מלחמת הבתים

הוא הופיע במשרדו והתהלך אנה ואנה בעצבנות.
משהו גרוע מתרחש. אבל משהו בעסק הזה מסריח.למה הם לא הרגו את הזקן לאחר שסיפק את המידע והודיע להם חד משמעית שלא מסכים עם קוסמי האופל?
ויתרה מזאת, למה סיפרו לו על האבן?

בעוד הארי התהלך שקוע בשרעפים הופיע בחדר מטוס נייר קטן, הוא פתח אותו ובפנים היה רשום:

"אלירו בנג הזקן נרצח בידי אוכלי מוות,דקה לאחר שעזבת את הבית."

"רון."

הגבר הג'ינג'י הביט בפרצופו של הארי שצץ באח שבמשרדו

"כן הארי."

"אלירו נרצח דקה אחרי שהלכתי. יש לי עוד משהו חשוב לעשות. תפקד על העסק."

רון הנהן וקפץ לאח ברגע שהארי נעלם ממנה.

הארי התעתק וצץ ליד מקום הבקתה של האגריד.
הוא עצם את עיניו ונזכר בלילה ההוא, בשנתו השביעית בהוגוורטס, בלילה בו הוא הלך מכאן עד וולדמורט כדי להרוג את ההורקוקס שבו.
הוא החל לצעוד בערך באותו מסלול, ביער, שכל כמה שניות הוא מכוון את שרביטו אל הכיוון הכללי של הדרך ואומר "אציו אבן האוב".
כעבור מספר דקות של צעידה כזאת. כשהוא אמר בפעם המי יודע כמה את קסם הזימון, משהוא קפץ מבין השיחים והעלים היבשים שבמרחק מספר מטרים ממנו, היישר אל ידיו, אבן האוב.
משמע הם עדיין לא הספיקו לקחת אותה.

רחש נשמע מבין העצים.
הארי הרים את שרביטו במהירות.
כעשרים אוכלי מוות יצאו באיטיות מכל הכיוונים בשרביטים שלופים.
הארי נדרך.
כראש מחלקת ההילאים הוא היה מומחה בדו קרב ובלוחמה נגד מספר קוסמים.
אבל פה הם היו רבים מידי.

"אבדה ק.."
הארי הסתובב ובתנועת שרביט חדה פוצץ את הקסם הירוק היישר בפרצופו של אוכל המוות.
הקרב התחיל.

הארי סובב במהירות את השרביט וייצר סביבו טבעת אש ענקית שהלכה והתרחקה במהירות עצומה.
הוא השתמש בקסם ה"סימולו*"
קסם אותו המציא שמעניק לו את היכולת לבצע מספר קסמים בו זמנית, כדי לחסום בתוך כך את כשפיהם של אוכלי המוות.
טבעת האש פגעה במספר אוכלי מוות והטיחה אותם בקרקע, בוערים.
אוכלי המוות הצליחו להתגבר על טבעת האש והחלו לתקוף.
הארי בלם ארבעה קסמי "אבדה קדברה" ע"י קסם ההסתה "שיפטינגו**" שהזיז את הקסמים הירוקים אל עבר אוכלי המוות וחסם בעזרת פרוטגו מספר קסמים נוספים.
שרביטו התנועע במרץ, אך הוא חטף מספר קסמים פשוטים.
הוא ניסה להתעתק משם אך קסם כלשהו החזיר אותו למצב נייח.
הוא שלח לחשי שיתוק והתקלה לכל עבר, אך בכל רגע צצו אוכלי מוות חדשים,

"רדוקטו"
אוכל המוות שצץ לידו התעופף משם.
לפתע ,
הוא ראה מישהוא מתעתק אל מספר מטרים ממנו,

"שתק"
אך הקסם נבלם במיומנות.
מולו עמד רואסורס פרלטו.

שקט סמיך השתרר באופן פתאומי. אוכלי המוות כאילו קפאו במקומם.

"אז אני מבין שאתה הוא רואסורס פורלטו מנהיגם החדש של אוכלי המוות"
הארי קד קידה לעגנית.
"דרך אגב אחלה שם! נשמע כמו גרעפס של דרקון חולה ו.."
שרביטו של הארי הונף בפתאומיות לכיוונו של רואסורס, אך רואסורס היה זריז ושלח קללת נגד, הארי שקלט את הקללה חג במהירות עצומה על מקומו וכיוון את השרביט קדימה, במקום לפגוע ברואסורס קללת הפיצוץ האדירה פגעה בשבעה אוכלי מוות שעמדו לא מוכנים מאחורי הארי, הפיצוץ קרע את השמים והארי השלים את הסיבוב, חוסם את קללת השיתוק ששלח רואסורס, התכופף ובכך התחמק מחמישה קסמים נוספים ושלח מספר קללות לצדדים.
רואסורס חתך עם שרביטו את האוויר,
"בוווווווווום!!!" האוויר נע סביבו בגלים אדירים ובום על קולי אדיר המם לרגע את הארי ואוכלי המוות ושיתקם לרגע.

"בוא נרגע,"
קולו היה נורא והיה מתאים יותר להגדרה של גרעפס דרקוני לא מוצלח מאשר שמו.
"אני חייב לציין פוטר שזה הישג נאה לעמוד במתקפה של עשרים לוחמים! על אף שהם לא התכוונו להרוג אותך.."

"באמת? אני ספרתי חמישה פעמים קללת המוות"

"אה..זה. טוב כנראה שהם ניחשו שלא הגעת לתפקיד ראש מחלקת ההילאים בזכות האף הארוך שלך או הברכיים הבולטות, הם פשוט רצו להחזיק אותך במקום עד שאני אגיע ואעשה...." 
שרביטו של הארי ניתק מידיו וזוג אזיקים מסמרו אותן זו לזו
"...את זה."

הארי חייך חיוך אירוני.

"אף ארוך? נראה לי התבלבלת בשם, זה עם האף הארוך קוראים לו רואסורס פורלטו והוא בכלל לא דומה לי."

רואסורס חייך, הרים את אבן האוב שנפלה כיוון את שרביטו אל הארי

"קרושיו!!!"

הארי התפתל לקול צחוקם של אוכלי המוות או מה שנשאר מהם

"קרושיו!! קרושיו!!! זה בשביל כל אלה שהרגת, וזה.. קרושיו!!! סתם כי מתחשק לי לענות אותך.
אתה טיפש הארי פוטר! מה חשבת שאני אניח לממזר הזקן ללכת בלי שיש לי הנאה מכך? סיפרתי לו שאני יודע איפה אבן האוב כי ידעתי שהוא יספר לך את זה, לא באמת ידעתי איפה זה אבל ידעתי שזה הגיע בסופו של דבר לדמבלג'ורה ושהוא העניק את זה לך. אז טמנתי לך פח. ידעתי שתלך לראות האם האבן עדיין במקום שהחבאת אותה, הניחוש הראשון היה שזה ביער האפל. אז ארבנו לך שם ובעוד מספר מקומות, עקבנו אחריך ו-בינגו! ועכשיו.."
הוא הרים את האבן בדרמתיות
"לורד וולדמורט מוכן לחזור!!!"

הוא הפך את האבן פעמיים. 
דמותו של וולדמורט הופיעה חצי גשמית סמוך לרואסורס, פיו של וולדמורט היה מעוקל מעלה במשהו שאמור להיות חיוך.
רואסורס קד, שלף מבין קפלי גלימתו את התליון המוזהב, והניחו לפני וולדמורט.
בעזרת שרביטו הוא יצר סביבו קדרת נחושת וולדמורט נכנס בה.
רואסורס הבעיר תחתיה את האש ושלח קסם כלשהו.
אור צהוב יצא מהתליון ומילא את רוחו של וולדמורט.
שרביטו הוגש לו במהירות,

"לומוס"
אור יצא מקצה השרביט.
אוכלי המוות ניתרו משמחה והתחבקו זה עם זה.

רואסורס חתך את אצבעו של אחד מאוכלי המוות וכישף אותו בקסם כלשהו.
גוף זעיר הופיע במקום האצבע, וולדמורט, שכוח הקסם שלו אמור היה לפוג בעוד כשעה מחמת היותו רוח, היה לחוץ בזמן.
לשם הצלחת הקסם שעמדו לבצע היה צורך שהרוח, להלן וולדמורט, ומחדיר הרוח, להלן רואסורס פולטו, יהרגו כל אחד מישהו אחר באמצעות קללת המוות. ובנוסף שמישהו יירצח בהתנדבות למען הרוח-באמצעות סכין.
רק אם זה יתבצע, קסם החדרת הרוח לגוף יצליח.

וולדמורט הרים את שרביטו אותו כישף רואסורס כך שגם רוח תוכל לאחוז בו, וכיוונו לעבר אחד משני המוגלגים שהביאו אוכלי המוות.

"אבדה קדברה"

וולדמורט ורואסורס ירו יחד את הקללה כל אחד אל המוגל "שלו" ובאותו רגע, אחד מאוכלי המוות פשט צווארו אל חבירו, ששיסף אותה במהירות.
וולדמורט לחש במהירות לחש אפל כלשהוא, בתיאום מושלם עם רואסורס שלחש גם הוא לחש אפל.
רוחו של וולדמורט נכנסה בנחירי הגוף הקטן, היד החלה לזוז וכך כל חלקי הגוף, מכאן הדרך הייתה מוכרת.
אחד מאוכלי המוות מילא את הקדרה בשיקוי, וולדמורט הושלח לתוכה, עצם שנלקחה מקבר אביו הושלחה פנימה, ידו של רואסורס נקטעה גם היא אל תוך הקדרה, אך הוא לא היה צריך את  וולדמורט כדי ליצור לעצמו חדשה...
ואז אחד מאוכלי המוות שלח על הארי את קללת הסקטומסמפרה.
גופו של הארי נמלא פצעים עמוקים, ודם החל ניגר ממנו. מספר טיפות ממנו טופטפו אל הקדרה.
וולדמורט קם לתחייה בגוף משונה, שיניו היו כשיני נמר, לשונו כלשון נחש ואוזניו, זוג חורים ברקותיו. צבע עורו היה אפור ירוק ושש אצבעות צמחו בכל כף יד, עם ציפורניים שחורות, וחדות. ארוכות ומעוקלות כציפוני חיה, עיניו היו קטנות וצרות שקועות עמוק במצחו, במקום לבן היה אדום כדם והאישון שחור כפחם.
אפו היה חור בצורת לב מעל פיו ופיו היה ענק והגיע עד מרכז לחייו, מול אפו.
וולדמורט קם ושלח את שרביטו מעלה, הוא לחשש קסם כלשהו ולכוחות הקסם האדירים של דאייב בנג נוספו כוחותיו שלו לפני המוות.
מפלצת אמיתית!
הוא ניגש להארי ששכב והתייסר.
בהינף שרביט הוא הפסיק את קילוחי הדם וסגר את הפצעים,

"אני רוצה שתהיה בהכרה!"
הוא לחש בקול ארסי בצליל שהזכיר רוח פרצים.

"הארי פוטר. הרבה זמן לא נפגשנו!  גדלת! אתה מוכן למותך?!
קרושיו!!!!!! ק-ר-ו-ש-י-ו!!!.
אח איזה צליל מענג יש למילה הזאת! רק אחרי שכל כך הרבה זמן אתה לא משתמש בה, אתה מבין עד כמה!
קרושיוקרושיוקרושיו!!!!"

וולדמורט היה אחוז טירוף

"קדימה הארי פוטר. בוא נראה אותך עכשיו!"

הארי ניצל את כל כוח הריכוז שלו, יש קסם אחד שהוא יודע לעשות בלי שרביט, אבל הוא חייב להתרכז, ועוד במצבו!

"שרביאצטיו"
שילוב של המילים אציו ושרביט.

שרביטו שהיה מוטל בין השיחים ניתר אל עבר ידו, הוא לפת אותו.

"אקספליארמוס"
הוא יירט את קללת המוות של וולדמורט.
ובו זמנית ניפץ את האזיקים שמנעו ממנו להתעתק,  וזימן את אבן האוב.

ועוד לפני שהספיק אי מי להגיב כבר לא היה שם

 * נגזר מהמילה "simul" שפירושה בלטינית הוא "ביחד"

**נגזר מהמילה "shifting" שפירושה באנגלית "הסתה"

הפרק הקודם		הפרק הבא