התערבות כפולה

תקופה: קונדסאים, שנה שביעית.
ז`אנר: הומור, רומאנס, פלאפי.
דירוג: PG13 בכולם.
שיפ: גיימס/לילי
אורך: לא ברור עדיין.
דיסקליימר: ה"פ לא שייך לי, גם לא הדמויות, רק העלילה. אה, כן, ו JK שולטת בעולם ! ~מוחעחעחעחחעחע D:~
הערות/הקדשות:
לבטאית המוכשרת כוכך שלי, Continuous Nightmare 
***
"קרניים, קדימה, קום!"
לקום בבוקר של היום שצפוי להיות היום הגרוע ביותר בחייך, וכשחברך הטוב ביותר זורק עליך כרית, זה לא הדבר הכי מהנה בעולם.
"לא רוצה..." מלמל ג'יימס בילדותיות, והתהפך לצד השני כשהכר עדיין על ראשו.
"לא שאלתי אותך! מאה אוניות עדיין על התוקף, ועם אוונס אין לך הרבה זמן לבזבז, אתה יודע..." אמר סיריוס.
"לא... למה אוונס? לא רוצה..." קרא ג'יימס, מתחפר עמוק יותר מתחת לשמיכה.
"תגיד משהו, קרניים יקירי, אתה שמעת סימן שאלה בקולי? אני בטוח שלא. עכשיו קום ותתלבש, יש לך יום מאוד ארוך." קרא סיריוס ומשך את המזרון כך שג'יימס נפל אל הרצפה.
"אוף, כבר חשבתי שאני אוכל לישון אל מותי. אם אוונס תדביק אותי בכיעורה, אני אאשים אותך, רך-כף!" הזהיר ג'יימס את סיריוס ופנה אל ארון הבגדים.
"בטח, בטח, קרניים. אבל כשאתה מאשים אותי, תזהר לא להסתכל עליי!" קרא אחריו סיריוס בגיחוך.

האולם הגדול היה הומה ורוגש, כולם דיברו על העונש הגדול שהוענק אתמול. לא היה איש שלא היה מודע להתרגשות, ומשום כך כשלילי אוונס נכנסה לחדר, כולם השתתקו. היא הביטה סביבה, מבולבלת, והתכוונה לשבת במקומה הקבוע, בפינה של השולחן שקרובה לדלת, כשדפיקה על גבה הקפיצה אותה.
"הו, רמוס, הבהלת אותי!" קראה אליו הנערה המבוהלת.
"מצטער, לילי," הוא חייך. "אבל ג'יימס שלח אותי להודיע לך שמשום שהעונש כולל גם ישיבה ביחד ליד השולחן, היום את תשבי לידינו ומחר הוא ישב לידכן. את יודעת, יום אצלנו יום אצלכן."
לילי גלגלה עיניים. "ומדוע הוד מלכותו לא טרח לבוא ולהודיע לי על כך בעצמו?" היא שאלה.
רמוס חייך חיוך כנה. "הוא מפחד שתרביצי לו." אמר.
לילי צחקקה, "ויש לו סיבה טובה."
היא התנצלה בפני קרול ומוניקה, ביקשה מהן להודיע גם לקייטלין שאיחרה, כמו תמיד, על הסידור החדש, ובעוז נפש התקדמה לקראת הקצה האחר של השולחן, הפינה של גיימס פוטר והקונדסאים.
"שלום, פוטר." ברכה לילי בנוקשות.
"אמ... היי," התכווץ ג'יימס.
בבקשה אל תרביצי לי, בבקשה אל תרביצי לי... הוא חשב.
"אוף..." נאנחה לילי. "טוב, אני מודעת לכך שאנחנו הולכים לשנוא אחד את השני בכל מקרה, ושמונה חודשים של ייאוש ושנאה זה לא העונש המועדף עליי, אבל אולי לפחות ננסה להיות קצת יותר נחמדים אחד אל השני בשמונת החודשים הקרובים? לא ממש חברים, אבל לא... מגעילים." סיכמה לילי.
ג'יימס התיישר ולחץ את ידה. "אני אנסה, אוונס, אבל תעצרי אותי לאחר כמה קללות נזלת ובליעת חלזונות, אוקיי?" קרץ אליה.
"ארר... תעצור אותי אתה לאחר כמה אבדה-קדברה." מלמלה.
"מה?" הוא שאל, מבולבל.
"שום דבר, שום דבר בכלל." היא ענתה במהירות.
הם התיישבו, סיריוס מצידו הימני של ג'יימס, לילי בצידו השמאלי, ורמוס משמאלה, בקצה.
"תגידו, מה קורה עם פיטר? הרבה זמן לא ראיתי אותו." אמרה לילי לאחר כמה רגעי שתיקה.
"הוא, אמ, במרפאה לאחר תאונה קלה שקרתה לנו." אמר רמוס.
"מתי?" שאלה לילי.
"מתי מה?" הוא גמגם.
"מתי היא קרתה?" לילי הייתה על קצה סבלנותה.
"בסוף החודש שעבר." ענה רמוס בשקט.
"הו, הבנתי." לילי השיבה.
הם אכלו בשתיקה. ג'יימס ערם טוסטים על צלחת והתכוון לקום.
"לאן אתה הולך?" שאל סיריוס.
"אני הולך להביא אוכל לזנב-תולע. המסכן אכל רק לפני שעה." גיחך ג'יימס.
"אני באה איתך." הזדקפה לילי.
"הבנתי שאנחנו אמורים להיות לא מגעילים, אבל מה זו הצעת הנחמדות הזו?" ג'יימס הרים גבה בדרכו הרגילה.
"שכחת את הקטע בו אנחנו צריכים ללכת ביחד לכל מקום? קדימה, פוטר, אין לי את כל היום!" קראה לילי בספקנות.
"הו, כן. נזכרתי. קדימה, בואי, אבל תהיי שקטה, זו לא בדיוק שעת הביקורים."
-
"היי, זנב-תולע, אתה כאן?" לחש גיימס. הוא ולילי התגנבו אל חדר המרפאה, ולילי הייתה לחוצה מאוד בגין הפרת הכללים.
"כן, ג'יימס, אבל ממתי לילי איתך?" תמה פיטר. "נהפכתם לזוג ולא סיפרתם לי?!" הוא קרא בהתלהבות.
"איכס, זנב-תולע, אתה מנסה לגרום לי להקיא?!" קרא ג'יימס.
וואו, לנשק אותה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שאני מדמיין. חשב ג'יימס במרירות.
"אז למה אתם ביחד?" פיטר שאל שוב.
"כי דמבלדור העניש אותנו," אמרה לילי, פוצה את פיה לראשונה משנכנסו לחדר.
"אה, הוא סוף-סוף מנסה לגרום לכם להסתדר? ניצחתי את רמוס בהתערב- לא משנה, לא משנה..." הוא הוסיף במהירות למראה מבטיהם של הצמד–הלא–חמד.
"כן," אמר ג'יימס וסיפר את הסיפור בקיצור. "ומאז אנחנו צמודים. זה כל–כך הולך להשפיע על המוניטין שלי..."
"כאילו שהמצב שלי יהיה יותר טוב! אני אאלץ לסגור את שאג"פ!" יללה לילי.
"סליחה?" הרים גיימס גבה.
"שונאים את ג'יימס פוטר." חייכה לילי במבוכה.
"וחברים בו כמה אנשים? שלושה?" צחקק גיימס.
"בשלושה חברים יותר מאז השנה שעברה." חייכה לילי.
"שלושה חברים יותר ממה?" שאל פיטר.
"שלושה חברים יותר ממה שחברים במעג"פ, 'מתים על גיימס פוטר', ארבעים חברים יותר מאשר חברים במעק"ש; מתים על הקונדסונים השווים." צחקקה לילי.
"למה יש יותר חברים דווקא מהשנה שעברה?" מלמל ג'יימס בלי כוונה שאוזנה החדה של לילי תקלוט את דבריו.
"זרקת את לולי, רונה, ומריאן." משכה לילי בכתפיה.
"היי, לילדה יש שם מטומטם!" קרא ג'יימס.
לילי נאנחה. "אתה לעולם לא תלמד שלאנשים יש רגשות, נכון?"
"יש לרך–כף רגשות! וגם לזנב–תולע! ולירחוני!" אמר גיימס.
"אהא. אני רואה כמה לבלק יש רגשות, הרבה כאלה. בעיקר אהבות אמיתיות מהלב. לאוכל, למשל. לפיטר... לא יודעת," משכה לילי בכתפיה, שוכחת שהוא שם. "ולרמוס– אכן, היחיד שמצאתי בחבורתכם שיש לו רגשות. אני לא מאמינה שהוא עדיין בחברתכם!" צחקקה לילי.
"שוש!" השתיק אותה גיימס.
"על תששש אותי!" קראה לילי בכעס.
"יש כזה פועל?" שאל פיטר, איש ישים לב לנוכחותו.
"אני אששש אותך כמה שרק מתחשק לי!" החזיר לה גיימס.
זה לא היה נגמר (או שזה היה נגמר בסוף שאנחנו לא היינו רוצים לדעת עליו), אלמלא מדאם פומפרי נכנסה והתרגזה על לילי וגיימס.
"אני לא מאמין שבגללך תפסו אותנו!" קרא אליה גיימס, כששניהם הגיעו לחדר המועדון של גריפינדור.
"בגללי?! זה היה בכלל בגללך, כי אתה אידיוט חסר כל–"
"שקט!" קטע אותה גיימס. "רך-כף ומוניקה כאן. אולי נצליח לשמוע חלק משיחה שלהם!"
"אני לא מצוטטת לשיחה של החברה הכי טובה שלי, ואני לא מאמינה שאתה כן!"
מוניקה וסיריוס הסתובבו במהירות לשמע הצעקה.
"אה. היי, לילס." מוניקה אמרה במהירות. אולי במהירות מידי...
-
"נו, מוניקה, אני לא פשוט מדהים?" חייך סיריוס בלק בעורמה.
"לא, לא כל-כך. ומדוע אתה מחייך כמו שועל שאכל אנטילופה?" מוניקה הרימה גבה אחת בחשדנות ממקומה הקבוע על הספה שקרובה לאח.
"כי שכנעתי את קרניים להסכים להתערבות! עכשיו רק הגיע הזמן שהם יתאהבו, ואנחנו פטורים מצעקות על הבוקר. אולי יהיו במקום זה התמזמזויות, אבל לפחות זה חסר קול." גיחך סיריוס.
"הא! באמת חשבת שהם יתאהבו?" צחקקה מוניקה. "הם בטח רק יהפכו לידידים או משהו כזה."
"לא נראה לי." חייך סיריוס.
"אתה מוכן להתערב על זה?" מוחה של מוניקה כבר רץ קדימה לעשרות הפרסים שהיא יכולה לבקש.
"בכל יום. על מה מתערבים? אם אני מנצח את לוקחת אותי לדייט הכי רומנטי שאת מצליחה לחשוב עליו, ואחרי הדייט, עושים כל מה שאני ארצה." אמר סיריוס, מחכך את ידיו.
"הו, לא." אמרה, עלתה לה תמונת תיאור של 'כל מה שהוא ירצה'. "אם אני מנצחת... אתה העבד שלי לכל החיים, או לפחות עד לסיום הוגוורטס."
"סגרנו. זו ממש התערבות כפולה." גיחך סיריוס.
"מה הסיכויים שלילי אוונס וג'יימס פוטר יתאהבו? הרי–" היא נקטעה על ידי צעקה של קול מוכר מידי.
"אני לא מצוטטת לשיחה של החברה הכי טובה שלי, ואני לא מאמינה שאתה כן!"
היא קפצה, נרתעת לאחור, ובאינסטינקט ראשוני הסתובבה במהירות לעבר לילי.
"אה. היי, לילס." היא אמרה במהירות.
"היי, מוניק. מה אתם עושים?" לילי שאלה עם שמץ של חשד קל בקולה.
"אנחנו? אנחנו רק... סיריוס בדיוק סיפר לי על העבודה בהתגוננות מפני כוחות האופל. ממש מפחיד כמה שמק' הזקנה יכולה להיות מרושעת. תעזרי לי?" שאלה מוניקה, מסיטה קווצת שיער מאחורי אוזנה בעצבנות.
"בטח, מוניק. טוב, אז... אני וג'יימס צריכים לסגור את הפרטים של השיעורים שאנחנו הולכים ללמוד. מישהי למעלה בחדר?" שאלה לילי.
"לא, אתם יכולים לעלות." התנשפה מוניקה.
"יופי. בוא, פוטר." אמרה לילי.
לילי וג'יימס קפצו במדרגות, משאירים את מוניקה וסיריוס למטה.
"היא כרגע קראה לו ג'יימס בנוכחותו?" תמהה מוניקה בקול רם.
-
"מוניקה התנהגה מאוד מוזר, אתה לא חושב?" שאלה לילי את ג'יימס ברגע שהם הגיעו למגורי הבנות, וסגרו את הדלת מאחוריהם.
"גם לדעתי. אולי היינו יכולים לדעת למה, אוונס, אם לא היית מפריעה לי להקשיב!" נאנח ג'יימס בשקט.
"מה שתגיד. עכשיו, בקשר לכשפומטיקה..." אמרה לילי.
***
מקווה שאהבתם, וסליחה על העיקוב 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא