בסך הכל משחק

המון תודות לבטאית שלי:

ג'יני המכשפה הג'ינג'ית(:

----------------------

לונה, מה את עושה?" שאלה הרמיוני.
הארי, רון, הרמיוני וג'יני ישבו בספרייה וניסו לחשוב על מהלכים לקראת האימון ביום חמישי והמשחק ששבוע לאחר כן כאשר הבחינו כי לונה מעבירה ידה על הספרים בעיניים עצומות.
"מחפשת את משקפי היתושתוש שלי." השיבה לונה.
"את לא אמורה להסתכל סביבך כדי למצוא אותם?" שאל רון בציניות.
"לא," נחרדה לונה "הם לא יקראו לי אם אחפש אותם בעיניים פקוחות!"
"הבנתי..." מלמל הארי.
"באמת?" שאלה הרמיוני, מופתעת.
"לא."
"תגידי לונה," אמר רון לפתע "יש לך מושג מי השחקנים החדשים של רייבנקלו?"
"פחות או יותר," השיבה לונה והתיישבה לצידם "אבל אני לא יודעת אם מותר לי להגיד לך."
"בטח שמותר לך!" אמר הארי "הרי מה יעזרו לנו השמות..." הוסיף בתמימות מעושה.
הרמיוני הביטה בו במבט כעוס.
"אנחנו סך הכל מתעניינים." הוסיפה ג'יני.
"בסדר," מלמלה לונה והשעינה את ראשה על ידה.
"צ'ו צ'אנג עדיין המחפשת," התחילה לונה לומר, ספק להם-ספק לעצמה.
"הם הוסיפו את טום גיאטאס כשומר," הוסיפה לונה וג'יני הנהנה וחקקה זאת במוחה.
"קייל דין, הבן של פילץ' - ואראס ופדמה פאטיל הם הרודפים," רון מיהר לרשום זאת בשולי הספר, מה שגרם להרמיוני לעקם את האף.
"קונור מקרוף עבר מרודף לחובט ואמנדה רייס היא החובטת החדשה, הנוספת." סיכמה לונה.
"תגידו," אמרה לונה לאחר שתיקה קלה "מי השחקנים של גריפינדור?"
הרמיוני הביטה ברון במבט של 'אתה חייב לה את זה.' והארי הביט בו במבט של 'ידעתי שזה לא רעיון טוב.' לבסוף רון אמר,"אנחנו באותה מתכונת"
לונה הנהנה בהבנה ומיהרה לצאת מהספרייה-מלווה באנחותיהם של חבריה.


"אז המשימה שלנו היא לקחת המצאה מוגלגית ולחקור אותה..." מלמלה אמנדה.
"אולי הטלפון? זה מגניב לאללה!" אמרה נארין מקצה השולחן.
"בבקשה אל תתערבי," אמרה אמנדה ותקעה בה מבט חד "מה את אומרת לונה?"
"אני חושבת," פחתה לונה בהיסוס "שיהיה נחמד לחקור את נושא הטלויזיה, כשיש למוגלגים תמונות נעות משלהם."
"אהבתי!" התלהבה אמנדה "אבל כמעט ואין ספרים בנושא."
"הרמיוני תעזור לנו!" נדבקה לונה בהתלהבותה.
"מי?" שאלה נארין.
"החברה של האח של ג'יני." ענתה אמנדה.
"הם לא זוג." קבעה לונה "זה ג'יני והארי שזוג."
"מתי את חושבת שהיא תוכל לשבת לעזור לנו?" שאלה אמנדה, מתעלמת מאמירתה.
"אני אברר איתה מחר ואומר לך."
"יופי אני חוש-"
"נארין? מה קורה?" שאלה לפתע לונה.
אמנדה הביטה בה אך נארין רק עמדה מולה במבט מזוגג.
"נארין-?" החלה לומר אך זו רק לקחה את תיקה ורצה החוצה, בוכה.
"אוף איתה! זה כבר הבנאדם השני שבורח לי בבכי היום!" התעצבנה אמנדה ומיקמה בגסות סימנייה בספר שהונח למולה.
"תתעלמי מהם." אמרה לונה בפשטות.
"מה?"
"תהיי איתנו, עד שהחברים שלך יתאפסו קצת על עצמם."
"תודה." אמרה אמנדה בחיוך "באמת החבורה קצת לחוצה בזמן האחרון."
"למה את כל כך מופתעת?" שאלה לונה "הרי אין סיבה שלא תסתובבי עם החברים האחרים שלך."
"רגע, את מגדירה אותנו כחברות?"
"ברור!" אמרה לונה בחיוך רחב.


"אז... שמעתי שאת החובטת החדשה של רייבנקלו." אמרה ג'יני בארוחת הבוקר שמאז אותו שיעור שיקויים כבר הייתה בעלת חיבה מסויימת לאמנדה.
"אה... כן."
"אל תצטנעי," אמרה לונה "אתם צריכים לראות אותה- היא מדהימה!"
"לונה קצת מגזימה..." אמרה אמנדה הנבוכה.
"לא, אני לא! תבואו לראות אותה מחר באימון!"
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב," אמרה לפתע הרמיוני "אם נראה את המשחק שלהם נתחייב להראות להם את שלנו."
"נו באמת-!"
"בוקר טוב!"
"היי רון, הארי." מלמלה הרמיוני.
"מה קורה? אני רואה שיש לנו שתי עריקות הבוקר." אמר רון לאחר שיתיישבו.
אמנדה גילגלה את עינייה בחוסר סבלנות.
"ומי חרשנית המחמד השנייה?" הוסיף בעודו ממלא קערתו דגנים, הארי תקע בו מבט מהיר.
אמנדה מעולם לא הייתה סבלנית במיוחד והדם פשוט קפץ לה לראש.
"אמנדה. בוא אני אפשט את זה כדי שמוחך הקטן יקלוט: א-מנ-דה! איי-אם-איי-אן-די-איי!"
"טוב... מישהי מחוממת על הבוקר..." מלמל רון.
במהירות שבא התלהתה, כך אמנדה נרגעה והרכינה את ראשה במבוכה.
כאשר הרימה אותו הרמיוני הביטה בה במבט של 'מישהו היה צריך לעשות לו את זה, כל הכבוד!' .
תגידי ,הרמיוני," חתכה לונה את הדממה "אנחנו עושות עבודה בחקר מוגלגים על הטלוויזיה ואין כמעט ספרים אז חשבתי אולי-"
"בטח שאעזור לכן! יודעת מה, יש לכן שיעור עכשיו?"
"לא. חשבנו לשבת בספרייה כדי לחפש מידע."
"מעולה! פיבס הרס את כיתת הלחשים והשיעור בוטל, אני יכולה לעזור לכן עכשיו."
"נפלא!" התלהבה אמנדה.
"ג'יני, בואי גם. תהיי איתנו." ביקשה לונה.
"מצטערת, יש לי גילוי עתידות עכשיו. אבל פעם הבאה, בטוח." השיבה ג'יני.
ושאר הבנות קמו ועזבו את האולם.


"נו? איך הולך?" שאל הארי.
הוא ורון עברו דרך הספרייה כדי ללכת עם הרמיוני לשיעור.
"בסדר..." מלמלה אמנדה.
"מדהים!" התלהבה לונה, "פשוט מדהים איך שהמוגלגים מייצרים קסם! זה פשו-"
"זה מטופש." קטע אותה רון "זה כמו ילד שלא יכול להרשות לעצמו את הצעצוע של החבר שלו אז הוא מכין לו אחד."
"זה גאוני!" התריסה לונה.
"זה פתטי." השיב רון.
"לידיעתך, המוגלגים חוקרים תופעות ומשתמשים בהן בצורה שהקוסמים מעולם לא הצליחו לגייס." העירה אמנדה.
"כמו מה?" לגלג רון " הטלוויזיה?".
"גם!" התעצבנה אמנדה "לידיעתך, הטלוויזיה מנצלת את תופעת יכולת המוח להבחין בשינויים קטנים בין תמונות המתחלפות במהירות מוגבלת ,וגם מהירות התגובה של תאי הראייה בעין אינה אינסופית וגורמת לעין להמשיך ולהעביר למוח תמונה מסוימת זמן קצר אחרי שהתמונה השתנתה. זה גורם לאדם לחוות רצף של תמונות רגילות, מוגלגיות, כתמונה זזה, כמו בסרט. אשליית התנועה מתחילה בדרך כלל בקצב החלפת תמונות של 16-18 פעמים בשנייה. כדי למנוע ריצוד הגורם להתעייפות מהירה של העין, מעבירים כל תמונה לשני שדות ומשדרים 50 שדות בשנייה, דבר המבטיח צפיה נוחה וחלקה יותר ללא ריצוד."
רון הביט בה ,מבולבל.
"אבל כמובן שמוח נבוב כמו שלך לא יקלוט את הדבר ה'פתטי' הזה." אמרה אמנדה בעוקצנות.
"באמת?!" החל רון לכעוס.
"די," מלמל לו הארי בשקט "באמת זו הייתה יציאה מפגרת."
"באיזה צד אתה?!" התעצבן רון עוד יותר.
"בשום צד!" התגונן הארי.
"רק שתדעי," אמר רון בקול חד "את לא חכמה כמו שאת חושבת."
"אני הרבה יותר." ענתה אמנדה במתיקות מעושה.
רון הנרגז תפס בידו של הארי והוא נגרר אחריו במהירות לכיוון השיעור של בינס.
"מצטערת," אמרה אמנדה נבוכה לאחר שהשניים הלכו "לפעמים אני מתעצבנת הרבה יותר מידי מהר..."
"זה בסדר," השיבה הרמיוני בעודה אורזת את חפציה "אני בעצמי כמעט אמרתי לו את זה, פשוט הקדמת אותי. חבל שהוא לא למד משהו מאבא שלו אחרי כל השנים."
"כן..." מלמלה לונה.
"דרך אגב הרמיוני," הוסיפה אמנדה שכהרמיוני עמדה ללכת "המון תודה. העזרה שלך הייתה מאוד מהותית."
"שטויות... חברה של לונה היא חברה שלי ומה לא עושים בשביל חברה?" ענתה הרמיוני בחיוך ויצאה.

הפרק הקודם		הפרק הבא