמים חברותי אפילו ההפלאפים "הטובים" עלק המשיכו להתבונן על גופתי המשותקת.
"הרוג אותי" אמרתי "הפסק את הכאב,אנא ממך,אך אל תתפלא אם יום אחד נשמתי תבוא לנקום נקמה מתוקה עוד יותר" חייכתי חיוך ספקני התוכנן כלהפחיד אותו , גיחוך קל נשמע בין ההמון "אהרוג אותך" אמר "אך אני בספק שתבואי לרדוף אותי,אינני פוחד ממך,זו נקמה, נקמה שהייתה אמורה להתבצע מזמן , אך אני מופתע בדיוק כמוך איך עדיין לא הספיקו להרוג אותך".
"עזוב אותה" נשמע קול מאיים מאחוריו, ג'יימס עם שרביט שלופה נעמד מתנשף עם שרביט שלופה בידו משתדל לעמוד על רגליו (ג'יימס היה הנער שאנני פגשה בחדר המועדון!!!)  "עזוב אותה" צרח בקול מאיים ותוקפני
"מעניין" גיחך אמרון ושיחק בשרביטו "סוף סוף קצת אקשן אך חכה שניה אני צריך לגמור עבודה שהייתה אמורה להסתיים לפני מאה שנה" גיחך
"אמרתי לך עזוב אותה" צרח ונהמה חרשית יצאה מגרונו
הנער חשך שניים מחודדות מהצורך כאילו עוד שנייה רצה להתנפל על הנער לתלוש לו את הלב מהחזה ושתות את דמו כאילו היה המשקה טעים
+++
מקוה שאהבתם ^^ גם אני במטח P:

הפרק הקודם		הפרק הבא