Love In The Name Of Magic

"תיראי קייטי, את התקדמת מאוד בשנה האחרונה. למדת לא מעט ונראה שכעת את מוכנה. למדת לשמור סוד, ולזייף זהות, להתנתק רגשית מכל אדם. אנחנו חושבים, שהגיע הזמן שתצאי למשימתך הראשונה." אתם לא מסוגלים להבין אפילו עד כמה התרגשתי! הייתי אז רק בת 12 וחצי, אולי מעט יותר, והייתי מועדת להיות הסוכנת הצעירה ביותר אי פעם שיצאה למשימה אמיתית. "זה לא עומד להיות קל. זו המשימה המסובכת ביותר שתיעשה אי פעם ע"י סוכן מהסוכנות שלנו, אך היא מצריכה עבודה של ילד בגילך. המשימה הזאת, עלולה להימשך זמן רב, ואינה דומה לשום דבר שאולי שמעת עליו מהוריך. משימתך תהיה בעיקר להשגיח ולהיצמד למושא המשימה עד כמה שתוכלי, ומידי פעם לפעם להעביר אלינו את המידע שנבקש." הסתכלתי על היושבים בחדר. לכולם מלבד הזקן שנראה שלו למדי, הייתה הבעה רצינית ביותר על פניהם וכולם הביטו בי. "אני מסכימה." אמרתי, והמנהל המשיך;
"המשימה שלך, תהיה להיצמד לילד בערך בגילך, מסיבות שאמנע מלפרטן כרגע. עליך ללמוד אותו, להתחבר אליו, להכיר אותו בכל דרך אפשרית. עליך לאסוף מידע על העולם שבו הוא חי."
עכשיו הייתי מבולבלת. העולם שבו הוא חי? למה הכוונה? נראה היה שאני עומדת לקבל תשובה מהר מכפי שציפיתי. "את מבינה קייטי, מלבד העולם שלנו, העולם שאותו את מכירה, העולם הרגיל שבו את חיה, יש עולם נוסף. עולם, של קוסמים. לא קוסמים מהסוג שבא לשעשע ילדים בימי הולדת, אלא קוסמים מהסוג הזה שמסוגל לגרום לך לרחף באוויר, להקפיא אותך, ולהפוך אותך לאבן. קוסמים עם שרביטים שרוקחים שיקויים, שמסוגלים לגרום לתגובות קטלניות." לא אהבתי את הצורה שבה הוא דיבר אלי. הוא התנהג כאילו אני ילדה קטנה, שיש להסביר לה לאט, ובפשטות, כדי שתבין. אני נפרדתי מילדותי לפני שנים, ביום שבו הייתי בוגרת מספיק כדי להבין. המנהל המשיך לדבר.
"גילינו על העולם הזה לפני כחודשיים ומאז אנחנו בודקים וחוקרים וגילינו מספר עובדות. הילד שאליו תצטרכי להיצמד כדי להשיג מידע, הוא אחד הניסים הגדולים ביותר של עולם הקוסמים. הוא ככל הנראה שרד את הקללה הקטלנית ביותר, הקללה הממיתה. העולם הזה התקיים במשך אלפי שנים מתחת לאף שלנו, בצורה עצמאית, וכנראה לא מבוקרת. בכדי להיכנס לעולם הזה ולהשתלב שם, תצטרכי לעבור ללמוד בבית הספר לקסמים ועל כן תצטרכי להשתמש בקסמים, מה שאת לא יכולה לעשות כרגע מכיוון שאינך מכשפה ובדמך לא זורם מספיק קסם. אף על פי כן, אחד הסוכנים שלנו הצליח להסתנן בחשאי אל תוך אחד המקומות השמורים ביותר בעולם הקוסמים ולהשיג לנו מבחנה של קסם טהור. את הקסם הזה נצטרך להזריק לך, ומאותו הרגע תהיי מכשפה לכל דבר."
התרגשתי מאוד.
"אבל אם כבר הצליחו להסתנן לשם, למה אתם צריכים אותי?" שאלתי.
"שני הסוכנים הראשונים שנכנסו לשם מעולם לא חזרו. הסוכן שהעביר לנו את המבחנה? כחודש לאחר מכן הוא הפסיק לבוא לעבודה ועקבותיו נעלמו." המנהל הביט בי.
שתקתי. לראשונה בחיי הרגשתי מפוחדת.
"אנחנו צריכים אותך, קייטי, פשוט מאוד כי אף אחד לא יחשוד בילדה. אם תצליחי להסתנן אל תוך העולם שלהם ולהיצמד לאדם שכנראה עלול להיות הכי משפיע שם כרגע, את תוכלי להשתלב שם בקלות ולעזור לנו. חשבי על זה כעזרה למין האנושי באשר הוא."
הבטתי בהורי. ציפיתי לראות דאגה בענייהם, אולי אפילו קצת, פחד, אבל נראה היה שהם שמחים. שמחים על כך שביתם הולכת בדרכם, או אולי, בגלל משהו אחר...?

למחרת כבר קיבלתי את הקסם. מאז אותו היום, ועד הראשון בספטמבר אותה השנה, עסקתי בלימודי קוסמות. את כל מה שבבית הספר לקוסמות לומדים בככל הנראה שבע שנים, אני למדתי במס' חודשים בודדים בלבד, מתוך ספרים שהשיג אחד הסוכנים בהסתננות שלו אל אותו המקום שלדברי המנהל היה השמור ביותר באותו העולם של הקוסמים.
אם לומר את האמת, זה היה נראה די מוזר בעיני, כנראה שכמות הקסם במבחנה הייתי גדולה משחשבנו. כל זאת כי הייתה לי מטרה נוספת חוץ מהדלפת מידע. הייתי צריכה לשמור ולהגן על הארי פוטר, הילד שאליו הייתי צריכה להיצמד, כי הוא היה מקור המידע הבטוח המשמעותי היחיד שהיה לסוכנות. אפילו אז עוד לא הבנתי איך יכול להיות שאוכל להשיג כל כך הרבה מידע מחייו האישיים של איזה ילד.
הייתי צריכה לדעת את כל החומר שאנו עומדים ללמוד, כדי שאוכל להתמקד בדברים אחרים שאינם קשורים ללימודים מבלי שישימו לב. אסור היה לי להיקשר רגשית לאף אדם, והיה עליי ליצור לעצמי זהות מזויפת. כמובן שאסור היה לי לספר על כך דבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא