זואי ג׳קסון והאולימפיים

אני ואנבת׳ עלינו למעלה, כדאי לבדוק מה הרעש המוזר.
ברגע שהגענו, אנבת׳ קפצה עם הסכין שלה מורם.
אני הסתתרתי מאחורי אנבת׳, וקיללתי את עצמי בלב על כך שלא לקחתי לי כלי נשק.
לרגע קטן הצצתי ונדהמתי למראה עיני.
פרסי עמד מולנו, הוא החזיק משהו שנראה כמו... מיקרופון? מאיפה הוא הביא את זה?
״פרסי!״ נזפה בו אנבת׳.
״מה?״ אמר פרסי, נבוך ״אני רק השתעשעתי…״
״חשבנו שתוקפים אותנו!״ צעקה אנבת׳.
״בסדר…״ אמר פרסי ״אני הולך לנווט את הספינה…״.
לא הבנתי למה פרסי אמר זאת, הספינה מנווטת בעצמה.
״גם אחרי 8 שנים הוא עדיין מציק?״ שאלתי את אנבת׳.
״כן״ היא ענתה לי ״או כמו שאמרתי לפייפר, ׳זה הסיכון הכי מטומטם שראיתי׳ -״
״ ׳ואני יוצאת עם מסתכן מטומטם׳ ״ השלמתי אותה ״כנראה שזה נכון.״
״זה כאילו את זוכרת כל דבר מההרפתקאות שלנו״ אמרה אנבת׳.
״כנראה״ עניתי.
למשך כמה דקות היה שקט מביך למדי, ושתינו בהינו במרחק.
לאחר עוד כמה דקות הבחנתי בנקודה באופק, וצעקתי ״יבשה באופק!״.
כמה רגעים לאחר מכן פרסי עלה לסיפון ואמר ״נגיע בעוד כמה דקות.״
״אני אוהבת אותכם״ אמרתי, ולקחתי את כולם לחיבוק משפחתי.
״גם אנחנו אוהבים אותך״ אמרה אנבת׳ והידקה את חיבוקה.
״אהמ, אהמ״ אמר פרסי ״כדבריה של זואי, ׳יבשה באופק!׳״.
״משפחת ג׳קסון היא משפחה מטורפת״ אמרתי.
״את צודקת״ אמרה אנבת׳ ״זואי ג׳קסון״.

הפרק הקודם		הפרק הבא