הרמיוני משגעת את כולם

הימים עברו, והשיבה אל הוגוורטס התקרבה בצורה מפחידה. אך מחשבה אחת זמזמה בראשה של הרמיוני כל יום, כל היום:

"איפה המכתב המזמן אל הוגוורטס?" היא תהתה "האם יכול להיות שאני לא מדריכה ראשית?"

המחשבה המגוחכת עזבה את הרמיוני כשינשוף לבן נקש על חדרה של ג'יני והקפיץ את שתיהן. ג'יני התירה בזהירות את קובץ המכתבים מהחוט שקשר אותם אל רגלי הינשוף.

"בואו, חבורת-פדלאות-שיש-לי-את-העונג-המפוקפק-לקרוא-להם-אחים," היא צווחה, ואז המתיקה את קולה, "והארי. החלק על הפדלאות לא היה מכוון אלייך. אל תדאג. וגם החלק על האחים, כשחושבים על זה. אני ממש לא בעד גילוי עריות ו-"

"אהמ." כחכחה הרמיוני בגרונה, מסמיקה, "אני חושבת שהם קלטו את הנקודה."

"אה. טוב, רק הדגשתי..."

לאחר מספר מלמולים נבוכים נכנסו רון והארי נכנסו אל החדר בפראות.

"מה קרה?" הם שאלו, מתנשפים.

"מכתבים מהוגוורטס!!" צווחו להן הבנות בילדותיות.

רון, המום, מלמל:

"מרגש. ממש כאילו לא קיבלתן כבר שש כאלה."

****************************************************************************

"אני מדריכה ראשית!" צווחה הרמיוני צווחה שקרעה את עור התוף של הסובבים אותה.

"מפתיע!" פלט רון בארסיות.

"אהמ, רון, אני לא ראיתי שאתה נהיית מדריך ראשי."

רון השתתק באחת, אבל השאלות ניקרו במוחה של ג'יני.

"אז מי מדריך ראשי?" היא שאלה.

הרמיוני שילבה את אצבעותיה, במחווה של תפילה חרישית.

"למה את מתפללת?" שאל הארי, מתעורר לפתע.

"בבקשה, בבקשה, בבקשה!" לחשו שפתיה של הרמיוני ברפיון בעוד היא הביטה בחלל במבט מתחנן.

"הארי שאל," צרחה ג'יני לתוך אוזנה של הרמיוני "למה את מתפללת?"

הרמיוני תקעה בה מבט מצמית (מהסוג בו אתה לא רוצה להיות בצד הלא נכון) ושפתיה רעדו כשלחשה: "אני מתפללת לאלוהי הפאנפיקים בשביל שזה לא יהיה עוד אחד מהפיקים בהם אני מגלה שאני מדריכה ראשית, מתחבטת כל הקיץ בשאלה מי מדריך ראשי איתי, וברכבת מגלה – הו, ההפתעה – שהמדריך הראשי השני הוא מאלפוי."

"מאלפוי?" נאנקו הבנים.

"הו, כן, גם הקטע הזה זוועתי." אישרה ג'יני "אבל אני חושדת שהיא יותר התפללה בשביל הפתטיות שבדבר. הגיבורה מתייסרת בשאלה מי יהיה המחזר הנחשק שלה –"

"מחזר נחשק?" הרמיוני תקעה בג'יני מבט, שאם מבטים יכלו להרוג... – טוב, בשביל להרוג יש שרביטים.

"טוב, תראי: חדר מדריכים ראשי לבד, מאלפוי חתיך והרמיוני מיוסרת אחת. זה כל כך מתבקש. זה יקרה בלילה סגרירי, הגשם ינקוש על החלון, הרמיוני תביט בספרה במבט מצועף, ודראקו מאלפוי יגלה שהוא אהב אותה כל השנים האלו –"

הרמיוני עשתה צעד מסוכן לשרביט שלה.

"יש לך מילים אחרונות?"

****************************************************************************

 הפרק הזה יחסית ארוך ><
נממ, קראתי שוב את הפרקים הראשונים של הפיק והם פשוט זוועתיים! אלוהים, איך פרסמתי את זה?
(לא כאילו הפרקים החדשים טובים יותר... אתם ברצינות צריכים להגיד לי משהו על זה...)
בינתיים אני חושבת שהפרק הנוכחי יצא סביר. מה דעתכם?
אה, ואם לא שמתם לב - פרסמתי אחרי יומיים. התפתתי :)

אוהבת מלאא,
מאיה גריינג'ר.

נ.ב - בלי תגובות אין עוד פרק :))

הפרק הקודם		הפרק הבא