הסיפור של אוונס ופוטר

לופין נאנח.
הוא הביט בחבריו, שכל אחד מהם ישב בכורסא בעלת ריפוד אדומה וישן תוך השמעת נחרות מחרישות אוזן. התלמידים שעברו במועדון בדרך לחדריהם אטמו את אוזניהם כששמעו את נחרותיהם של הקונדסאים הישנים.
"בנים, לקום, הפסקת הצהריים נגמרת עוד מעט," אמר לופין בחומרה. ג'יימס נפל עם הפנים לרצפה.
"רק עוד קצת לישון..." מילמל.
"לא," קבע לופין.
"קדימה, לקום." הוא ניער את סיריוס, שכמעט הטיח את אגרופו הקמוץ בפניו.
"זנב-תולע... זנב-תולע..." ניער לופין את חברו.
פיטר פקח עיניים.
"לא..." מילמל למראה הפנים חמורות הסבר של חברו.
"קדימה, לקום."

"יש לך מושג למה החליטו שיהיה עוד שיעור?" שאל לופין את אמט פיניגן, שבחש את הנוזל האפור שבקדרתו.
"סלגהורן אמר שתלמידי השנה החמישית חייבים עוד שיעור כי הם מפגרים בחומר, למרות שהשיעור הזה לא היה אמור להתקיים," השיב אמט. "ותעיר אותם, בסוף סלגהורן יתן להם עונש." לופין הפנה את מבטו אל סיריוס, שעיניו היו עצומות ופניו כמעט בנוזל ההרסני שבקדרתו.
"רך כף, תיזהר!" קרא בבהלה. הוא הרים את ראשו של סיריוס והרחיק אותו מהקדרה.
ראשו של ג'יימס צנח לשולחן בקול חבטה, ולופין נאנח.
"אני מרגיש כאילו אני אבא שלהם," מילמל לעצמו.
"אתה מתנהג ככה," מילמל פיטר, שראשו היה שעון על כתפו של לופין.
"אני עייף," מילמל ג'יימס. לופין נאנח.
"תישען עליי," מילמל בתבוסה. ג'יימס נשען עליו מצידו האחר וחייך בישנוניות.
"אני אוהב אותך, ירחוני," מילמל לעבר חברו.
לופין גילגל עיניים בעוד סיריוס אמר:
"איזה וידוי אהבה משונה, קרניים."
אמט ציחקק למראה ארבעת הקונדסאים.
"שתוק," רטן לופין. מאחד השולחנות בשורה האחרונה נשמע גיחוך.
"כן, מאלפוי? רצית להגיד משהו?" שאל לופין בקרירות. לוציוס מאלפוי חייך.
"למה אתה מסתובב עם הטיפשים הללו, לופין?" שאל את לופין בלעג. "אה, נזכרתי, אתה טיפש בדיוק כמוהם!" הוא וחבריו שאגו בצחוק, ונערה בעלת שיער ג'ינג'י בשולחן לידם הזעיפה פנים.
"אידיוטים," מילמלה לילי.
"כאילו שאת טובה מאיתנו, בוצדמית," אמר לה לוציוס בבוז. ג'יימס הרים מייד את ראשו ושלף את שרביטו, אבל לא היה בזה צורך.
פלאק!
לילי סטרה לסלית'ריני החיוור בעוצמה.
"תשתוק, חתיכת יצור עלוב," אמרה בזעם.
לופין אפילו לא ניסה להסתיר את הציחקוק שברח מפיו.
"אבא שלי עוד ישמע על זה, בוצדמית!" קרא לוציוס בכעס.
"הו, אני רועדת, אני משקשקת, אתה לא רואה?" אמרה לילי בליגלוג.
"ובינתיים, לך לנרקיסה היקרה, אני בטוחה שהיא תספק אותך יותר ממני." היא נפנתה ממנו וחזרה לבחוש את השיקוי שלה.
ואז דלת הכיתה נפתחה, ושני קוסמים ומכשפה נכנסו פנימה. אחד מהם היה נער גבוה, רזה ובעל הרבה נמשים ושיער ג'ינג'י. עיניו הכחולות נראו מבוהלות ואפילו מפוחדות מעט. השנייה הייתה נערה בעלת שיער מקורזל מאוד ועיניים חומות נבונות. השלישי היה נער גבוה, ממושקף ובעל שיער שחור פרוע שהסתיר את מצחו.
עיניו היו ירוקות כאיזמרגד, והוא נראה מופתע ואפילו משועשע מעט.
"שלום," אמר.
"אני הארי, הארי פוטר."

הפרק הקודם		הפרק הבא