קסם בקצה השרביט

רק להזכירכם...  כתבתי בפרק הקודם את זה:

לרנור- אמיצים,

טרונה- טובי לב,

לנדרה- חכמים,

מחגאר- שאפתנים.

ועכשיו......  לפרק.

נועה כססה את ציפורניה בעצבנות.

"עידו טל!"

"לנדרה!"

עידו ניגש אל שולחנו החדש שמחא לו כפיים.

"יואב שלום!"

"טרונה!"

"דבור אשל!"

"מחגאר!"

דבור נראה מרוצה משום מה מהבית החדש שלו. נועה ראתה שרוב הילדים מהשולחנות האחרים לא כל כך מחבבים את הבית הזה.

"דניאל שובל!"

"טרונה!"

נועה מיהרה להיזדקף. זה היה תורה.

"נועה לורן!"

נועה התיישבה על השרפרף הרעוע היא הניחה את הכובע על ראשה.

נו, נו..... יש כאן לא מעט טוב לב, הרבה חכמה, רצון להוכיח את עצמך, והמון אומץ.... החלטה קשה. למען האמת יש כאן הכי הרבה.... כן, כן, אני רואה. לכי ל-

"לרנור!"

נועה הסירה את המצנפת ושיפשפה את עיניה. השולחן הימני פרץ בתשואות. היא קמה מהשרפרף והתיישבה בשולחנה.

"איתי אלד!"

"לרנור!"  איתי חייך והתיישב ליד נועה.

עברו עוד שלושה ילדים.

"גל אלד!"

"לרנור!" גל התיישב ליד איתי אחיו.

"סיון רולגד!"

"לרנור!"

עוד עשרה ילדים.

"נטע לילור!"

"לרנור!"

"לא ייאמן!" לחש איתי לכולם. "איך יצאנו כולנו באותו בית?"

חמישתם משכו בכתפיהם וחייכו.

"יעל לינר!"

"טרונה!"

"אסף לולן!"

"לנדרה!"

"אלעד אורלני!"

נועה קפאה. היא לא טעתה. זה היה האלעד שאותו הכירה מגן המשחקים. הוא הביט אליה, חייך והרים אגודל במחווה של: הכל בסדר.

הוא התיישב.  המצנפת בקושי נגעה בראשו וצעקה:

"לרנור!"

אלעד ניגש אל נועה והתיישב לידה. ידיהם התחככו. נועה לא התנגדה. הוא אחז בידה וחייך אליה.

נועה הסמיקה.

המיון הסתיים. מדריכה הובילה אותם אל מסדרון ארוך שבקצהו הייתה תמונה של קשת עם עננים זזים.

המדריכה אמרה בשלווה:

"אפרסקים בסירופ!"

התמונה זזה על צירה והם נכנסו למועדון שהיה בצבעי זהב וכחול.

החדר נראה ביתי, חמים ויפהיפה. כולם היו מאוד עייפים והמדריכה פקדה על כולם להיכנס למיטה.

המיטה הייתה אפיריון נוח להפליא. נועה התכרבלה בתוכו. היא נרדמה עם חיוך על פניה.

חבר'ה, עבדתי על זה המון....  תגובות, הערות, הארות?  בבקשה?

הפרק הקודם		הפרק הבא