מלחמת הבתים

"מהההה???? אלירו הזקן הוחזר לביתו?"
הארי ניתר מספת הסלון בביתו, הינשוף נבהל וברח במהירות.
הוא שלף את שרביטו והעבירו במהירות על גופו, חולצה צצה מעל לגופיה ונעליים שבתוכם גרביים הושחלו במהירות לכפות רגליו היחפות.
רגע נוסף עבר והוא כבר לא היה שם.

הוא צץ שוב בבית הקטן והצטרף אל קבוצת ההילאים.
הם פינו לו מעבר אל עבר הזקן והס הושלח בבית.

"שלום לך אדון אלירו."
הארי הגיש יד ללחיצה.
הזקן לפת אותה ביד רועדת.

"דאגנו לך! משרד הקסמים בכלל ומחלקת ההילאים בפרט עשו כל מאמץ כדי לגלות היכן אתה ולחלץ אותך. ברשותך, אני אשאל אותך מספר שאלות."

הזקן הנהן בלאות והתיישב על מיטתו.
הארי יצר כיסא בעזרת שרביטו והתיישב מולו, הוא סימן תנועה קלה בידו והבית התרוקן. הם נותרו רק שניהם.

"אז מי הם היו?"

"ציפיתי לשאלות חכמות יותר! מי נראה לך?"

"אני מבקש שתתמקד ותענה לי על השאלות גם אם הם נראות לך מטופשות." 

"עם יחס כזה אני פוחד שהחקירה תיגמר באזקבאן! מה אשמתי בכך שנחטפתי?" 

"סליחה אדוני אם פגעתי ברגשותיך אבל לא לכך הייתה כוונתי התכוונתי ש... לא משנה. נמשיך. אז לאן הם לקחו אותך?"

"אין לי מושג. הייתי מחוסר הכרה, ובחזור פשוט התעתקו לכאן וסחבו אותי איתם, לא ראיתי את הפרצופים שלהם, במשך כל היומיים הללו הם היו בנוכחותי תמיד עם מסכות ברונזה."

"מה הם רצו ממך (כאילו שאני לא יודע..)"

"כצאצא של דאייב בנג קוסם האופל הנורא הם חשבו שאולי אני יודע איפה תליון הקורנין."

"ו.. הם צדקו?"

"כן. הסוד הזה עבר במשפחתנו מדור לדור. אבל אני בשונה מהסבא שלי לא קוסם אופל, בשום פנים ואופן לא! ולא רציתי לסייע להם, אבל הם השתמשו בשיקוי הוריטסטרום ובקללת הקרושיאטוס, ואני כבר איני צעיר, לשוני השתחררה ובמצב של חצי חוסר מודע סיפרתי להם על המקום. התליון היה מוצפן בהרי הדרקון בתוך מערה כלשהיא. הם כבר לקחו אותו משם. ואז הם אמרו לי שיש להם את התליון, ואת המקום של אבן האוב, אז הכל מוכן לחזרתו של הלורד וולדמורט. ואז הם התעתקו איתי לכאן ושחררו אותי." 

"המקום של אבן האוב....חזרתו של וולדמורט.." הארי מילמל את המילים ופניו איבדו צבע. "תודה רבה לך מר אלירו."
והתעתק משם.

~~~~~~~~~~~~

הפרק הזה והבא לא ימים נפרדים.

הפרק הקודם		הפרק הבא