התערבות כפולה

תקופה: קונדסאים, שנה שביעית.
ז`אנר: הומור, רומאנס, פלאפי.
דירוג: PG13 בכולם.
שיפ: גיימס/לילי
אורך: לא ברור עדיין.
דיסקליימר: ה"פ לא שייך לי, גם לא הדמויות, רק העלילה. אה, כן, ו JK שולטת בעולם ! ~מוחעחעחעחחעחע D:~
הערות/הקדשות:
לבטאית המוכשרת כוכך שלי, Continuous Nightmare , שלא קולטת כמה שהיא טובה (:
***

הימים חלפו, ויום חמישי הגיע. הפעמים שבהן נראה היה שלילי הולכת להרביץ לג'יימס התמעטו לעת ערב, והתרבו בשעות הבוקר המוקדמות, בעיקר לאור העובדה שגיימס עדיין לא הפנים שלילי לא אוהבת בקרים. בכל אופן, הם הסתדרו באופן מסוים. האופן הזה כלל צעקות, קללות, ומקרי אני-הולכת-להרוג-אותך-ג'יימס-פוטר, אבל כמו שדמבלדור אמר, יש להם עד סוף השנה ללמוד להסתדר אחד עם השני.

לילי התעוררה במצב רוח גרוע מהרגיל. ימי חמישי היו ימי הקווידיץ' של ג'יימס, והיא פחדה מתעופה פחד מוות. לאט-לאט, הי הכריחה את עצמה להתעורר. היא פתחה את עיניה, מסתגלת לאור השמש הבהיר.
כבר אז היא ידעה שימי חמישי לא הולכים להיות הימים האהובים עליה, ואלוהים, כמה שהיא צדקה.
בזמן שלילי התארגנה לבוקר החדש, ג'יימס ורמוס כבר ישבו לאכול ליד שולחן גריפינדור.
"קרניים, איפה רך-כף?" שאל רמוס.
"ישן, אני חושב. רק נראה לי, או שהוא נהנה מהעונש הזה יותר מאשר שהסלית'רינים נהנים?" שאל ג'יימס.
"סביר להניח, הרי בזכות העונש הזה הוא ישן יותר. ואתה? כמה אתה סובל?" גיחך רמוס.
"מאוד, בשם מרלין. אני צריך להסתובב עם הפרצוף המכוער שלה כל היום, מה חשבת? שאני אהנה מזה?" נאנח ג'יימס.
טוב, אוונס לא עד כדי כך מכוערת. אבל רמוס לא באמת חייב לדעת את זה. הוא חשב.
"אתה מודע לזה שלילי לא כזו גרועה, נכון?" אמר רמוס, כאילו קורא את מחשבותיו. "להפך- היא יפהפייה. כולם חוץ ממך ומרך-כף יודעים את זה. אני באמת לא מבין למה אתה לא מנצל את זה שאתה צמוד אליה, כמו שבד"כ היית עושה."
"איכס, ירחוני! איבדתי את התיאבון." הכריז ג'יימס, דוחה את צלחתו מעליו. "יש אימון קווידיץ', תשלח את אוונס למגרש כשהיא תגיע."
"מה שתגיד, קרניים." אמר רמוס, מושך בכתפיו.
 ג'יימס קם ממושבו, ויצא למגרש האימונים. שאר חברי הקבוצה, כבר חיכו לו שם. חברי הקבוצה הלכה להחליף לבגדי אימונים, וכשחזרו למגרש- לילי כבר ישבה על אחד מהספסלים, מחכה לאימון שיתחיל.
"טוב, קבוצה, מוכנים לתעופה?" קרא ג'יימס, בתור.
הקפטן, לא בתור הרודף, כמובן.
"כן!" ענו לו קולות השחקנים.
"הצופה שלנו מוכנה?" שאל ג'יימס בקנטרנות, מישיר מבטו אל לילי.
"מוכנה. עד כמה שאפשר..." הוסיפה לילי בחשש שלא התאים לה.
ג'יימס עלה על המטאטא שלו, נותן לכולם סימן לזנק גם. כשהוא התעופף, הוא הרהר במה שרמוס אמר. לילי ישבה למטה, על ספסלי הצופים; שערה האדמוני התפזר ברוח הקלילה, לאור השמש הוא נראה כמו שלהבת זהב עוצרת נשימה. ג'יימס העמיק להביט בה, טובע בשערה העמוק ומגיש דחף בלתי מוסבר לדחוף את ראשו לתור הרעמה הרכה הזו, להריח את שמפו הפרחים שלה. אלוהים, ג'יימס! לאן התדרדרת? אתה יודע מה סוג השמפו של אוונס?! נשמע קול בראשו, ג'יימס השקיט אותו מיד.
הוא שקע בה כל-כך עד שהוא לא שם לב לעץ שמולו, התנגש בו, ונפל.
"ג'יימס!" לילי נתקפה בהלה ורצה אליו.
כל שאר חברי קבוצתו מיהרו לנחות.
"אתה בסדר?" לילי קראה בבעתה כאשר הגיעה אליו.
"מובן שאני בסדר, אוונס. מה נראה לך?" ענה לה בטון נוטף סרקזם טהור.
"הו, אוקיי." היא נרגעה.
"ממתי בכלל אכפת לך?" הוא שאל, משפשף את החבורה במצחו.
חברי קבוצתו הגיעו אליו, מבוהלים.
"לעזאזל, פוטר! אתה לא יכול לשמור על הריכוז שלך למשך שנייה אחת ליד החברה שלך?" קראה אנג'לין ג'ונסון, כורעת על ברכיה לצידו.
"אנחנו לא חברים!" קראו שניהם ביחד.
"בסדר, בסדר, מה שתגידו..." היא מלמלה, קוראת לשאר חברי קבוצתה.
"אתה בסדר, פוטר? אפשר להמשיך או שאתה צריך ללכת למרפאה?" שאל ניק פארקר.
"אפשר להמשיך. רק תעזרו לי לקום." הוא הושיט את ידיו, והם משכו אותו.
לילי הביטה בו בספק מהול בחשש, אך התיישבה על המושבים בחזרה.
"לעזאזל עם רמוס הזה. היי, פארקר!" הוא קרא אל ניק שהתיישב בחזרה על המטאטא שלו.
"כן, פוטר? עוד משהו?" הוא ענה לו.
"תזכיר לי בפעם הבאה שאני שואל אותך להקשיב לרמוס בכל מה שהוא אומר, טוב?"
-
"...ואז זה היה כל כך מוזר, הוא פשוט התנגש בעץ ונפל מהמטאטא!" קראה לילי בתדהמה.
"מה?!" קראו שלושה קולות נדהמים בו זמנית.
"כן," קראה לילי. "גם אני נדהמתי."
"הוא בסדר?" שאלה קרול לאחר כמה שניות של התאוששות.
"כן, כן, לא קרה לו כלום." הרגיעה אותה לילי.
"וואו, ליל'ס, יש לך מושג למה זה קרה? הוא הרודף הטוב ביותר שהיה לנו כמעט, טוב, אי-פעם! מה יכול לגרום לו להתנגש בעץ?!" שאלה קייטלין.
"אין לי מושג, קייט, באמת שלא." ענתה לילי.
"אולי זה בגלל לילי." צחקקה מוניקה.
"כן, בטח." צחקו איתה ביחד שלושת הבנות.
-
"...ואז זה היה כל-כך מוזר, פתאום קלטתי שליליאן אוונס יפה!" קרא ג'יימס בתדהמה.
"מה?!" קראו שלושה קולות נדהמים בו זמנית.
"כן," קרא ג'יימס. "גם אני נדהמתי."
"מ-מה? לא הגיוני! אוונס יפה?! לילי-יש-לי-פרצוף-שיכול-להכתיר-אותי-למלכת-הגובלינים-אוונס? לא, לא, לא, לא, לא!" קרא סיריוס, מזועזע.
"יש לה שיער כזה ג'ינג'י עמוק, והוא נראה רך כל-כך... העיניים שלה ירוקות כמו אזמרגד, והחיוך שלה חמוד, ו... מרלין, היא יפהפייה!" נאנק ג'יימס.
"הו, לאן התדרדרנו?" נאנח סיריוס.
"מה אתכם? אתם לא בשוק?" שאל ג'יימס את שני חבריו המופתעים.
"אנחנו בשוק," ענה רמוס. "אבל לא בגלל זה שהיא יפה, את זה ידענו ממזמן. בגלל שקלטת את זה סוף-סוף. זה פשוט... בלתי אפשרי! אתם כאילו... ג'יימס פוטר ולילי אוונס!"
"ככה גם אני חושב." הסכים איתו פיטר.
"ספר לי על זה." נאנח ג'יימס.
*
"באמת חשבת שאוונס יפה? איכס." עיקם סיריוס את אפו.
"אני באמת לא יודע, רך-כף. אולי פעם חשבתי ככה..." צחק ג'יימס.
*
למחרת בבוקר, לילי, שהתרגלה לקום מוקדם בבוקר, להכין לעצמה קפה, ולהתכונן להתמודדות עם ג'יימס, פלטה צרחת התרגשות שעוררה את חברותיה.
"לילי, מה קרה? להעיר אותנו מוקדם בבוקר זה התפקיד של מוניקה!" קראה קייטלין בבהלה.
"היום אחר הצהרים יש יציאה להוגסמיד, מה אני אעשה?" אחזה לילי בראשה בפאניקה.
"למה את בפאניקה? יש לך דייט מוכן מראש, אנחנו אלה שצריכות לדאוג לסידורים." אמרה קרול.
"אבל אני צריכה לדאוג לבגדים ולסידורים. מה נעשה?" קראה לילי, שולפת בגדים מהארון.
"מישהו יודע משהו שאני לא? היא יוצאת עם פוטר." אמרה קייטלין לקרול.

חבורת הקונדסאים עברה כרגיל בחדר המועדון, בדרך לשולחן האוכל, עושים רעש מיותר, כרגיל. הם התכוונו לרדת ולצעוק "הקונדסאים באים!", כאשר מבטו של סיריוס קפא על פיסת נייר שחוברה לקיר במסמר.
"הממ... קרניים?" אמר סיריוס בחשש.
"כן, רך-כף, יקירי?" שאל ג'יימס.
"תסתכל על זה." הוא הצביע על הנייר.

היום, ה – 5.10, תתקיים יציאה להוגסמיד.
תלמידים הרוצים לצאת מתבקשים להראות אישור יציאה לראש הבית.
בסליחה מראש על ההודעה המאוחרת,
ראשי הבתים ופרופסור דמבלדור.

"נו, ו.? הרי לא תהיה לי בעיה להשיג דייט," גיחך ג'יימס.
"הו, קרניים, ברכה על ראשך התמים." נאנח סיריוס. "כבר שכחת את העונש המקולל שלך?"
"הו, לא." החוויר ג'יימס.
"הו, כן." הנהן סיריוס.
"אבל אני... לא... לעזאזל." נאנח ג'יימס בייאוש, מסכם את המצב במילה אחת.
"קדימה, בוא, יקירי האומלל, נכין אותך לדייט המהולל." גיחך סיריוס, מסמן בראשו לרמוס ולפיטר להתקדם לעבר האולם הגדול.
"דייט מקולל, אתה מתכוון." אמר ג'יימס, מעקם את אפו.
-
"קדימה, קרניים, זה לא עד כדי כך קשה." גלגל סיריוס את עיניו.
"כן, זה כן. זה לא אתה שצריך לקפוץ לגהינום." משך ג'יימס באפו.
"קדימה, קרניים. בהצלחה."
ג'יימס הרים את ראשו בעוז נפש, ונעמד ליד לילי המופתעת, מודע לכך שכול ביה"ס מסתכל עליו. "כן, פוטר, אתה רוצה משהו?" היא שאלה.
"טוב, רציתי לשאול אותך משהו."
"כן?"
הוא לקח נשימה עמוקה, "את רוצה לצאת איתי להוגסמיד?"
-
נכון שאתם שמחים שיש פרק ? DDDD :
תגיבו 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא