מתאחדים מול אויב חדש

סליחה שלא עדכנתי הרבה זמן, לא מצאתי כל כך את הזמן... זה פרק די חשוב, אבל לא אחד מהאהובים עליי. 
מקווה שתאהבו.
תהינו! 

פרק 8
זיה

ברגע שהתעוררה זיה חשה שמשהו לא כשורה. הביתן היה ריק, להפתעתה. 'כנראה הלכו לנפחייה.' חשבה. היא קמה והתלבשה. היא רצתה לרוץ קצת. זה היה מרגיע וזמן נוח למחשבות.
היא בחרה גופייה לבנה וטייץ שחור ודק. את שערה השחור אספה בקוקו קטן. היא נעלה נעלי ריצה קלות בצבע שחור עם פסי ארגמן.
היא יצאה מהביתן והתחילה לרוץ. היא חשבה על המצב המתוח בו היו נתונים כולם בזמן האחרון. היא אמנם בחיים לא הייתה מודה בזה, אבל זה קצת הפחיד אותה.
השדות היו ירוקים מאוד. העלים הגולים נצצו בשמש והטל עדיין טפטף מהם. התותים היו גדולים ובשלים. האדום נצץ למרחקים וספג קרני שמש חמימות.
זיה הקיפה את שדות התות והלכה לאמפיאטרון. היא רצתה להיכנס כדי לעשות מתיחות, אבל קול קשה של גבר עצר אותה.
"לא, לא, לא! אני לא מרוצה! אני רוצה תוצאות, טובות לשם שינוי!" הקול היה גס ועבה. זיה המשיכה לצותת, יצר הסקרנות שלה התעורר.
"א-אני מצטער א-אדוני. ז-זה לא י-יקרה שוב. א-אני מבטיח." קול חלוש של נער נשמע. הוא נשמע מבועת ו...מוכר. אבל זיה לא הצליחה לנחש מי זה.
"אני לא מרוצה. אני רק הסגן, אך המושל לא יהסס, אתה יודע. הוא לא ירחם עליך. עכשיו, צא לשם ותביאי לי את היוונית הזו. היא לא תוכל עליך. אם תוכל תביא לי גם את השנייה, היא פחות חשובה, אבל אתה יודע למה הבוס רוצה אותה." אמר הקול הגס.
"האמת שאני לא יודע." מלמל הקול השני.
"אז כנראה שיש לזה סיבה טובה." בזה נגמרה השיחה. קולות צעדים נשמעו, וזיה קלטה שהם מתקדמים אליה.
למרבה המזל, היא מצאה שיח קרוב והסתתרה בו.
לרוע המזל, זה היה שיח ורדים, והענפים דקרו אותה מכל כיוון. זיה הופתעה ופלטה צווחת כאב חלושה. היא קיוותה שלא שמעו אותה. היא ראתה נעליים שחורות נעצרות מול השיח. הוא הוסט לצדדים ואד נגלה לפניה.
כמה עלים נתקעו בשיערו הבלונדיני. הוא לבש ג'ינס וחולצת טריקו רגילה בצבע כחול. הוא ניראה נינוח לחלוטין.
"היי. מה קרה? הכל בסדר?" שאל בקול מודאג ועזר לה לקום. זיה הייתה המומה מדיי בשביל לענות. לקח לה כמה שניות להרגיע את ליבה ההולם במהירות. היא התעשתה. שום דבר לא מפחיד אותה, אז מה קרה לה עכשיו?
"כן. אתה לא מאמין מה שמעתי עכשיו..." אמרה. אד הנהן ברצינות. הם התחילו ללכת לכיוון הבניין המרכזי, כשחץ חלף על כתפה של זיה ושרט אותה קלות. היא פלטה קריאת הפתעה.
היא הסתובבה, אבל לא ראתה אף אחד. כנראה התחבא בין העצים.
"את בסדר?" שאל אד בדאגה ובחן את כתפה. "זה ראש חץ קטן. הוא לא נועד להריגה, אלא רק לפציעה." אמר. הוא נגע בשריטה וזיה נאנקה בכאב.
"זה מורעל." אמר בהפתעה והרים את ראשו אליה בתנועה חדה. "אנחנו חייבים להביא אותך למרפאה במהירות." זיה הנהנה. היא הרגישה את הרעל מתפשט בגופה.
מטר של חיצים הופיע פתאום. זיה מיהרה להקים חומת אש ששרפה את כל החיצים, אבל היא הייתה חלשה והחומה לא החזיקה הרבה.
אד הושיב אותה מאחורי סלע גדול.
זיה לא שמה לב מה אד עושה. היא הייתה עסוקה בלהילחם בכאב ובעייפות שניסו לגבור עליה.
אחרי כמה דקות הכאב ניצח. זיה הרגישה דקירות כאב, והתעלפה.

היא התעוררה. כאב עמום פעם בראשה. 

"איפה אני?" שאלה זיה ושפשפה את ראשה הדואב.
"זיה! תודה לאל את בסדר." קרטר קפץ מהכורסא החומה שהייתה ליד מיטתה.
היא הביטה בחלון וראתה שהשמש שוקעת והשמיים נצבעו בגוונים מרהיבים של אדום וכחול. היא הבינה שהייתה בתרדמת הרבה שעות וככל הנראה, קרטר ישב לידה כל הזמן הזה.
"כן..." מלמלה. "מה קרה? א-אני זוכרת חיצים, ורעל ו...וזהו." מלמלה.
"נדבר על זה אחר כך. עכשיו את צריכה לנוח." הרגיע אותה והתיישב שוב בכורסא. הוא קירב אותה קצת יותר אל מיטתה.
"איך את מרגישה?" שאל קרטר והחזיק בידה. זיה הרגישה חמימות בלתי מוסברת מתפשטת בגופה.
"כמו שכל אחד ירגיש כשרעל מוחדר לגופו." היא חייכה חיוך עצוב. קרטר רכן אליה ונשק לה.
"אל תדאגי. הכל יהיה בסדר." עודד אותה. זיה הנהנה, אך לא באמת האמינה למילותיו.
"היי. איך את מרגישה?" פרסי נכנסו לחדר.
"ככה ככה." אמרה זיה והשעינה את ראשה על הכרית. היא קיוותה שלא כל המחנה יבוא לבקר אותה עכשיו.
זיה בחנה את פרסי. הוא נראה כרגיל. הוא לבש חולצה כתומה של מחנה החצויים, וג'ינס. שיערו היה פרוע ואבק ודשא היה תקוע בו. עיניו הירוקות בחנו אותה, אבל זיה לא הייתה בטוחה באיזה מבט.
השעתיים הבאות עברו בחקירה. מה קרה, איך קרה מי היה... זיה סיפרה לו שמתכננים לפגוע באחת החניכות. היא ידעה מה פרסי חושב, למי הם מתכוונים. אבל זו לא, היא הייתה בטוחה בזה. אחרת היו קוראים לה בשם אחר, כמו 'הבלונדינית', או 'החכמה'.
היא ניסתה לשכנע את פרסי בזה, אבל הוא לא הסכים. הוא היה בטוח שהם רוצים את אנבת'. זיה ראתה שהוא אוהב אותה, באמת ובתמים. אבל למה הוא לא מוכן להקשיב לגדולים ולחכמים ממנו? לזיה יש הרבה יותר ניסיון ממנו, אז שיפסיק להתנהג כמו ילד קטן ושיקשיב כבר!
היא כבר התחילה לאבד את סבלנותה, וראתה את קרטר צופה בהם בפחד כאילו החדר עומד להתפוצץ עוד שנייה.
"פרסי, זו לא אנבת'-" זיה ניסתה בפעם השלושים ושלוש, אבל פרסי סירב להקשיב.
"זו היא." קטע אותה. זיה קמה מהמיטה, למרות התנגדותו של קרטר ונעמדה מול פרסי. היא הייתה גבוהה ממנו בכמה סנטימטרים, והגובה בהחלט עזר לה להיראות מעט מאיימת.
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. יש לי קצת יותר ניסיון ממך ואני קצת יותר חכמה ממך. הם לא רוצים את אנבת'." היא אמרה בנימה מסוכנת. פרסי נכנע, אך לא ברצון.
"יש לך השערות?" שאל.
"אני לא מכירה אף אחד מפה. תישן על זה בלילה. בינתיים, תזהיר את כל החניכות." אמרה. היא ניגשה אל דלת המרפאה ופתחה אותה.
"אני רוצה להיות לבד קרטר." אמרה לפני שקרטר הספיק להניע אפילו שריר. בלית ברירה הוא התיישב בכורסא באנחה כבדה. זיה יצאה מהמרפאה בראש גאה וקומה זקופה. היא הרגישה הרבה יותר טוב, ומי שרק ינסה להתעסק איתה או עם האנשים שאהבה, ייענש בחומרה. היא הפסיקה להיות נחמדה.
בשביל להיות יותר בטוחה, זיה הרימה את כף ידה והדליקה בה אש. היא בערה, והלהבות הכתומות-אדמדמות רקדו על כף ידה בחינניות. זיה חייכה, וסגרה את כף ידה. האש נעלמה. היא המשיכה בדרכה, יותר בטוחה בעצמה, ויותר חזקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא