הקסם מגיע לישראל

אז אני נכנסת לי לתומי לפרופיל שלי ומגלה שמישהו שאל אותי מתי אני ממשיכה את הקסם מגיע לישראל, אז חשבתי לעצמי, שאלה טובה, את כול הזמן חושבת על הפאנפיק הזה ולא עושה איתו כלום, הגיע הזמן! אז נכנסתי אל הסיפור ומה גיליתי? שיש לי כבר פרק שבע ממזמן! נשארו רק שניים או שלושה משפטים לסוף וטה-דאם! פרק שבע!

מקווה שזה משמח אתכם ולא נטשתם את הסיכוי לראות את ההמשך (כמה זמן עבר בכלל מאז הפרק האחרון) בקיצור, קריאה נעימה:)

"אז... אממ... זה קורה לעיתים קרובות?" שאל הארי במבוכה. מאי והוא ישבו כעת על ספסל בצבע ירוק מוקף חול ודשא יבש, צופים בשירה הקטנה ששיחקה בגן המשחקים שמולם, עולה ויורדת מהמגלשה.

"אה. בדרך כלל לא. יואל בדרך כלל לא מגזים כול כך אבל... לפעמים קשה לו להתמודד עם הכעס שלו. הוא לא הבן אדם הכי יציב בעולם," ענתה לו מאי בלחישה ועיניה לא משו מבת דודתה הקטנה שנראה היה שהחלה להשתעמם מהמשחק לבד בגן השעשועים.

"אבל אם זה קרה פעם, למה לא אמרתם לאף אחד?" שאל הארי בביקורת קלה. הוא זכר בקושי שפעם הדוד ורנון אמר לו שהם דואגים לטפל בו כמו שצריך אחרת אנשים מהממשלה יבואו לקחת אותו ואולי גם את דאדלי אם יחשבו שהם מזניחים אותו. בזמנו הוא חשב שזה איום ריק כדי להניע אותו מרעיון שביתת הרעב שלו אך כעת הוא לא יכול היה שלא להרהר שאנשים אכן צריכים לקחת ילדים מוכים ומוזנחים ממשפחתם. ואנשים שיודעים על זה צריכים לדווח.

"זה יותר מורכב מזה. אם נודיע על כך לרשויות הם ירצו להוציא את עומר ושירה מהבית, אולי אפילו את עידן, למרות שהוא נמצא בפנימייה כול הזמן ורק מבקר בחגים. עלולים לשלוח אותם רחוק מכאן, להפריד אותם, להכריח אותם להתחיל הכול מההתחלה. זה לא יהיה קל וזה בטח לא הוגן, שירה עוד לא בת שבע, עומר בן שתים עשרה, הם סבלו מספיק, צריך לתת להם להמשיך לחיות כאן." הנאום היה ממש מסורבל ונדמה היה שמאי מנסה לשכנע את עצמה לא פחות משהיא מנסה לשכנע את הארי.

"אז למה שהם לא יעברו לגור יחד איתך ועם סבא וסבתא שלך, אין מקום?" שאל הארי מעט בבלבול, לא נראה לו שמר וגברת בן דור היו נותנים לנכדיהם להישלח מהם בלי מאבק.

"זה לא יעבוד. זה מה שרצינו לעשות בפעם הראשונה שהעניין החמיר, סבא התייעץ עם עורך דין, אבל הוא אמר לנו שיואל יוכל להוכיח בקלות שסבא וסבתא הם לא האנשים המתאימים לדאוג לילדים. הם יביאו אותי כדוגמא." מאי השפילה את מבטה.

"מה זאת אומרת?" שאל הארי בבלבול, מאי אומנם סיפרה לו כמה דברים מזעזעים אבל נכון לעכשיו היא נראתה לו די בסדר, מעט היסטרית, מאוד מוזרה, אבל לא שקועה בדיכאון עמוק ומזריקה הרואין במרץ.

"תבין, התאונה לקחה הרבה מכולם. אני איבדתי את ההורים שלי, עידן, עומר ושירה איבדו את אמא שלהם, ואז את אבא שלה, במובנים מסוימים, וסבא וסבתא איבדו את שתי הבנות שלהם. גם להם היה קשה. אני הידרדרתי קצת לתקופה ו... היה להם קשה לעזור לי כי לא רציתי עזרה, רק אחרי שהשתקמתי בכוחות עצמי מספיק כדי להבין שאני צריכה אותם הם ממש התערבו וזה בסדר, הם לא יכלו לנהוג אחרת אבל אם זה יגיע לבית משפט... זה לא יתקבל בהבנה."

"אה." הייתה תגובתו היחידה של הארי לפני שחזר לבהות יחד עם מאי בשירה הקטנה מתגלשת במגלשה המתקלפת. שוקע באיטיות בקהות חושים ומבין בקושי בשולי תודעתו שכול היום הוא לא חשב כלל על טדי או ג'יני או שאר חבריו. כול תהפוכות היום הזה הסיחו את דעתו לגמרי.

"שירי? רוצה כבר הביתה? מתחיל להחשיך!" קראה מאי לבת דודתה לאחר פרק זמן שהארי לא ידע להאריך את אורכו. מאי צדקה, השמים אכן החלו להתכהות מבעד לעננים, הארי תהה האם ירד גשם. אם הם היו באנגליה היה יורד גשם עכשיו, באנגליה כול הזמן ירד גשם, אבל כרגע נראה שהמקום יישאר יבש.

"בסדר..." אמרה שירה בשקט. בכול מקרה נראה שהיא החלה להשתעמם מהבילוי. לא שבאמת אפשר לבלות כשהסיבה היחידה שלוקחים אותך למקום כזה או אחר היא להרחיק אותך מאחיך הפצוע ששוכב כעת על הספה בבית סביך כי אבא שלכם הכה אותו.

"רוצה להתחרות איתי בריצה עד הפנס שם?" הציעה מאי בניסיון לפייס את בת דודתה העגמומית.

"אוקיי," היא אמרה בנימה חמוצה אך שמץ התלהבות התגנב לקולה. השתיים החלו לרוץ.

"ראשונה!" קראו השתיים יחדיו בעודן נוגעות בצבע הירוק המתקלף של פנס הרחוב. הארי הביט בהם מעט בשעשוע במרחק כמה מטרים, הוא לא היה בטוח האם מאי מוותרת בכוונה לבת דודתה כדי לא להשיג אותה או ששירה אכן רצה מהר כמו מאי. בצורה משונה הוא מצא את המידע לא מעניין כלל, החיוכים הזהים שנמרחו על פני בנות הדודות היה שווה הכול.

"ל... עץ התות!" קבעה מאי והשתיים חזרו לרוץ, מותירות מאחור את הארי שהביט בהם בבטן מלאה רגשות מעורבים. מאי העיפה מבט בודד אל הארי לפני ששירה הגיעה אל העץ וקבעה שניצחה. הארי התאמץ לגבש חיוך קטן אל פניה המנומשות של מאי שעליהן הונחה כמו מסכה שמחה מנצנצת על כאב יוקד.

מאי ושירה חזרו לרוץ.

נ.ב תודה לכול מי שהגיב לפרק הקודם ותודה לכול מי שמתכוון להגיב עכשיו, התגובות שלכם מחזקות אותי וכמו שאתם רואים, התגובות וההתעניינות שלכם באמת גורמת לי להמשיך אז בבקשה, להגיב!

הפרק הקודם