המרפאת

"סולציו!" קראה אלמה. הנוצה הלבנה שנחה על שולחן העץ שלפניה קיבל צורת עיפרון- אך עם כמה נוצות תקועות בתוכו.

"סולציו." לילי הניפה את שרביטה בתנועה מעגלית חלקה. הנוצה הפכה לעיפרון מושלם.

"יפה מאוד, העלמה פוטר." אמרה פרופסור מקונגל, שבדיוק עברה ליד השולחן שלה ושל אלמה. "העלמה לונגבוטום, נסי שוב. ודאי תצליחי בפעם הבאה."

שתי הבנות הנהנו. לילי נשענה אחורה, מבטה משוטט לאורך הכיתה. הוגו הניף את שרביטו בפראות וצרח "סלנציו, דבר מטומטם שכמוך!!"

אור אפור זוהר בקע מהשרביט לשבריר שניה, ופגע בילדה שישבה שני שולחנות משם. הילדה נשנקה ונסתה להגיד משהו, אבל לא יצא קול מגרונה.

"אדון וויזלי!" מקונגל מיהרה לאורך המעבר. "מה בשם מרלין אתה עושה?"

"מנסה להטיל את הלחש!" ענה הוגו.

"אתה פגעת בעלמה לוסר!" מקונגל מיהרה אליה ובחנה אותה. "מה אמרת?"

"סלנציו, בדיוק כמו שאמרת!" התגונן הוגו.

"זה סולציו, אידיוט." לילי חבטה ברוח טובה על כתפו של בן דודה. "אתה ממש מפגר לפעמים." הוגו גילגל את עיניו.

"אני אלווה אותה למרפאה. נגמר השיעור, הכיתה משוחררת." אמרה מקונגל בחומרה. "אדון וויזלי, מה לעזאזל אתה חשבת שאתה עושה-"

"אני צריך ללכת, פרופסור." הוגו מיהר לרוץ לאורך המעבר.

צעקות החלו להישמע, ובלגן גדול כשכל הילדים קמו בבת אחת והחלו לסדר את ציודם.

לילי מיהרה לרוץ אל הוגו. "שיעור שיקויים." מלמל הוגו. "מי המורה?"

"פרופסור סוריל. הוא חדש." ענתה לילי.

"יש הפסקה בין השיעורים?"

"לא." אמרה לילי בעצבנות. "ואנחנו מאחרים."

"בואו נרוץ." אמרה אלמה במהירות. לילי הביטה בה. היא החלה לחבב אותה. וחוץ מזה- לפתע היא גילתה שאלמה יכולה להיות גם רצינית לפעמים.

"את טובה בשיקויים?" שאל הוגו את אלמה.

"לא ממש." היא ענתה, מקמטת את מצחה. "אבל בוא נתערב שלילי תהיה מצטיינת."

"אני מסכים," אמר הוגו בחיוך. "אבל בשיעורי חיות פלא, אני אהיה המצטיין של הכיתה."

לילי גילגלה את עיניה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא