נקמה מתוקה מאין כמותה

מאז תקרית הבירכית בחדר המועדון לפני חמישה ימים בדיוק הגישה של פוטר ממש הפריעה לה.

מצד אחד התעלם ממנה, הפסיק לשאול אותה שאלות ולהתעניין במחשבותיה, וזה היה מאוד מוזר לה.

היא הרגישה בחסרון של ההקנטות היומיות והיא הייתה חסרת מנוחה.

לא נעים להודות אבל היא כל הזמן חיפשה איך להחזיר את ההקנטות, או את התעניינות שלו בה ואפילו את ההצעות הבלתי פוסקות שכוללות בתוכן דייט מפנק וחלומי עם ג'יימס פוטר.

ומהצד השני הגישה החדשה של פוטר כללה חוסר איפוק, כלומר בכל רגע שהתחשק לו ושהיה לו מצב-רוח היה יכול להדביק לה נשיקה על הפה בלי משפט פתיחה וגם בלי משפט סגירה.

לבוא, לנשק וללכת.

לילי לא ידעה כיצד להגיב להתנהגותו וזה הכעיס אותה.

היא הסתחררה ממעשיו ואיבדה שליטה.

פעם אחת היא אפילו כמעט נישקה אותו בחזרה

"לילי.. פסס"

אוך נו מה עכשיו ?

"בלק, אני לא מדברת איתך."

"כן אוקי מה שתגידי" –"אתה לא יכול פשוט להתעלם ממה שאמר-" "-אוונס, " החווה אלי סיריוס את היד שלו בסימן של 'עצור'  "סתמי."

חתיכת פוץ מסריח

"בכל אופן, אומנם את הרסת לחלוטיין את תוכנית הנקמה שלי אבל אל דאגה מצאתי פתרון."

"אוך נו באמת שוב העניין הזה ? בלק עד עכשיו 'תוכנית הנקמה' שלך התנקמה רק בי וזה הספיק לי לכל החיים."

"אוונס תפסיקי להיות בכיינית."

"בלק תסתום כבר."

"אוונס ! אוקי אז זאת התכנית החדשה, את הולכת לסנייפ ומציעה לו לצאת איתך. תבלבלי לו את הראש על זה שהפחיד אותך הרגשות שהיו לך אליו ועוד יותר כשגילית שגם הוא מרגיש כך ועד שהיה לך את האומץ ללכת סוף סוף ולהזמין אותו לצאת אני הגעתי ודחפתי לך את עניין הכתבה, תגידי שאמרתי שהוא עשה את זה ואת בגלל שהיית שתויה האמנת. הכל היה כחלק ממעשה שוכרות."

"תן לי להבין, אתה בעצם מציע שאני אזבל לסוורס את הראש עם השטויות שלך ואז אצא איתו ואהיה החברה שלו ?"

"זה חלק א' של התוכנית. חלק ב-" "-מי אמר שאני רוצה בכלל לשמוע את חלק ב' ?"

"מי בכלל שאל אותך מה את רוצה ?" ענה סיריוס בלגלוג.

"בכל אופן, " אמר בקוצר רוח, "חלק ב' בעצם כולל את בניית הקשר שלך איתו ממש לפרטי פרטים תבני אותו כאילו את בונה עכשיו תשתית לנישואין."

הוא התחרפן לגמרי.

"אני לא עומדת לבנות מערכת יחסים שיקרית ולא כנה למען ההנאה האישית שלך."

"זה לא למען ההנאה האישית שלי, חכי יש גם חלק ג'-"

כמובן שיש גם חלק ג'.

הרי למה שלטמטום הזה יהיה סוף ?

"חלק ג' הוא בעצם החלק האחרון,"

תודה מ ר ל י ן .

"את וסנייפ בשיא היחסים שלכם, ממש בתיזמון מושלם שבוע לפני נשף  חג המולד. את תרמזי לו שיכול להיות שליל הנשף יהיה ה- לילה. אם יתאמץ ויעשה מחווה פומבית מדהימה בנשף עצמו. כמובן שסנייפ הפתטי והבתול הזה יעשה כדברייך יביך את עצמו ואז את אחרי שיביך אותו מול כולם את תחשפי את רגשותייך האמיתיות ותגידי לו שהוא מגעיל דוחה שרץ שקרן בוגד עלוב ובמילה אחת , סנייפ. הסוף !" אמר בלק בצהלה ועשה תנועת 'טאדה' בידיו.

התוכנית תפגע בסנייפ בדיוק כמו שמעשי סנייפ פגעו בלילי. זה היה עין תחת עין.

אך לילי לא ידעה אם יהיה לה הלב לגרום למישהו כזאת עוגמת נפש, במיוחד בשל העובדה שאף על פי מעשיו של סנייפ היא אהבה אותו ועדין סמכה עליו בעיניים עצומות.

"אני לא יודעת בלק..."

"אם תעשי את זה, ותנקי את שמי מול ג'יימס. שדרך אגב כמעט ולא מדבר איתי וגם אתמול ביטל את הזמנה שאני אבוא אליו בחופש חג המולד עם תירוץ עלוב שהוא מתכנן ללמוד ורוצה חופש שקט. אני אדאג שג'יימס לא יציק לך יותר ושכולם יחשבו שהחלום לא קרה מעולם."

את החלק השני בעסקה היא רצתה מאוד וזה היה לה ברור.

אך היא לא ידעה אם היא רוצה במאה אחוז שג'יימס יעזוב אותה בשקט, היא רצתה שיפסיק לנשק אותה כמובן, אבל אולי במקום שיחדול מכל מעשיו כלפיה שפשוט יחזור על הרגליו הישנים ויזמין אותה לצאת איתו בתכיפות, ויתבונן בה שוב ויתעניין בה שוב.

אבל כמובן שזאת לא יכלה לספר לסיריוס והחליטה שכדי שלא יחשוד שדבר מה השתנה בנוגע לרגשותיה כלפי פוטר היא תסכים להצעתו.

"אוקי בסדר.."

"מעולה ! " צהל בלק בחיבה ובחדווה. "עכשיו אוצי רוצי לך, מצאי את סנייפ והפעילי את קסמייך !" אמר מחוייך דוחף אותה אל מחוץ לחור התמונה.

"רגע בלק שניה, חכה אבל-" בלק סגר את התמונה מאחוריה והיא כעת עברה מן המועדון החמים של גריפינדור אל המסדרונות הקרירים של הוגורטס.

לעזאזל חשבה לעצמה בעת היא מתחילה ללכת מטה במדרגות ממגדל גריפינדור.

היה קל מאוד למצוא את סוורס, הוא ישב על גבעונת בגודל של בור חפרפרת אל מול לעץ הערבה האלים ההוא. הוא הרבה לשבת שם, צפה ברחישותיה של הערבה.

"הלו סוורס."

קראה מאחוריו לאחר שעמדה והשקיפה עליו מקרוב כבערך חמש עשרה שניות.

"לילס'" נעמד במהרה מופתע מהקול המוכר אשר היה כל כך קרוב אליו.

"אני חושבת שאני חייבת לך התנצלות." אמרה, בעודה תוקעת על מבטה ספק ברגליה ספק בחלק העליון של חולצתו. הכפתור השני מלמעלה כופתר לא טוב והיא הניחה שלבש את החולצה בעת שוכרות.

הייתה שתיקה ולאחר מספר שניות שלחה לעברו מבט קצר ותפסה את עיניו לרגע שקט שלא היה בניהם מעולם.

"את לא צריכה להתנצל.. את לא רוצה בחברתי וזה טבעי. אני לא מאשים אותך.."

אוי לא, חשבה לעצמה.

כמה צער גרמה לו בהתפרקות הטיפשית שלה.

היא הלכה לעברו בצעד מהיר וכרכה את זרועותיה סביב צווארו.

"אני תמיד ארצה בחברתך." לחשה לו בשקט ובקול בטוח.

סוורס כרך אף הוא את זרועותיו סביב מותנה וקירב אותה קרוב אליו כך יכול היה להריח את ריח שערה הרענן מבלי שתשים לב.

ולרגע המושלם ההוא הוא הרגיש שהוא שלה, ושהיא רוצה שיהיה שלה בדיוק כמו שהוא משתוקק שתהיה שלו.

"אני מצטערת. אני מצטערת על הדברים הנוראים שאמרתי, ועל ההאשמה הטיפשית הזאת שהטלתי עליך. בלק המטומטם הזה הכניס לי את הרעיון לראש והייתי כל כך שיכורה שבכלל לא חשבתי אלא רק הגבתי בלי להבין בכלל מה הוא אומר לי."

אמרה במהירות. "אני מצטערת." לחשה על אוזנו והידקה את אחיזתה בו. הוא הידק אף הוא את אחיזתו בה.

ואז לאחר שניות קצרות מבחינתו וארוכות מבחינתה היא התנתקה ממנו בחיוך רחב שיניים.

הוא חייך לעברה גם כן.

הוא חזר לשבת על הגבעה הקטנה שלו ופינה לה מקום לידו.

"סוורס ?"

"כן לילס' ?"

"יש עוד משהו רציתי להגיד לך.."

"כן לילס' ?"

"רציתי להגיד לך במסיבה, אבל קרה מה שקרה ולא הייתה לי הזדמנות."

"אז הנה, עכשיו יש לך. מה את רוצה לספר לי ?"

"בזמן האחרון.. התחילו לי תחושות שכאלו. כלפייך." לילי יכלה להרגיש את מבטו הנרגש והמאופק והרגישה רעה מרושעת וקרה. "אני חושבת שהכול התחיל כי התגעגעתי אליך,בזמן החופשה, ובחיים לא התגעגעתי ככה אל אף אחד."

לילי לא הבינה איך המילים יצאו לה כל כך אמיתיות. אבל היא הרגישה את ההרגשה הזאת פעם, שאתה מתגעגע למישהו עד כאב. היא פשוט לא הצליחה לזכור למי.

"אתה התגעגעת אלי סוורס ?"

"כן, מאוד."

"זה נחמד."

היא הניחה את ראשה על כתפו בעדינות והוא יכול היה להרגיש את נשימותיה הקצובות.

זאת הייתה הרגשה נעימה. הוא הרגיש שהנשימות שלהם משלימות אחת את השניה. היא נשמה בצורה מסודרת וכך עזרה לו להסדיר את נשימתו גם כן, היא אזנה אותו. והוא הרגיש הכי טוב בעולם מבלי לדעת שהיא מרגישה כרגע הכי נורא בעולם.

היא הרגישה שקרנית ורמאית וכעסה על כך שהשקר בא לה בכזאת קלות.

"לילס' ?"

"ממ?"

"את רוצה לצאת איתי ?" אמר לאיטו. "באופן קבוע ?" כעת כבר בקול יותר נרגש אך עם זאת בטוח בעצמו.

לילי הסתכלה אליו למעלה וחייכה.

"קיוויתי שתבקש." אמרה את השורה ההוליוודית המתבקשת וחזרה להתרפק על כתפו.

תוך שלושה ימים כבר כול הוגורטס ידעה על הזוג החדש המתקיים בקרבם.

הם הפכו לרכילות החמה ביותר והעניין היחידי שדובר.

התמונות והרוחות גם ניהלו שיחות רכלניות על הזוג הצעיר.

הם נתנו לזוגיות בניהם גוון פוליטי.

אהבה אסורה. שני בתים אויבים יוצרים ביחד אהבה.

היו כאלה שהיו בעד האיחוד והרגישו כי שינוי עומד להיות והתחילו ממש לעשות קמפיין להפסקת התחרויות בין הבתים, הם הציעו שבמשחקי הקווידיץ' יערבבו בין השחקנים בין הבתים ושהנקודות לא יורדו ולא יוענקו לבתים.

אחרים חשבו שהשילוב הוא מזעזע ופוגם בסדר הנח בהוגורטס כבר שנים.

וכך גם התחיל הדיון אם הם ראויים אחד לשני.

את סוורס זה הצחיק העניין הזה סביבם וכיצד אנשים הופכים מערכת יחסים תמימה וטהורה למפגן פוליטי חשוב ופורץ דרך. חוץ מזה הוא ראה שלילי מתעלמת מהערות של הקהל וזה נתן לו ביטחון שהיא באמת איתו.

לילי חשה את המצפון שלה נושף על עורפה בכל רגע ביום. היו אנשים שהכניסה בהם תקווה שאפשר לעשות שלום בין הבתים וליצור אחווה ורעות, מה יהיה כשתתגלה האמת ? כיצד תרגיש וכיצד אחרים ירגישו כלפיה ?

האם זה אומר שהשונאים שהיו נגד כל התחברות של שני הבתים האלו ניצחו ? והם צדקו ? הרי זה כלל לא הגיוני. לילי תמיד הייתה חברה טובה של סוורס.

למה להיות ידידה שלו לא היה מספיק בשביל כל המהומה אבל להיות החברה שלו כן ?

הרי זה רק כולל מגע פיזי בנוסף, לא שום דבר אחר.

זה מה שלילי חשבה.

אך אם ידעה מה סוורס הרגיש הייתה יודעת לבטח כי היחסים בניהם כללו הרבה יותר ממגע פיזי וידידות ממושכת ובריאה.

"מה היא עושה איתו לעזאזל ?" רטן ג'יימס בעודו גורס את שוק העוף שלו עם כף המרק.

"אחי, אין לך עוד משפטים להגיד חוץ מאת המשפט הזה ? זה כבר ממש מטריד אותי." אמר סיריוס דוחף עוד פעם את כף המרק החמה אל תוך פיו ישר, נכווה ויורק את הכול החוצה.

"רף-כף לעזאזל, תלמד לאכול." רטן רמוס בשקט.

"שתוק ירחוני." אמר סיריוס בין שנגס בלחם לבין שדחף עוד כף מרק אל פיו.

פיטר ציחקק.

"מה היא עושה איתו לעזאזל !?" כעס עוד יותר ג'יימס.

לילי יצאה עם סוורס כבר שלושה ימים חמש שעות ועשרים ושבע דקות. וכל דקה נוספת שלהם ביחד הייתה בלתי נסבלת.

למעשה, המחשבה של לילי עם כל בחור שהוא לא הוא הייתה בלתי נסבלת. אך המחשבה שלה עם סוורס סנייפ הייתה בלתי נסבלת במיוחד.

"די כבר ג'יימס, אתה מענה את עצמך." אמר רמוס.

"אני די בטוח שהיא זאת שמענה אותו.." טען פיטר.

"כן ! גם אני חושב ככה ! המכשפה הבתולה הזאת." אמר סיריוס באות הזדהות.

"סתום סיריוס אל תדבר עליה ככה." זעם אליו ג'יימס.

היה לו קשה להיות בריב עם סיריוס אפילו כשעיצבן אותו על עצמותיו.

פשוט לא היה אפשר לכעוס עליו.

זה היה מעצבן ומכעיס.

"מה היא עושה איתו לעזאזל !?" כעס עכשיו ממש, "מישהו מוכן להסביר לי כבר !?" עכשיו דמו של ג'יימס ממש התרתח.

"אוקי נראה לי שזה הזמן לעלות למעלה. קדימה ג'יימס בוא למעל-" "-לא ! לא עד שמישהו יענה לי."

קרא ג'יימס בחריצות.

"כי היא אוהבת אותו קרניים, ומרגישה בטוחה איתו." ענה רמוס.

"ואיתי היא לא תרגיש בטוחה ? אותי היא לא תאהב ?" שאל ג'יימס באמת ובתמים.

"אני לא חושבת שהיא רוצה לאהוב אותך או להרגיש איתך בטוחה קרניים." אמר רמוס בשקט. "אני מצטער."

לילי קמה מזיעה בלילה.

היא שכבה קצת במיטה אך הרגישה חסרת מנוח והחליטה ללכת לטייל קצת. אולי תאכל משהו ותרגיש יותר מנומנמת.

היא הוציאה את רגליה מחוץ למיטתה ונעלה את נעלי הבית שלה.

היא יצאה בשקט מן החדר וסגרה חרישות את הדלת.

את המדרגות ירדה במהירות  היא הלכה לעבר חור התמונה, עברה קלילות דרכה והלכה בזריזות אל עבר המטבחים.

אך היא לא ידעה שכשיצאה מן המועדון כמעט פגעה במשהו, או יותר נכון מישהו.

ג'יימס היה מתחת לגלימת ההיעלמות שלו, היא לא ידעה שהוא שם, ובדחף הרגע החליט לעקוב אחריה.

הוא הלך אחריה וידע כל צעד שלה.

כמה הכיר אותה, כמה אהב אותה. איך היא יכולה לעשות לו את זה ? להיות עם מישהו שהוא לא הוא ?

לילי דגדגה את האגס ונכנסה למטבחים וישר אחריה ג'יימס.

ישר גמדונת רצה לעזרתה והגישה לה מטעמים.

"אולי גם מזה אדונילית ?"

"או לא תודה, אני יסתפק בגלידה."

"לא לא, אני ישים לך קצת. רק שיהיה לך, אם יתחשק פתאום. לכי שבי אדונילית אני מיד יגיע."

"אההה !"

לילי הסתובבה במצוותה של הגמדונת ונבהלה למצוא שם את ג'יימס, עומד קרוב אליה.

יותר מדי קרוב אליה. מהסוג הקרוב שלו שגורם לליבה להאיץ ולעצבן אותה.

"פוטר ! הבהלת אותי חתיכת אידיוט."

"אני מתנצל."

אמר ג'יימס ולא נע.

הוא לא ידע מה לעשות, ומה להגיד. הוא בכלל לא ידע מה הוא עושה שם.

זה היה ליל ירח מלא ורמוס סיריוס ופיטר מחכים לו בגבולות בית הספר, זה מסוכן.

"מה אתה עושה פה פוטר ?"

"מזה ענייניך מה אני עושה פה ? כבר אמרנו שאני אעשה מה שבא לי."

"ממש אין לי כוח למשחקים המטופשים שלך פוטר."

הפטירה לעברו לילי ודחפה אותו הצידה בידה כדי שתוכל לעבור ולהתרחק ממנו.

הבעיה הייתה שג'יימס סיכל את התוכנית הזאת ותפס את ידה ומשך אותה אליו.

"את לא מבינה לילי ? אני לא משחק."

אמר כשהוא מסתכל אל תוך עיניה של לילי.

"די ג'יימס לך לישון.." אמרה לילי בשקט. היא באה ללכת אבל ג'יימס החזיק אותה חזק ומשך אותה עוד יותר קרוב אליו.

"רק תסבירי לי למה את איתו ? את אולי לא מכירה אותי, וכנראה גם לא רוצה להכיר אותי. אבל אני מכיר אותך, את לא אוהבת את סנייפ. אז תסבירי לי, למה ?"

לחש אל אוזנה במריצות.

"עזוב אותי פוטר ! מי אתה חושב שאתה !?" דחפה לילי את ג'יימס ממנה. "אתה לא קשור לחיים שלי ואתה לעולם לא תהיה קשור לחיים שלי. ולא אכפת לי מה אתה חושב על הקשר שלי ושל סוורס. אני יודעת בדיוק מה יש ומה אין בקשר שלנו וזה מספיק גם לי וגם לו." צעקה אליו.

"ולעולם," אמרה בשקט ובטון אזהרה. "לעולם אל תחשוב שאתה מכיר אותי."

אמרה וברחה.

ג'יימס הבין שפגע בה, הוא לא הבין בדיוק למה ואיך אבל הוא הבין שפגע בה.

לכן רץ אחריה.

לילי לא רצתה ללכת למעונות היא ידעה שג'יימס יחכה לה שם ולא היה לה כוח להמשיך לשקר לגביה ולגבי סוורס.

היא הרגישה את הדמעות זולגות על עיניה. היא לא ידעה כבר מי היא בדיוק.

לילי אוונס שהיא אהבה והכירה לעולם לא הייתה זוממת מתיחות עם סיריוס בלק, פוגעת בחבר הכי טוב שלה וחושבת שלג'יימס פוטר יש ידיים נעימות.

היא איבדה את עצמה, היא אבודה לחלוטין.

היא מרגישה כאילו נכנסה לתוך הגוף שלה ישות אחרת. ישות שונה לחלוטין.

"לילס' חכי !"

לילי שמעה את קולו של ג'יימס ורצה יותר מהר אל עבר היציאה מהטירה.

"לא לילי ! אל תצאי !!"

ג'יימס הגביר את קצב ריצתו. הוא ידע מה מחכה ללילי בחוץ. סיריוס ופיטר לא יכולים לעצור את רמוס לבדם.

רצו לג'יימס תמונות בראש כיצד רמוס מבתר את גופה של לילי לחלקים.

הוא חש בחילה ורץ יותר מהר.

לילי יצאה מן הטירה והמשיכה לרוץ אל עבר החושך, בתקווה שכך תוכל להסתתר מג'יימס.

היא לא ידעה שמר מישהו-שונא-אותי-שם-למעלה החביא לה בחושך משהו הרבה יותר גרוע בג'יימס פוטר אחד.

"אההההההההה"

ג'יימס שמע את צעקתה של לילי המפוחדת מהחושך והכפיל את מהירות הריצה שלו.

תוך כדי ריצה הוא שינה צורה.

כשהוא הגיע לשם, לילי כבר הייתה על האדמה הלחה.

היא הייתה מלוכלכת ומרפקה שופשף באדמה כאשר נפלה.

פיטר הסתובב סביב רגליו של רמוס בניסיון להסיח את דעתו מסיריוס שניסה להוביל אותו אל תוך היער.

ג'יימס הלך במהירות אל לילי.

היא הסתכלה עליו. בעיניה הירוקות והגדולות.

לילי מעולם לא ראתה אייל כל כך קרוב אליה. הוא המשיך להתקרב, אם לא היה לידה איש זאב אז היא כנראה הייתה גם נבהלת מהאייל. אבל אתם יודעים, פרופורציות.

העיניים שלו היו גדולות וחומות, בצבע אגוז. וגם בגודל שלו.

היא הסתכלה אל תוך עיניו ומשהו במבטו נראה לה מוכר.

היא צמצמה את עיניה כשחשבה את מי הוא מזכיר לה.

ג'יימס ניתק את מבטו ממנה וניסה לסמן לה ביאוש שתעלה עליו.

'הוא רוצה שאני אעלה עליו ?' חשבה לילי, 'מה הוא מטורף !?' המשיכה לילי לחשוב.

פתאום לילי שמעה את יבבתו של הכלב השחור שעד עכשיו הגן עליה וכרגע נשלך לצד השני על ידי איש הזאב.

פתאום הרעיון לעלות על האייל נראה לה הרבה פחות מטורף.

לילי עלתה במהירות על האייל ובשניה אחת הוא התחיל לרוץ אל עבר הטירה.

איש הזאב בא לרוץ אחריהם אבל הכלב השחור התאושש וקפץ עליו מאחור.

'יותר מהר יותר מהר' חשב ג'יימס.

הם הגיעו לכניסה לטירה וג'יימס הוריד אותה. הוא תקע בה מבט ארוך.

היא שוב צמצמה את עיניה אליו 'מה היא חושבת?' שאל את עצמו. ואז שמע יללה של איש זאב מוכר ורץ אחורה לעזור לחבריו והתרחק במהירות מלילי.

"ג'יימס ?" לחשה בשקט לילי

מקווה שנהנתם :) 

הפרק הקודם		הפרק הבא