אהבתם של החיפושית והחתול

הפרפר המושחר עף דרך החלון ועשה את דרכו לעבר אדריאן.

הוא הגיע לגן והחל להתקדם לעבר המזרקה.

"רגע אחד," אמר פתאום עש לילה, "אסור לי להפוך את אדריאן לרשע! אקומה, נחת על חפץ של מישהו אחר!"

הפרפר השחור נחת על סוכריה מכוסה בחול של ילדה קטנה.

העור סביב עיניה החומות של הילדה האדים ומסגרת ורדרדה בצורת פרפר הופיעה מול פניה.

"אוף, קודם הסוכריה נפלה לי ועכשיו היא נהייתה שחורה," היא התלוננה.

מסגרת ורדרדה בצורת פרפר הופיעה גם אל מול עיניו של עש לילה.

"את לא צריכה לדאוג בגלל זה יותר," הוא אמר לילדה, "כי מעכשיו יהיה לך כל ממתק שרק תרצי. אני הוא עש לילה, ואם תבטיחי לתת לי את המופלאים של החיפושית והחתול השחור את תהיי ילדת הסוכר."

"מבטיחה," אמרה הילדה בחיוך וערפל- שחור-סגול ודמוי דיו אפף אותה.

***

אדריאן אמנם היה שקוע ברגשותיו מכדי לשים לב לפרפר השחור, אבל הוא בהחלט שם לב לילדה שהפכה למפלצתית.

הוא רץ והתחבא מאחורי עץ.

"פלאג, ציפורניים!" הוא קרא.

ההשתנות שלו לגיבור על לא לוותה בחיוך הפעם.

כשהוא סיים, הוא שלף את המטה שלו ורץ לעבר הילדה.

היא היתה עכשיו ורודת עור וסגולת עיניים, עם שיער שנראה כמו צמר גפן מתוק בשלל צבעים.

היא לבשה שמלה עשויה משוקולד משובץ בסוכריות צבעוניות ואחזה בסוכריה על מקל שזהרה באדום ולבן.

השילוב הזה כמעט עשה לחתול השחור בחילה.

"אם לא תביא לי את הטבעת שלך אתה תותקף על ידי דובוני גומי!" איימה הילדה.

החתול השחור התעלם מהאזהרה וניסה לחבוט בילדה עם המקל שלו.

הילדה הניפה את הסוכריה שלה כמו שמנופפים בשרביט ובאויר התגבשו עשרות דובוני גומי בשלל צבעים, שעפו לעברו של החתול השחור כמו נחיל צרעות.

הוא ניסה להדוף אותם אבל הם נדבקו למטה שלו והפכו אותו לחסר תועלת.

"זה כל מה שיש לך?" שאל החתול השחור בהתגרות ונגס בהתגרות גוש גדול של דובוני גומי מהמטה שלו.

"אתה עוד תשלם על זה שאכלת דובוני גומי!" צרחה הילדה בזעם וקברה את החתול השחור תחת כדור ענקי וקסום של גלידה בטעם פיסטוק.

***

"כן, אליה, אני בסדר גמור. אני לא יודעת מה ההורים שלי רוצים ממך," יבבה מרינט לתוך הפלאפון.

"מצטערת, חברה, אבל זה היה שקר ממש עלוב," ענתה אליה, "וואו, רגע, יש התקפה של אקומה בפארק!"

"נשמע רציני! כדאי שתתעדי לבלוג שלך!" אמרה מרינט וניתקה את השיחה.

"זה לא הזמן לרחמים עצמיים עכשיו," אמרה מרינט לעצמה ומחתה את דמעותיה בגב ידה, "טיקי, נקודות!"

כשהשתנתה, לא היה חיוך על פניה כמו בדרך כלל.

היא רצה אל המרפסת, השליכה את היו-יו שלה באויר והתקדמה לעבר הגן שבו נטשה את אדריאן.

***

"את לא תנצחי אותי, ילדת סוכר," קרא החתול השחור והתחמק ממתקפה נוספת של שוקו חם.

"בטח שאני אנצח! הרי החיפושית לא פה כדי להציל אותך!" ענתה ילדת הסוכר והפכה את המזרקה למפל שוקולד בהינף סוכריה.

המפל הסתובב במהירות והעיף טיפות של שוקולד לכל עבר.

החתול השחור מעד על הנוזל הדביק ונפל על גבו.

"מה קרה לבת הזוג שלך? היא יצאה לחופשה?" לעגה ילדת הסוכר.

"החופשה נגמרה!" הכריזה ליידיבאג, שהצטרפה זה עתה לזירת הקרב.

"והיא לא בת הזוג שלי!" הוסיף החתול השחור וקם על רגליו.

ליידיבאג הסתכלה בו בפליאה.

זה היה מאוד לא אופייני לחתול השחור להגיד את זה.

ילדת הסוכר ניצלה את הסחת הדעת כדי להתקיף את החיפושית בליטרים של תרכיז למיץ פטל שמיסמרו אותה לקרקע בשכיבה.

"נדמה שהעמדת אותי במצב דביק," אמרה החיפושית מתוך הרגל, על אף שלא היה לה מצב רוח לבדיחות.

למרבה המזל, היד שהחזיקה את היו-יו עדיין היתה חופשיה.

ליידיבאג העיפה את היו-יו באויר.

"קמע המזל!" היא הכריזה.

ואז נפל עליה מן השמים דובי אדום עם נקודות שחורות.

"דובי?" אמרה החיפושית בבלבול, "מה אני אמורה לעשות עם זה?"

"הו, איזה דובי חמוד!" התפעלה ילדת הסוכר, "אני יכולה לקבל אותו? בבקשה בבקשה בבקשה?"

"כן, למה לא?" ענתה החיפושית בחביבות, "בואי וקחי אותו!"

מסגרת זוהרת בצורת פרפר הופיעה מול עיניה הסגולות של ילדת הסוכר.

"לא!" קרא עש לילה, "הדובי הזה נועד להסיח את דעתך! את יכולה פשוט לזמן דובון מגומי אחר כך, או לשדוד חנות צעצועים! רק תביאי לי את המופלאים של החיפושית והחתול השחור!"

"אבל הדובי הזה כזה חמוד!" ענתה ילדת הסוכר. היא לקחה את הדובון מידה של החיפושית וחיבקה אותו.

"חתולאגאן!" הכריז החתול השחור, ונגע קלות בסוכריה שבידה של ילדת הסוכר, שהיתה מרוכזת בלחבק את הבובה הפרוותית.

הסוכריה התפוררה והפרפר השחור יצא מתוכה.

ילדת הסוכר שמטה את הדובי בהפתעה, והחתול השחור הרים אותו והושיט אותו לחיפושית, שעדיין היתה מרותקת לאדמה.

"החיפושית המופלאה!" קראה ליידיבאג והעיפה את הדובי לאויר.

הדובי התפוגג והפך לרבבות חיפושיות זוהרת בורוד שעברו בפארק והעלימו את כל הנזקים והממתקים שהיו שם.

הם אפילו החזירו את מפל השוקולד למצבו המקורי כמזרקה.

החיפושית היתה חופשיה כעת מהתרכיז הדביק והאדום.

"סיימת לעשות צרות היום, אקומה קטן," היא אמרה, "זמן לעקור את הרשע!"

ובזה היא סיחררה את היו-יו שלה באויר עד שהוא לכד את הפרפר השחור.

"תפסתי," אמרה החיפושית, ושיחררה את הפרפר, שהיה שוב לבן.

"להתראות, פרפר נחמד," היא אמרה בחיוך והביטה בו מתעופף לדרכו.

 ילדת הסוכר כוסתה בערפל שחור סגול, ואז היא הפכה בחזרה לילדה רגילה עם עור בצבע חום בהיר ושיער שחור. היא רצה לזרועות אביה.

"תודה לכם, חתול שחור וחיפושית," אמר האב.

"על לא דבר," אמרה החיפושית.

החתול השחור הנהן וזינק באמצעות המטה שלו אל אחד מגגות העיר.

אבל הפעם במקום ללכת אל ביתה, החיפושית בחרה לעקוב אחריו.

תוך כדי התקדמותה, העגיל שלה צפצף, מזכיר לה שנותרו דקות ספורות בטרם תשתנה בחזרה.

"חכה, חתול שחור!" היא קראה אחריו.

הפרק הקודם		הפרק הבא