שובם של כוחות האופל

טדי לופין יישר את עניבתו בעצבנות. הוא לא האמין שהוא נמצא שם באותו הרגע, שהוא באמת עושה את זה. 'לדוגמא,' חשב לעצמו, 'הנה אני עומד פה, במקום שלא הייתי בו בחיים. ומה אני לובש? חליפה. חליפה! אני, טדי לופין, לשעבר כובש הבנות הכי מבוקש בהוגוורטס, שחקן הקווידיץ' הפרוע, עומד פה ונחנק לי בתוך חליפה.' הוא נאנח. מה ויקטואר הייתה אומרת אילו ראתה אותו לבוש כך? הוא גלגל את עיניו. מה לא יעשה בשביל אלבוס וג'יימס, בניו של סנדקו. למרות שלא היה ביניהם קשר דם, הוא אהב אותם כאילו היו אחיו הקטנים. הוא ידע שהאהבה הזאת הדדית.
הוא נשם עמוק ודפק בדלת הבית שמולו. קולות הדיבור הרמים שנשמעו מהבית הוחלפו בשירה מזייפת במקצת, וטדי הניח שמדובר בטלוויזיה, המכשיר המוגלגי שמאפשר שמיעה וראייה של אנשים הנמצאים במרחק, עליו שמע רבות מסבא ארתור. לפי הקולות שעלו מהמכשיר הוא זיהה שמדובר בתוכנית שהייתה אהודה במיוחד על ילדים, אליה גם הוגו ולילי התמכרו. קול חריקה של כורסא נשמע ואחריה קול גרירת רגליים, וצל כיסה את העינית.
"כן?"
"אני טדי... אתה לא מכיר אותי. אני הבן של הארי פוטר." הוא לא רצה להיכנס לפרטים תוך כדי שיחת צעקות משני עברי הדלת. כמצופה, החלק האחרון של המשפט גרם לדלת להיפתח במהירות, וטדי עבר דרכה בקלילות. "בוקר טוב, אדוני." החדר סביבו היה מעוצב בסגנון צעקני למדי: הקירות נצבעו בכתום בוהק שלא השתלב עם הספות החומות ומפת השולחן הכחולה.על הספה ישבו אישה בהירת שיער ושני ילדים קטנים. השלושה בהו במסך הטלוויזיה, מרותקים.צבע שיערו של טדי השתנה לורוד בוהק שהצביע על חוסר נוחות, והלך והתכהה עד שהפך שחור כמעט. אחד הילדים התיק את עיניו מהטלוויזיה ונעץ את מבטו בשיערו של טדי. נראה היה שהילד הוא הקטן בין השניים, וטדי העריך את גילו בחמש. הילד השני נראה כבן שבע לכל היותר, ועיניו היו עדיין נעוצות במסך הטלוויזיה. שיערו של טדי התבהר מעט. על פניו של הגבר עלה מבט חשדני.
"אני לא זוכר שהארי היה יכול לשנות את צבע השיער... אתה בטוח שאתה הבן שלו?"
"כן, אדוני, אני הבן שלו. לא ביולוגית, אבל הוא האפוטרופוס שלי. התייתמתי כשהייתי תינוק, והארי הוא הסנדק שלי."
האישה הבלונדינית התקרבה אליהם והניחה יד על כתפו של בעלה. "מי זה הארי, יקירי? מישהו שגם אני מכירה?"
הוא התעלם ממנה ובהה בטדי, מנסה להחליט אם להאמין לו. "וגם אתה קוסם?" לחש.
טדי הנהן, וכאילו כדי להוכיח את דבריו צבע שיערו התלהט והפך לאדום. "וגם אתה הולך לבית הספר שלהם? הווג-משהו?" בשיערו של טדי נשזר פס זהוב כשנזכר בחיוך בגריפינדור.
"למדתי שם, כן. סיימתי את בית הספר לפני כמה ימים."
"ויש לך עבודה?"
"בוודאי. אני שחקן קווידיץ'."
"קוויצ'יל?" טדי פתח את פיו כדי לענות-
"קווידיץ'. זה קצת דומה לכדורסל, רק על מטאטאים: בכל קבוצה יש שלושה רודפים שמנסים לקלוע את הקואפל לחישוקים, שומר אחד שמנסה למנוע מהם להצליח, שני חובטים שמרחיקים את המרביצנים מהשחקנים ומחפש שצריך למצוא את הסניץ' הזהוב. באיזה תפקיד אתה משחק?" שאלה הבלונדינית.
טדי בהה בה.
"איך... איך לעזאזל את יודעת?" שאל הגבר.
"אני סקיבית, דאדלי יקירי."
טדי חייך, המום עדיין. ללא ספק, הגילוי היה שינוי לטובה בתכניות. הוא היה בטוח שיהיה לו קל יותר לשכנע סקיבית מאשר זוג מוגלגים. "אדון וגברת דרסלי, יש לי הצעה שאני מקווה שלא תוכלו לסרב לה."
"דבר." אמר דאדלי, הלם מההתפתחות המהירה בקולו.
"הארי סיפר לנו עליך רק לאחרונה, והבנים שלו שלחו אותי לפה. אנחנו רוצים לאחד את משפחת דרסלי ומשפחת פוטר."
"פוטר?! זה הארי שדיברתם עליו- הארי פוטר?" שאלה הבלונדינית בהתרגשות. דאדלי הנהן בפנים חמוצות. "לא סיפרת לי שאתם קרובי משפחה, יקירי!"
"מאיפה לעזאזל הייתי אמור לדעת שאת מכירה את השם, אמנדה?! את לא טרחת לספר לי שאת סקיבית!"
"כי לא חשבתי שתבין... אם רק הייתי יודעת שגם במשפחה שלך מעורב קסם..." היא פנתה אל עבר טדי. "טוב, ברור שאנחנו רוצים לפגוש אותו!" אמרה אמנדה בהתרגשות.
"כמה ילדים יש לו?" שאל דאדלי.
"שלושה. ארבעה, כולל אותי. ג'יימס בן שלוש-עשרה, אלבוס בן אחת-עשרה ולילי בת תשע."
דאדלי לא נראה מרוצה מכך שהקטנה בילדיו של הארי גדולה מהבכור של דאדלי עצמו.
לא נראה היה שאמנדה מוטרדת מגיל ילדיו של הארי. "אלבוס? על שם אלבוס דמבלדור?" שאלה, נרגשת.
"כן. הוא והארי היו היחידים שידעו איך להביס את וולדמורט, מלבד דוד רון ודודה הרמיוני." במדקרת כאב הוא נזכר בפני הוריו שנרצחו במלחמה הגדולה, בחיוכם המתוק. מאז שהיה צעיר, הארי הקפיד להדגיש לטדי עד כמה הם דומים. הסנדק והבן שהתייתם בינקותו, שאהבה עזה שוררת ביניהם על אף שבעורקיהם זורם דם שונה לחלוטין.
אמנדה הביטה בדאדלי במבט מתחנן. הוא גלגל את עיניו. "בסדר. יהיה נחמד לדעת מה קורה עם האדם שהציל אותי פעם מהסוהרסנים."
"מצויין. אז תגיעו ליער דין ביום ראשון בצהריים, אנחנו כבר נדאג לכך שהצד השני יהיה שם."

הפרק הקודם		הפרק הבא