הרמיוני משגעת את כולם

הנסיעה ברכבת עברה בנעימים, לפחות עד שזומנו רון, הרמיוני וג'יני אל תא המדריכים, לשיחת הסבר "קצרה" על תפקיד המדריכים בהוגוורטס. כמובן שבתא נמצא גם דראקו מאלפוי, שחייך חיוך בוהק ומטומטם מתמיד ונופף בתג המדריך שלו בגאווה מאלפויאית אופיינית.

ובכל זאת, פניו עטו הבעת הלם כשראה את הרמיוני.

"גריינג'ר..." אמר לה כשהשתלט על עצמו, "השתנית קצת במהלך הקיץ." עיניו סרקו את גופה הצר של הרמיוני, שנדחק עכשיו לחצאית-קצרה-מדי ולחולצת בית ספר שמקונגל הייתה מגדירה, ללא ספק, כ'לא הולמת'. הרמיוני ניסתה להשתלט על גל החלחלה שתקף אותה.

"אני מתערבת שאתה אוהב את השינוי הזה..." אמרה ג'יני, קורצת להרמיוני ולרון ההמום.

"הו, לא. היא לא אמרה את זה. היא כל - כך מתה. כל - כך. אני חייבת להזכיר לעצמי לשלוח למולי מכתב התנצלות על כך שרצחתי לה את הבת היחידה שהייתה לה. כלומר, לא כולל רון."

"אממ... כן." אמר מאלפוי בהיסח דעת.

רון האדים. מאלפוי מיהר לחפות על טעותו.

"כלומר, 'כן, בטח!', כאילו שאני אוהב משהו בגריינג'ר, הבוצדמית המלוכלכת."

"אני בטוחה שזה מה שהתכוונת לומר." התיזה ג'יני, מגחכת אל עבר הרמיוני.

"אה, סליחה!" התפרץ רון, "אני רוצה שתפסיקו את השיחה הזאת לפני שאני –"

"לפני שאנחנו" הדגישה הרמיוני "הולכים להקיא בשירותים הקרובים."

"ביחד?" מאלפוי הרים גבה מעוצבת בפליאה, "נהיית פראית, גריינג'ר?"

****************************************************************************

במשך כל ההרצאה של מקונגל ניסתה הרמיוני להתעלם ממבטי הסריקה המטרידים בעליל של מאלפוי, מהזעף הכללי מכיוונו של רון ומקריצות רבות-משמעות-אך-אלגנטיות-כעווית-פרקינסון מצידה של ג'יני.

מובן שהניסיון לא עלה יפה.

כלומר, ממש אפשר היה לראות את העשן יוצא לה מהאוזניים. כך שההרצאה של מקונגל נגמרה והיא יצאה מהתא, יכלה סוף סוף הרמיוני המסכנה להוציא את כעסה.

"אני, בתור מדריכה ראשית –" התחילה לנאום למדריכים בתא.

"את, בתור מדריכה ראשית..." חיקה אותה... – טוב, אתם בטח מנחשים מי. "ומה אני? מקונגל הדגישה במפורש שאנחנו צריכים לשתף פעולה. אנחנו מדריכים ראשיים ביחד."

"אני לא רואה שאתה עשית משהו בשביל להצדיק את התפקיד!"

"אני מצדיק את זה בעצם קיומי! וחוץ מזה, איך תראי כשאת אפילו לא מסתכלת עליי?"

"פשוט תשתוק! נמייה מקפצת שכמותך!"

"בוצדמית!"

הקרון השתתק. בוצדמית בהחלט לא היה כינוי מחמיא במיוחד. הרמיוני כבר התרגלה, כמובן, לכינוי המעליב, אבל לא יכלה לפספס רגע פומבי שכזה. היא הסתובבה לאט, מפנה את פניה אל מאלפוי, יוצרת את הרושם הדרמטי שנראה לה ראוי.

"מאלפוי," היא לחשה באיום, "יש לי את המספר של עין הזעם מודי בחיוג מהיר, ואני לא אהסס להתקשר. זוכר מה קרה בפעם האחרונה שנפגשתם? הוא הפך אותך לנמייה... או לסמור? אני לא בטוחה, וזה לא משנה. אני חושבת שהוא ירצה להשלים את עבודתו."

מאלפוי הווריד קלות (כי בני מאלפוי מוורידים, לא מאדימים) ואפילו שכח לציין שבפעם האחרונה בה פגש את מודי זה אפילו לא היה הוא, אלא ברטי קראוץ' הבן תחת שיקוי פולימיצי. היא רק מלמל חלושות "נדבר על זה אחר כך, גריינג'ר."

"אני לא יודעת מה השם הפרטי של מודי, שלא לדבר על הנייד המוגלגי שלו..." הרהרה.

אבל מאלפוי לא צריך לדעת את זה.

************************************************************************************

קצת התאכזבתי ממספר התגובות בפרק שעבר...
אני כותבת בשבילכם, באמת.
אם מספר התגובות ימשיך לרדת, אני פשוט אנטוש. מצטערת.
את הפרק הזה כבר כתבתי והוא נמחק והייתי צריכה לשחזר אותו :\
מקווה שהוא שעשע אותכם D:

מאיה גריינג'ר 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא