הילדה שגילתה

פרק ד': שישה ינשופים ופטרונוס מדבר אחד

הלן התעוררה לקול נקישות קלות. היא לא זכרה הרבה מהלילה, רק תמונות מעטות מחלומה.

מישהו נכנס לחדרה דרך החלון, הדלת נפתחת ונסגרת מעצמה, קול צרחה...

   רק אז שמה לב לנקישות אשר העירו אותה, בהתחלה חשבה הלן שזאת אימא אשר דופקת בדלת, אך עד מהרה גילתה שהנקישות מגיעות מהחלון. על עדן החלון ישב היפ, האוח החדש שלה, ובפיו מכתב.

   הלן מיהרה לקום מהמיטה ורצה אל החלון. היא פתחה אותו בתנופה והכניסה את האוח אשר התעופף והתיישב על השולחן. הלן סגרה את החלון וניגשה אליו כדי לקחת את המכתב מפיו, אך כאשר שלחה את ידה הוא נסוג והמשיך לאחוז במכתב בפיו.

    הלן ניסתה להתקרב שוב, אך האוח נסוג בשנית בסרבנות. הלן ניסתה לחטוף ממנו את המכתב, אך הוא רק התעופף לצידו השני של החדר ונעמד ליד הדלת. הוא הסתכל על הלן כמו מבקש דבר מה מסוים.

    רק אז הלן הבינה מה שהוא רוצה לצאת מהחדר, זה נראה לה חשוד אבל היא בכל זאת התקרבה אל הדלת לאט כדי שלא יברח שוב. אך האוח לא הראה כוונה לזוז ממקומו. הלן פתחה את הדלת בהיסוס קל והיפ התעופף בקלילות מבעד לדלת. הלן יצאה אחריו למסדרון, במורד המדרגות, עד הסלון.

    רק עכשיו הלן שמה לב לכך שהשמש עוד לא עלתה. היא הציצה לכיוון המטבח וגילתה שהשעה הייתה רק שלוש לפנות בוקר. אבל משום מה היא לא הייתה עייפה בכלל.

    היא חזרה להביט בהיפ, אשר זרק את המכתב על מסעד הספה והתיישב לידו. הלן התקרבה בזהירות וחטפה את המכתב לפני שהיפ יספיק לקחת אותו חזרה. היא העיפה מבט מהוסס בהיפ ומיד הרגישה מטופשת על כך שחטפה את המכתב, הוא הרי הגיש לה את המכתב. היפ רק החזיר לה מבט מסובב שהלן הייתה כמעט כהרמת גבה.

     על המכתב היה בכתב דק ומסולסל: לפתוח לבד!!!

     מצחה של הלן התקמט. היא הייתה כמעט בטוחה של מי הכתב, של דמבלדור. ואז היא נזכרה בפטרונוס שמקגונגל שלחה. היא הסתקרנה מיד ומיהרה לפתוח את המכתב, אבל עצרה את עצמה רגע לפני שהוציאה את הקלף הצהוב מהמעטפה.

     היא הסתכלה סביבה.

     לא היה שם אף אחד חוץ מהיפ, אבל עדיין הלן הרגישה לא בנוח לפתוח את המכתב כאן באמצע הסלון. היא התחלחלה למחשבה שאימא שלה תתעורר פתאום מסיבה בלתי מוסברת ותחליט לרדת למטה, ואז היא תמצא את הלן עם המכתב. במקרה כזה, היא לא תניח להלן לעשות דבר לפני שתקבל הסבר לכך שהיא עומדת בסלון בשעה שלוש לפנות בוקר וקוראת מכתב בלתי מזוהה כביכול.

     היא החליטה לקרוא את המכתב במקום קצת יותר אינטימי. בהתחלה היא חשבה ללכת לחדר, אבל מין הסתם יש סיבה לכך שהיפ הוריד אותה למטה. היא שקלה היכן יכלה לפתוח את המכתב באין מפריע.

     מתוך ההתלבטויות הרבות הלן העיפה מבט כמעט מתחנן בהיפ. היפ מצידו, - שהיה כנראה אוח חכם ביותר – התעופף אל המטבח. הלן רצה אחריו. הוא מתכוון לשגע אותי, או מה?! רטנה הלן בליבה.  אך חוט המחשבה שלה נקטע ברגע שהגיעה אל המטבח.

     הלן התאפקה לא לצרוח. על עדן החלון שמעל הכיור ישבו לא אחד, וגם לא שלושה, כי אם שישה עופות דורסים. כולם נושאים ברגל או במקור מעטפות קלף.

     הלן התעשתה מההלם והתקרבה אליהם מהוססת כדי להעיף מבט במכתבים. כשהצליחה לפענח את שם הנמען גילתה שהם בכלל לא מיועדים לה. הם היו מיעדים ל – הארי.

     הלן הייתה המומה. איך זה ייתכן? היא כבר התחילה להטיל ספק בשפיות דעתה. היא זיהתה  גם כמה משמות השולחים. שני מכתבים מהרמיוני, מכתב מרון, וגם אחד מהאגריד בצירוף חבילה שבאופן מטריד ביותר הייתה להלן הרגשה שזאת עוגה. מכתב אחר היה מנוויל, ואת שני המכתבים הנוספים הלן לא הצליחה לקרוא בגלל זווית העמידה שדל הינשופים.

     הלן הורידה את מבטה חזרה אל המכתב שבידה. היא פתחה אותו בידיים רועדות, בתקווה שייתן לה כמה תשובות. היא ישרה את הקלף המקופל והתחילה לקרוא:

'גב' קורטר היקרה,

     שמי הוא אלבוס דמבלדור, אני הוא מנהל בית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

     אבל אני מניח שאת זה את כבר יודעת.

     אני אומנם שלחתי אלייך את פרופסור מקגונגל, אבל שנינו יודעים שמעולם לא היו לך תקריות קסם. – '

ברגע הראשון המשפט הזה הפתיע את הלן. אבל לאחר מספר שניות היא הגיעה למסקנה שהיה טיפשי מצידה לחשוב שדבר כזה יוסתר מדמבלדור. ואת האמת, היא אף פעם לא חשבה  על זה. מעולם הגוף שלה או המוח שלה לא הפגינו יכולות כלשהן שיכלו להתריע אל בואה של מקגונגל.

     מסיבה כלשהיא הלן לא הייתה מבוהלת או מפוחדת מהעובדה הזאת. אולי בגלל שזה הרגיע אותה בצורה מסיומת ואולי כי היא קיוותה לרגע שהיא ניחנה ביכולת שליטה עצמית גבוהה. אבל הלן ידעה שזה לא אפשרי. היא המשיכה לקרוא.

     'אולי מה שאני כותב לך פה לא מומלץ לכתב, לה לשיחה פנים אל פנים, אך אין לי הרבה ברירות.

     הלן, את לא קוסמת. – '

בשלב הזה הלן כבר התבלבלה. אני לא קוסמת. אז למה הזמינו אותי להוגוורטס? הלן באמת לא הבינה את זה. אם היא לא קוסמת למה הם טרחו לספר דווקא לה מבין כל אלה שקראו את הארי פוטר.

     'את בטח שואלת את עצמך, למה בעצם אנחנו מביאים אותך להוגוורטס למרות שאת לא קוסמת.

     את מבינה, אנחנו חייבים להביא אותך אל הוגוורטס כדי לחקור את נושא מסוים בקסם שאכן קיים בך.

     אני אשתדל לקיים איתך שיחה ממשית יותר בהקדם האפשרי,

     אבל עד אז הייתי חייב שתביני את הפרט הזה.

                                                                          על החתום,

                                                                          אלבוס דמבלדור.'

היא חזרה להביט בינשופים שעוד ישבו על עדן החלון. הלן לא הבינה את פשר הדברים שנכתבו. המון שאלות צצו בראשה. שאלות שאין את מי לשאול, חוץ מפרופסור דמבלדור כמובן. אבל מה יכלה לעשות בעניין?

     היא החליטה לדאוג לזה מאוחר יותר.

     היא חזרה אל תעלומת הינשופים. הלן הגיעה למסקנה שאם רק תצליב פרטים בסיפור היא תצליח לגלות מה הם עושים שם. בוא נראה, הארי עכשיו יתחיל את שנתו השנייה בהוגוורטס. התאריך היום הוא השלושים ביולי. בסביבות הזמן הקרוב דובי אמור לבקר את הארי-.

     מחשבותיה של הלן נקטעו ופניה החווירו. היא נזכרה מה עשה דובי אצל הארי. היא נזכרה במכתבים מהחברים של הארי, מכתבים שלא הגיעו ליעדם. ליבה של הלן דפק בכזאת עוצמה שהייתה בטוחה שעוד רגע יצא ממקומו ויקפוץ עד הוגוורטס לפחות.

     מרוב היסטריה הלן כלל לא הרגישה ברטט שהופיע לפתע באוויר. כששמה לב אליו הוא כבר היה חזק והאוויר סביבה זז כולו בגלים.

     אוף! לא מספיק ריגושים לשבוע אחד עברתי? ומה יקרה מחר. תיפול עליי פרה מהשמים?! רטנה הלן בליבה.

     זרמי האוויר נחלשו ולפני הלן הופיע יצור קטן קומה, בעל אוזניים גדולות ונפולות, לבוש בסמרטוטים מרופטים. זה כבר היה יותר מדי בשביל הלן.

     "ד... דובי?" שאלה אותו הלן. דובי חייך. "גבירתילי חכמה." הכריז דובי בגאון, כאילו זה שהלן חכמה הוא השג אישי שלו.

     "דובי ידעו ידע שגביר תילי תזהה אותו." אמר באותו טון גאה. "דובי, מה אתה עושה פה?" לחשה לו הלן כאשר הצליחה לדבר שוב.

     "דובי בא לבקש דבר מה חשוב ממאוד מאוד מגבירתילי."

     "אבל דובי ענוש יעניש את עצמו אם הוא רגוז הרגיז את הגבירתילי." הוסיף, מעט לחוץ כשראה את הבעתה ההמומה של הלן.

     דובי כבר היה מוכן לקחת את המחבט ממתקן ייבוש הכלים.

     "לא, לא." קפצה הלן. זה מה שחסר לה עכשיו גמדון בית שיתחיל להרביץ לעצמו כי הלן נכנסה להלם לרגע. יצורים מוזרים... חשבה לעצמה הלן במשיכת כתפיים.

     "דובי, מה באתה לבקש?" שאלה אותו הלן בעדינות.

     "דובי לא רוצה שהארי פוטר אדונולו יגיע השנה להוגוורטס. מסוכן בהוגוורטס. משהו רע ונורא קרו יקרה בהוגוורטס השנה. אבל גבירתילי הלן כבר יודעת, נכון?" שאל דובי והמתין לתשובה בציפייה דרוכה.

     בהתחלה הלן לא הבינה למה הוא מתכוון. אבל לא לקח לה הרבה זמן לעשות אחד ועוד אחד.

     "דובי, חדר הסודות הולך להיפתח, נכון?" שאלה הלן את השאלה המתבקשת. דובי הנהן לאיטו בתגובה.

     "אבל, דובי, אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת, בסדר?" שאלה אותו הלן רק מתוך נימוס. לא היה לה שמץ של ספק שדובי יענה לה בחיוב. ואכן, כך קרה.

     "כל מה שגבירתילי הלן תבקש." הודיע דובי ונראה מאושר על כך שסוף סוף הלן רוצה ממנו משהו. זה הקל על הלן.

     "דובי, איך אתה יודע שאני יודעת הכול?" השאלה הזאת הטרידה מאוד את הלן. היא לא לקחה בחשבון שעוד מישהו יודע את הסוד שלה. את טום היא לא ממש החשיבה, היא ידעה שלא יעז להגיד כלום.

     "דובי לא יכול לענות לגבירתילי על השאלה הזאת." אמר דובי ונהיה סמוק מבושה על כך שלא יכל לרצות את הלן. "אבל, למה?" שאלה הלן, לא מבינה למה דובי לא יכול לענות לה.

     "דובי אינו יודע איך מצא את גבירתילי הלן." אמר ונראה אומלל יותר מרגע לרגע. "דובי פשוט, הרגיש את הקסם של גבירתילי הלן  וידע שגבירתילי הלן הגונה מאוד מאוד והוא יכול לסמוך עליה." המשיך דובי בטון מתנצל.

     "אהה." ענתה לו הלן סתומות. "דובי, קטעתי אותך קודם. מה רצית לבקש ממני כדי שהארי לא יגיע להוגוורטס."

     "דובי ביוש מתבייש בעצמו גבירתילי הלן, אבל הוא חייב חייב לבקש." דובי לקח נשימה עמוקה.

     "דובי רצו רוצה לבקש את גבירתילי הלן ש... שתשמור אצלה את המכתבים של אדונילי הארי פוטר כי אסור אסור שהאדונימים של דובי ימצאו אותם אצלו." המשיך דובי בטון  מתנצל.

     הלן ידעה שזה לא יעבוד, אך לא התכוונה להגיד את זה לדובי.

     "בסדר דובי, תן לי את המכתבים." אמרה הלן לדובי. להפתעתה של הלן דובי נראה מופתע ואף כמעט נעלב.

     "דובי עשו יעשה זאת בשביל גבירתילי הלן." הכריז דובי וקד לפניה.

     הלן ראתה אור בזווית עינה בוהק כסוף דרך תריסי החלון בסלון. בהתחלה חשבה כי מדובר  באורות מכונית אשר באים מהכביש. אך עד מהרה נוכחה הלן שטעתה.

     אוך! זה לא יגמר אף פעם, נכון?! חשבה הלן. התחיל להימאס לה מכל הדברים שקורים לה בבת אחת.

     זה היה פטרונוס, פטרונוס בדמות עוף-חול. להלן היה חשד קל למי שייך הפטרונוס. הלן הביטה בו ואפילו לא הייתה מאוד מופתעת כאשר פצה את פיו והתחיל לדקלם:

     'מדבר פרופסור דמבלדור, אגיע בעוד מספר דקות. והרגשתי צורך להודיע מראש.'

מסר קולו של דמבלדור.

     "דובי חייב ללכת עכשיו גבירתילי, אסור שפרופסור דמבלדור הוא יראה אותי." אמר דובי וקד להלן.

     דובי נעלם, ואיתו הינשופים.

     לאחר מספר שניות הופיע אלבוס דמבלדור על מרפסת הכניסה הפנימית של משפחת קורטר. דלת המרפסת הפנימית הייתה שקופה כך שהלן יכלה לראות אותו.

     כשראה את הלן מעבר לדלת הזכוכית הנהן לעברה קידת שלום אך לא נכנס. לקח לה מספר שניות להבין כי עליה לגשת לפתוח לו את הדלת, אשר הייתה נעולה בלילה.

     הלן תהתה מדוע אינו פותח את הדלת בעצמו. אך תיארה לעצמה שזה כנראה יראה כחוסר נימוס.

     הלן ניגשה אל הדלת ופתחה אותה לרווחה בנשימה עצורה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני מצטערת שלכח לי כלכך הרבה זמן להעלות עוד פרק אבל אני בתקופה מאוד עמוסה!

מקווה שאהבתם!

הפרק הקודם		הפרק הבא