המופלאההההההה!

"זה הכל?" שאלה אליה והרימה גבה. 

"אילו היו מודיעים לי שאני עומדת לצפות בשידור חוזר של החיים שלי, הייתי בורחת בצרחות אימה," הודתה ג'ינג'ית 266,

"ואילו לא יכולתי לברוח, הייתי עוצמת עיניים וצועקת כדי לא לראות ולא לשמוע כלום. 

האפשרות לעשות זאת תימנע מכם. 

אם מי מכם ישמיע קול רם יותר מאשר לחישה, ההקרנה תיעצר באותו הרגע ולא תימשך עד שהוא יגמור להרעיש. 

אם מישהו יעצום עיניים למשך יותר מחמש שניות ההקרנה תיעצר עד שהוא יפקח אותן.

ואתם לא תוכלו לצאת מבית הקולנוע הזה עד שתגמרו לצפות בסדרה, אז שקלו היטב לפני שאתם עוצרים את ההקרנה. 

יהיו הפסקות לאוכל ולשירותים, אני לא עד כדי כך מרושעת. צפיה נעימה!"

על מסך הקולנוע הגדול והשחור הופיע סימן טעינה מסתובב. 

"זה הדבר הכי הזוי שקרה לי בחיים," לחשה אליה, "וקרו הרבה דברים הזויים בחיים שלי."

ואז ההקרנה החלה. 

בשעות היום אני מרינט. רק עוד ילדה רגילה שיש לה חיים רגילים.

אבל יש בי משהו שאיש לא מכיר. בגלל שיש לי סוד! (רואים את מרינט משתנה לליידיבאג). 

"מה?!" צרחו אליה, אדריאן, וגבריאל אגרסט, מה שכמובן גרם להשהיית ההקרנה באופן מיידי. 

"אהההההההההה!" צרחה מרינט. 

"את ליידיבאג?! כל הזמן הזה היית החיפושית?" נדהם אדריאן. 

"אני לא מאמינה!" צעקה עליה אליה, ספק נרגשת, ספק מתפוצצת מזעם, "איך רימית אותי ככה? אני המעריצה הכי גדולה שלך!

אני החברה הכי טובה שלך! אני ראיינתי אותך לבלוג שלי! אני שיחקתי איתך משחקי וידאו! אני לא מאמינה, מרינט, את ליידיבאג?!"

"הייתי צריך לראות את זה קודם," אמר גבריאל. 

"אהההה! אני מצטערת!" יללה מרינט והליטה את פניה בידיה, "הייתי חייבת להסתיר את זה מכם כדי להגן עליכם מעש לילה!"

"איך זה יכול להיות שאת החיפושית?" שאל אדריאן, עדיין מזועזע, "היא כזאת- אה, לא יודע ואת כזאת שונה- זה בלתי אפשרי!"

"אפשר בבקשה קצת שקט?!" קרא גבריאל בקול רם כדי להתגבר על עוד נאום נרגש ונזעם של אליה,

"לעולם לא נצא מפה אם תמשיכו לצעוק, ולי יש דברים חשובים לעשות!"

לאט לאט השתררה דממה יחסית, מלווה בהתנשפויות הנרגשות וההמומות של אדריאן ואליה וביבבות הקלושות של מרינט, שהיתה על סף דמעות. 

החיפושית המופלאה! היא תעזור בעת צרה! היא מופלאה, הכי טובה ועם כוחות האהבה!

"מה?!" הפעם מרינט, גבריאל ואליה היו אלה שצעקו, כי על המסך ראו את החתול השחור משתנה והופך לאדריאן.

"אוי לא," מלמל אדריאן. 

"אההההההההההההההההההההההההה!" צרחה מרינט בבעתה.

"ידעתי!" קראה אליה באושר, "ידעתי שאתה נראה כמו החתול השחור!" 

"אתה החתול השחור? לא זכור לי שהרשיתי לך דבר כזה!" אמר גבריאל אגרסט בתקיפות.

"מצטער," אמר אדריאן והרכין את ראשו, "לא יכולתי לשאול לרשותך, אבא."

אבל היה קשה  לגבריאל לשמוע את התנצלותו של אדריאן בגלל הצרחות של מרינט. 

"אההההההההההההההההההההההההה!"

"ששש, מרינט, היה יכול להיות גרוע יותר, לפחות זה לא מישהו שאת שונאת," ניחמה אותה אליה. 

"אההההההההההההההההההההההההה!" המשיכה מרינט לצרוח. 

ואז היא כבשה את פניה בידיה והחלה לבכות. 

"הו, מרינט," אמרה אליה ברחמים וקירבה את עצמה למרינט ככל שיכלה עם האזיקים הכובלים אותה.

"טיקי, פלאג, אתם יכולים לצאת עכשיו," הכריזה לפתע ג'ינג'ית 266.

טיקי יצאה מיד בריחוף מתוך התיק של מרינט.

"מרינט!" היא צייצה בצער, נחתה על ראשה של מרינט והחלה ללטף אותה בידיה הקטנטנות.

פלאג יצא בריחוף מתוך הבגד העליון של אדריאן.

"מה קרה, חיפושית? את בהלם מזה שבעצם דחית את אדריאן כשהוא ניסה להקסים אותך?" הקניט פלאג.

"מה?!" הזדעזע גבריאל.

"היא היתה החיפושית! ואני הייתי החתול השחור!" התגונן אדריאן, "חיפושית, למה את מאוכזבת שזה אני?" הוא הוסיף בעצב.

"היא לא מאוכזבת, היא בסערת רגשות!" הסבירה אליה את חברתה הטובה.

"למה היא בסערת רגשות?" שאל אדריאן בחשדנות. 

"כי היא מאוהבת בך, חתיכת אידיוט!" צעקה אליה בזעם,

"היא דלוקה עליך מאותו היום שנתת לה את המטריה שלך!

ואז בא איזה חתול מעצבן והתחיל איתה שוב ושוב, נצמד אליה וניסה לנשק אותה, והיא דחתה אותו,

כי הלב שלה היה שמור לך, אף על פי שאמרת שהיא רק ידידה שלך,

אבל היא התחילה ללמוד לחבב את החתול למרות ההקנטות שלו ואז בום! היא גילתה שאתה והחתול הם אותו אחד!"

אדריאן בהה באליה, המום.

גבריאל בהה באליה, המום.

מרינט בהתה באליה, המומה.

טיקי בהתה באליה, המומה.

פלאג בהה באליה, המום.

השתיקה ההמומה של כולם אפשרה להקרנה להמשיך, וכולם קפצו בהפתעה כשהם שמעו פתאום איך קולות נשיים מזמרים את המילה: המופלאההההההה!

הפרק הקודם		הפרק הבא