ישראלית בהוגורטס *בהקפאה*

בס"ד.

 אזז הפרק הזה מוקדש לכל הנירשמים החדשים..

תהנו!

פקחתי את עיניי לאחר שעצמתי אותן בריכוז, אוחזת בספר הארי פוטר והנסיך חצוי הדם, ושוב מצאתי את עצמי במועדון גריפינדור.

הבטתי סביבי במהירות בנסיון למצוא את הרמיוני, הארי ורון, אבל המקום ריק.

הדבר שחשבתי שמוטב לי לעשות זה פשוט לחכות להם כאן. יהיה אידיוטי מצידי להתחיל לשוטו בטירה ותוך כדי כך ללכת לאיבוד. התיישבתי בכורסא מול האח, וחיכיתי.

לפני שהספקתי לשוב ולהביט סביבי שמעתי צעדים יורדים מכיוון המדרגות המובילות למגורים של הבנים.

נעמדתי על רגליי והבטתי סביבי נואשות בחיפוש אחר מחבוא - קרוב לוודאי שהתלמידים שיורדים עכשיו במדרגות הם לא הארי או רון וממש לא היה לי כוח או הרצון להסביר מחדש מי אני ומה אני עושה כאן.

אבל לפני שהספקתי לזוז צעד ראיתי שני נערים בערך בני גילי מחזירים לי מבט תמה. בחנתי אותם קצת. האחד - קצת יותר גבוה מחברו היה בעל עור קהה ושיער מטולטל שצמוד לקרקפת, השני, היותר נמוך, היה עם שיער בלונדיני קצר ואף סולד.

דיו ושיימוס. חשבתי. כן, הגיוני. אם הם בערך בני 16 והם לא הארי או רון אז הם יכולים להיות רק דין ושימוס. הם בכלל לא דומים לדמויות שלהם בסרט.. לא יודעת למה זה עלה לי לראש עכשיו.

דין כחכך בגרונו. "אממ תסלחי לי אבל מי את ומה את עושה במועדון גריפינדור?"

"אה.. אלמוג לוי.." אוי לא. בדיוק מזה חששתי.

"עזוב את זה, אמר לו שיימוס בלי לטרוח להנמיך את קולו, "היא לובשת בגדים של מוגליגים, איל היא הצליחה להכנס לטירה?"

התחלתי להתעצבן. עוד מאט מישהו מהבית עלול לשים לב שאני לא בחדר למרות שהדלת נעולה מבפנים. אין לי זמן לשטויות האלו עכשיו.

"טוב תקשיבו, דין שיימוס, אמרתי בקול ושוב הופתעתי לשמוע שאני מדברת בשטף בשפה לא מוכרת, "אין לי זמן לשטיות האלו, אז בבקשה תגידו לי איפה אני יכולה למצוא את הרמיוני, הארי ורון."

הם הסתכלו עליי בתדהמה כשאמרתי את שמותיהם בלי למצמץ. אבל הייתי קצרת רוח - זה היה כמו לצפות במשהו בהילוך חוזר - רק שבמקרה שלהם, בשונה מהמקרה עם הארי, רון והרמיוני, אני לא מתכוונת לנסות להסביר את עצמי.

שתיהם עדיין שתקו בבלבול. "שחכתם איך לדבר?" שאלתי בעצבנות.

שיימוס הזעיף פנים אבל דיו מיהר לענות, "הם עכשיו באולם הגדול, אוכלים בארוחת ערב המוקדמת."

"אוקיי תודה." אמרתי והסתובבתי לכיוון היציאה אבל אחרי כמה צעדים בטוחים ומהירים נזכרתי - אין לי באמת מושג איך להגיע לשם.

"אה... הסתובבתי במבוכה, "אתם יכולים להראות לי איך מגיעים לאולם הגדול?"

שיימוס עדיין היה עם פנים זועפות; גיגלתי את עיניי - ברצינות הוא נעלב? אבל דין, לאומת זאת, רק משך בכתפיו למרות הבלבול שניקר על פניו ואמר, "למה לא? אנחנו בדרך לשם עכשיו."

אחרי הליכה של כמה דקות הגענו. כל אותו הזמן הייתי חצי צעד מאחוריהם, מביטה סביבי בהתרגשות, בעיקר בדמויות שבתמונות הזזות, זה היה אדיר. שיימוס הביט עלי אחורה בחשדנות כל כמה שניות כאילו אני עלולה לקפוץ עליהם מאחורה 

ולתקוף אותם בהפתעה איזה אידיוט, חשבתי בכעס. מה יש לו? אבל לפני שהספקתי להתעמק בשאלה הגענו. נשמתי כמעט נעתקה מרוב תדהמה. האולם היה הרבה יותר גדול ממש שדמיינתי, ורוחות רפאים - הם היו שם בכל מקום.. 

בהיתי בהם מהופנטת. אחרי זה מבטי נמשך אטמטי לשולחן מורים הגדול, הנה דמבלדור, ישב באמצע על כסה מפואר... איך למישהו יכול להיות שיער כל כך בהיר וארוך? הנדתי בראשי בחיוך והבטתי בשאר המורים שישבו ואכלו, חלקם זיהיתי,

וחקם לא.. היי, הנה פרפסור פליטיק! וואו הוא באמת זערעור, במיוחד שהוא יושב לצידו של ..רגע אחד, האגריד?! פערתי את פי בתדהמה. למה הכל ייב להיות יותר גדול ממה שדמיינתי? 'ענקי' זו מילה קצת עדינה לתיאור שלו. 

אולי 'עצום'. כן, 'עצום' זה טוב. הוא היה גדול יותר ממה שדמיינתי ופי שניים לפחות ממה שמראים בסרט... ניתקתי את מבטי מהאגריד כי היתה לי התחושה המציקה שמסתכלים עליי.., ואכן, כל התלמידים שישבו קרוב לכניסה בהו בי.

מיהרתי לסגור את פי. עכשיו תפסתי שכבר כמה דקות כל מה שאני עושה זה לעמוד בכניסה ולבהות בשולחן מורים. בהחלט לא התנהגות שגרתית כאן בהוגורוטס. רק עכשיו שמתי לב שדין ושיימוס כבר לא לידי, מן הסתם בשלב מסויים התייאשו

ממני והתיישבו לאכול.

סרקתי במבטי את ארבעת השולחנות, מתעלמת בהתרסה מכל הבטים הנעוצים בי כאילו אני קרנף מכונף. לקח לי כמה שניות לאתר את השולחן שבלט בצבע אדום, ומשום מה היה גם הרעשני ביותר.

התקדמתי לעבר שולחן גריפינדור ואתרתי בקלות את הרמיוני, הודות לשערה הנפוח. היא ישבה לצד נערה עם שיער ג'ינ'י חלק שנחשתי שהיא ג'יני. מולן ישבו הארי ורון.

נגעתי בכתפה בהיסוס. "הרמיוני?"

היא הסתובבה והביטה בי. לקח לה כמה שניות מביכות להזכר. "אלמוג!" היא קראה בשמחה, נעמדה על רגליה וכרחה את זרועתיה סביב צווארי. למרות שהופתעתי מאוד מהתגובה, החזרתי לה חיבוק. "מה קורה?" היא שאלה בהתלהבות 

"המון זמן לא באת לבקר, בדיוק סיפרתי עלייך לג'יני, היא החוותה בראשה לעבר הנערה הג'ינג'ית שישבה לצידה, שכעת הביטה בי בעניין , "- כן, ממש לפני רבע שעה, עשרים דקות.. ולמרות שהארי ורון אימתו את הסיפור שלי, היא הייתה בטוחה שכולנו מנסים לעבוד עליה עם שקר מגוחך!" היא שלחה מבט זחוח ושבע רצון בג'יני - אותו מבט שתמיד עשתה כשהתברר שצדקה.

ג'יני נסתה להסתי את הפתעתה, ללא הועיל. "אז את באמת מארץ שקוראים לה ישראל, ויודעת עלינו הכל?"

"משהו כזה," מלמלתי במבוכה.

"שיואוו" היא הביטה בי בעיניים גדולות.

"בואי שבי, תאכלי אתנו," אמרה הרמיוני בשמחה ופינתה לי מקום לידה.

התיישבתי לצידה, אבל אחרי שסרקתי במהירות את השולחן בחיפוש אחר פירות או ירקות ולא מצאתי, אמרתי לה שלא נורא, אבל אני לא אוכל לאכול.

ברגע שהוצאתי את המילים האלו מפי, רון, שלגם בידיוק לגימה גדולה ממשקה בצבע כתום - מן הסתם מיץ דלעת - ירק את הכל היישר לתוך הפרצוף של הארי. "ממתי בן אדם לא יכול לאכול?!" הוא שאל בנימת קול מזועזעת.

בנתיים הארי, שהתאושש מההלם, הוריד את משקפיו, ניגב אותם במפת השולחן, ושלח ברון מבט רצחני. "אוי, אמר רון, שרק עכשיו שם לב להארי, "מצטער הארי..."

הסטתי את מבטי בניסיון נואש לא לצחוק.

הרמיוני, לעומת זאת, שלחה ברון מבט של גועל לפני שהסתכלה עליי בשאלה.

"אני יהודייה," מהרתי להסביר, "ליהודים יש כל מיניי מצוות ועבירות, וחלק מהעבירות היותר חמורות זה שאסור לאכול חיות טמאות.. חיות טמאות הם בעיקר החיות הטורפות, אבל לא רק, יש כל מיניי סימנים..."  היא הביטה בי בהבעה מרותקת.

"...אבל גם לגבי החיות הטהורות צריכים להיות מדוייקים, שהשחיטה תהייה כשרה,  סכין שחיטה מאוד מדוייקת, ובמקום מאוד מדוייק בוואר של החיה כדי שלא ייכאב לה.. אחרת זה צער בעלי חיים.."

שוחחנו כך באריכות ובהתלהבות, הסברתי לה בכלליות על אורח חיים של יהודי ויהודייה, על איך שלכל אחד יש מה לתרום בעלום, על שבע מצוות בני נח...

אבל פתאום נזכרתי - נעדרתי מהבית כבר יותר משעתיים! יהיה נס אם משהו ברגע זה לא מנסה לפרוץ לי את הדלת...

קמתי בבהלה והסברתי בקצרה להרמיוני למה אני צריכה למהר וללכת. היא הנהנה בהבנה אבל אמרה"חכי שנייה.." תוך כדי שהיא מחטטת בתיקה ומוציאה ממנו שני ספרים ושני עטי נוצה זהים.

היא נקשה בשרביטה על שני הספרים הזהים שהיו עכשיו אחד על השני, ולאחר מכן עשתה את אותו הדבר עם העטי נוצה.

"הנה, היא אמרה בשביעות רצון והושיטה לי ספר ועט נוצה אחד, "עכשיו נכול לתקשר גם בלי שתצתרכי להגיע לכאן כל פעם, תוכלי לכתוב עם האט נוצא בספר הזה, וזה יופיע גם בספר שלי, וכן להפך."

"וואו הרמיוני, אמרתי בהתלהבות, "את גאונית! איזה רעיון מעולה!"

"תודה," היא השיבה לי בחיוך רחב. התחבקנו לפרידה, ולאחר מכן חיבקתי גם את ג'יני.

"אה עוד משהו, הרמיוני אמרה, "עשיתי קצת מחקר וגיליתי שאת יכולה ללמוד בקלות איך להתעתק בבית שלך.. לא רק כאן."

"באמת?" שאלתי בהתרגשות, וואו. אם אני באמת אצליח זה יכול להיות פשוט אדיר. היא הנהנה לי לחיוב ונופפה לי לשלום. נופפתי לה בחזרה, וגם לג'יני, להארי ולרון.

עצמתי את עיניי בריכוז, אוחזת בחוזקה את הספר, שכעת הפך למחברת, ואת העט נוצה שהרמיוני נתנה לי.

פקחתי את עיניי, ושוב, מצאתי את עצמי, ישובת במטתי, אבל הפעם הארי פוטר שש היה מונח ביידי, ולא חמש.

באתי להניח בעדינות את הספר, המחברת, ועט נוצה שהיו בידיי אבל הפלתי את הכל בבהלה. חבטות רמות מלוות בצעקות נשנעו מכיוון הדלת -  "אלמוג! אלמוג את שם? הכל בסדר? אני דופקת כאן שעות ואת לא עונה!"

"כן, הכל בסדר, אני עסוקה עכשיו, אז בבקשה לא להפריע -" אבל קולי גווע למראה ציפור גדולה שהייתה על עדן החלון. זה היה ינשוף, ועל רגליו היה קשור מכתב.

לרגע בהיתי בו בהלם, אבל לאחר מכן התעשטתי, פתחתי את החלון ושחררתי את המכתב מרגליו. ברגע שעשיתי זאת הוא פרש את כנפיו ועף לעבר השקיעה שנשקפה מהחלון.

בהיתי בהשתהות במכתב. היה מצוייר עליו בזהב סמל שלא ממש הצלחתי לפענח מהו - אם כי הוא קצת הזכיר זוג נרות של שבת ועליהם מצביע אצבע של ספר תורה שממנו יוצאים ניצוצות אדומים ומדליקים באש את הנרות.

מעל היה רשום בכתב רשמי למראה אולפנת בר אילן למכשפות דתיות. פתחתי בסקרנות גוברת את המעטפה. הדבר הראשון שמשך את מבטי לא היה ההסברים הרישמיים למראה על פנימיה למכשפות, או אפילו לא רשימת הציוד בעמוד השני,

הדבר הראשון שמשך את מבטי היה איך ששמי היה רשום -לכבוד אלמוג כהן... אבל זה ל הגיוני... השם שלי זה אלמוג לוי, לא כהן, מה הולך פה?

יכול להיות שאני באמת...

מאומצת?

טוב, אז הפרק הזה יצא ממש ארוך, אולי הכי ארוך שרשמתי..

הנה קישור לפאנפיק 'ישיבת בר אילן לקוסמים דתיים'  https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=12176&showchap=1

- העלילה של הפאנפיקים עכשיו אמורה להתחבר פחות או יותר..

בבקשה תגיבו- כל תגובה ממש חשובה :)

הפרק הקודם		הפרק הבא