רון של פלא

הי! החלטתי שכל פרק יסופר בפוקוס על דמות מסוימת, שתסומן בכותרת. אני באמצע לשכתב את כל הפרקים שכבר יש לי על המחשב, ובתקווה יעלו מהר.
תהנו(:

"בוקר טוב, הארי! בוקר טוב, רון!"
הרמיוני קפצה בעליזות ברחבי חדרם של הבנים. שיימוס התהפך במיטה ופיהק, אבל רון הזדקף בבת אחת.

"נכון! הוגוורטס! וואו, זה מגניב!"

הארי פקח את עיניו גם כן והושיט את ידו למשקפיו.
"בוקר טוב, הרמיוני. בא לך לצאת, כדי שנוכל להתלבש?"
"כאילו שאתם מתלבשים כאן," רטנה הרמיוני, אבל הסתובבה ויצאה.

כעבור חמש דקות הם ירדו לחדר המועדון (הסתבר שכל הבנות לבושות כבר שעה) וחיכו למדריך שילווה אותם לחדר האוכל. הרמיוני התחילה לשפוך עליהם את כל הידע שלמדה בשעה האחרונה.
"קוראים לו אוליבר ווד, הוא גם הקפטן של נבחרת הקווידיץ', בדרך כלל זה לא הולך ביחד אבל דמבלדור נתן אישור מיוחד, אומרים שהוא מסור ממש לקוויד---"
המעבר שמאחורי האשה השמנה נפתח. אוליבר ווד נכנס, ובעקבותיו חמישה תלמידים שנראו עגומים למדי. כולם לבשו מדים זהים בצבע אדום-זהב, שבלטו בין הגלימות והמנצפות השחורות. הם התלחשו בינהם.
"לא ייאמן... ועוד ביום הראשון ללימודים, קיוויתי שהוא ירד מזה קצת בעקבות החופשה... עכשיו עדיין צריך להתקלח ולרדת לאכול, אין סיכוי שנספיק..."
"בוקר טוב!" אמר ווד בקולו החזק. "אתם שנה ראשונה, נכון? בואו נרד לאכול. בהצלחה, חברים! נפגש בשש לאימון ערב!"
"זאת נבחרת הקווידיץ'?" לחש רון להארי. "קיוויתי שהם יראו שמחים יותר. יש לי חלום להיות המחפש, וחסר להם עכשיו. סדריק אמר שבדרך כלל לא מתקבלים לנבחרת לפני השנה השניה, לפחות, אבל התאמנתי הרבה, אני מקווה שיתנו לי בכל זאת-"
"אבא שלי היה המחפש הכי טוב בתקופתו בהוגוורטס," אמר הארי. "וטוענים שירשתי את הכישרון שלו ויותר."
הם פנו בפניה מוזרה (איך אפשר לפנות 540 מעלות?) ועלו שלושה גרמי מדרגות. רוח רפאים כסופה ריחפה במרחק, ונוויל נפל לתוך המדרגה השלישית מאז שיצאו מהמועדון. הרמיוני תהתה איך יכול להיות שהם רק עולים, כשהאולם הגדול למטה.
"אני מוכן להתערב שאני טוב יותר." סינן רון. "ואם זה יהיה תלוי בי-"
הוא נקטע בתשואות. הם בדיוק נכנסו לאולם הגדול, וכולם- לפחות, כל מי שלא היה מסלית'רין או באמצע לאכול- הריעו לו בקריאות קצובות.
"רון של פלא! רון של פלא! רון של פלא!"

רון הסמיק. הוא הלך מאחורי הארי, והתיישב בשולחן, שוקע כ"כ עמוק שאוזניו בצבצו בקושי מתחת לשולחן. רק כשהאולם השתתק וחזר להמולת הדיבורים הרגילה שלו, הוא התיישב נורמלי והתחיל לקחת אוכל. הרמיוני, מצידה, כבר היתה שקועה בשיחה עמוקה עם ווד על הקסם שבו דמבלדור השתמש אתמול ("הוא לא שינה את הקסם עצמו, נכון? הוא פשוט הסתיר אותו? יכול להיות שיש עוד שכבות מתחת?) ונוויל דקר בעגמומיות את החביתה שלו.
דין פנה אל רון, במבט תוהה. 
"קווידיץ' זה כמו כדורגל?"
***

פרופסור מקונגל עברה בין השולחנות והגישה מערכות לתלמידים, שהתמלאו בנקישת שרביט. 
"הנה המערכת שלך, בל... והנה שלך, ווד... פוטר, ברוך הבא, תשתדל לא להרוס את הוגוורטס יותר מדי... רון... זאת המערכת שלך, בהצלחה... הנה המערכת שלך, גריינג'ר... תומאס, זאת המערכת שלך... לונגבוטום, הנה שלך, אל תדאג, היא בלתי-נאבדת, סבתא שלך ביקשה שנדאג לזה... פיניגן..."
הרמיוני סקרה את המערכת שלה במבט של אושר משתפך.
"יש לנו היום גם התגוננות מפני כוחות האופל, גם לחשים, גם שינויי צורה... יש גם שיקויים, זה נשמע מעניין..."
רון והארי בהו בה.
"מה?" שאלה.
"את כל כך עומדת לסבול בשיעור שיקויים. סנייפ מלמד אותו, הוא נוראי. לא הקשבת לסדריק?"
"הקשבתי, אבל, אולי הם פשוט עשו צרות והגיע להם, לא יודעת, אין סיכוי שזה באמת היחס של מורה במוסד חינוכי. זה לא תקין."
"את לא מכירה את סדריק," התלהט רון. "הוא האדם הכי ישר בעולם- הוא בהפלפאף, למען ד'! ועדיין הוא הסתבך."
הרמיוני משכה בכתפיה. "נראה לי שאני אהיה בסדר. בסך הכל, שיעור, אני טובה בזה בדרך כלל."
רון והארי שתקו.

***

אשמח לתגובות, זה מדרבן להמשיך לכתוב(:

הפרק הקודם