המופלאההההההה!

הסתייגות: זכרו שהדמויות אינן צופות בסדרה בעברית, אלא בצרפתית ואני לכאורה מתרגמת מצרפתית את התגובות שלהם לסדרה.

לשם הנוחיות אני אכתוב את הטקסט של הסדרה כפי שהוא בעברית, אבל אם משהו בתרגום יראה לי מטופש או שתהיה לי חלופה טובה יותר, אני אשנה אותו.

רק רציתי להזהיר מראש, שתדעו שלא מדובר בטעויות. בדרך כלל.

קריאה מהנה!

ככה כתוב הפרק עצמו.

ככה כתובות התגובות של הדמויות לפרק.

שם הפרק מוצג על רקע שמי פריז ומגדל אייפל,

שמתחלף ומציג במקום זאת ראש מגדל שעליו יש שלט חוצות המציג בצד אחד ילדה בעלת שיער כהה בתספורת קארה ועיניים חומות,

היא מירל* ובצד השני ילדה בלונדינית ששיערה אסוף לשתי קוקיות ארוכות ועיניה כחולות, היא אורור*.

במרכז השלט כתוב kids+

אלק: ברוכים הבאים לגמר הגדול שלנו!

ה"מצלמה" יורדת במהירות במורד הבניין עד שהיא מציגה  מלמעלה קהל אנשים שמתאסף מול הכניסה לבניין.

אלק: והיום רק אחת תהפוך לחזאית החדשה של הערוץ שלנו!

"למה אנחנו רואים את הגמר של תוכנית הילדים הזאת?" תהתה אליה.

"הו, אני זוכר למה," אמר אדריאן בנימה מעט קודרת.

"אה. עכשיו אני נזכרת," ענתה אליה, "וואו. זה היה מזמן."

קהל: מי-רל! מי-רל! מי-רל!

שתי הילדות יוצאות ממכונית, מירל לבושה במכנסיים לבנים וחולצה בצבע טורקיז ואורור לבושה בשמלה קצרה בצבע תכלת עם נקודות לבנות ומחזיקה שמשיה תואמת.

אורור: הי!

שתיהן מתקדמות לעבר הבניין על השטיח האדום, מירל מחייכת ומנופפת בביישנות לקהל ואילו אורור מנופפת גבוה ובביטחון ושולחת נשיקות לאנשים בקהל שמריעים לה.

"זה משעמם," התלונן פלאג, "למה עש לילה לא שלח אקומה אל מפסיד בתוכנית בישול?"

"לא הכל חייב להיות קשור לאוכל, פלאג," אמרה לו טיקי בזעף.

"שקט!" הורה גבריאל, "אנחנו לא יכולים לעצור כל הזמן."

הקוואמים השתתקו וההקרנה המשיכה.

אלק: יצאנו לדרך עם 5000 מתחרים ובעזרת קהל הצופים שבבית צמצמנו את התחרות לשתי העלמות הצעירות והמקסימות האלה!

בואו נקבל את העולות שלנו לגמר: לימיני אורור ביוריאל ולשמאלי מירל קאקט! מי תהיה המנצחת הגדולה? הצביעו עכשיו!

הצביעו 1 בשביל אורור ו-2 בשביל מירל. בעלות של שליחת מסרון מיוחד. (קורץ).

הסצינה משתנה, המצלמה מתמקדת על חלון של דירה בבניין קטן, רואים את מרינט רצה בתוך הדירה.

מרינט: נו, די, מנון, תחזירי את זה!

רואים את הדירה מפנים.

עכשיו אלק ממוסגר בתוך טלוויזיה ואי אפשר לשמוע אותו.

ילדה קטנה ושחומה עם כובע רחב שוליים על הראש, היא מנון, רצה ומזנקת על הספה שבדירה.

היא מחזיקה את שולי הכובע בידיה.

מנון: אבל אני גם רוצה להיות מעצבת אופנה!

"הו, זה כזה חמוד מצידה!" הגיבה אליה בחיוך והעיפה מבט לעבר גבריאל, שלא הגיב.

"מה את אומרת, מרינט?" שאלה אליה את חברתה.

אבל מרינט עדיין היתה בהלם מהגילוי שאדריאן הוא החתול השחור.

היא פלטה יבבה קלושה.

מרינט מנסה לתפוס את מנון, אבל היא מתחמקת ממנה ומרינט נופלת על הספה.

מרינט (תוך כדי שהיא מחפשת את מנון): מנון, בבקשה, זה עוד לא מוכן, את תהרסי את זה!

מרינט מוצאת את מנון מתחת לשולחן ונכנסת לשם בעקבותיה.

מנון מצחקקת ובורחת.

מרינט מרימה את ראשה, דופקת אותו בשולחן, גונחת וזוחלת על ארבע, מחפשת את מנון.

היא קמה על שתי רגליה ושומעת את מנון מצחקקת שוב.

מרינט: אה! *מצחקקת*

היא הולכת לעבר הוילון ומסיטה אותו בניצחון, מגלה מאחוריו בובה יושבת על שרפרף ולראשה הכובע שמנון לקחה.

אדריאן ואליה צחקו.

"הילדה הזאת ערמומית!" צחקק פלאג, "בכל זאת יהיה פה מעניין! רק חבל שאין פופקורן."

מרינט: הא?

מנון מאחוריה, מחזיקה פלאפון מול הטלויזיה ואומרת: אני מצביעה למירל! היא הכי טובה!

מרינט: הי, הטלפון שלי!

היא לוקחת ממנון את הפלאפון שלה.

מנון חוטפת לה את הכובע ומתרחקת בריצה.

מרינט גונחת שוב.

מרינט: תזכירו לי שוב למה הסכמתי לזה?

טיקי יוצאת בריחוף מהתיק של מרינט ונוחתת מאחורי ראשה.

"זו את, קוביית סוכר," ציין פלאג, "את נראית לא רע על המסך הגדול. אבל לא טוב כמו שאני אראה."

"הרגע קראת לה קוביית סוכר?" שאל אדריאן את הקוואמי שלו בחיוך.

"ממש לא," שיקר פלאג, "טוב, אולי. אבל זה לא שאני מפלרטט איתה או משהו!"

מרינט: הישארי במחבוא, טיקי!

טיקי: אל תדאגי. יודעת מה? אם תוכלי לטפל במנון במשך יום, כל נבלי העל יהיו קלי קלות!

מרינט מצחקקת.

לפתע נשמע צלצול של פעמון כניסה וטיקי מתחבאת במהירות.

מרינט פותחת את הדלת.

בפתח עומדת ילדה כבת גילה של מרינט, בעלת עור שחום, שיער חום-אדמוני וגלי, נקודת חן מעל הגבה ועיניים אפורות-חומות-ירוקות מאחורי זוג משקפיים.

מרינט: אליה!

"אני!" קראה אליה בשמחה.

אליה: הי, יש לי סקופ מטורף בשבילך! נחשי למי יש יום צילום בפארק?

היא דוחפת לפני מרינט את הפלאפון שלה, ועל המסך רואים את אדריאן אגרסט נשען על גזע עץ בעוד אדם מצלם אותו ואדם אחר מחזיק מעל הצלם משטח עגול ולבן, כנראה כדי להטיל צל.

מרינט (נושמת בהתפעלות): עכשיו? אדריאן בפארק ממש עכשיו?

אליה: ברגע זה ממש!

מרינט: מה אני עומדת להגיד לו?

אליה: מה שאת תמיד אומרת: אני..או..אי..או..אהה.. (עושה פרצופים מוזרים).

אדריאן לא היה יכול שלא לחייך חיוך רחב ומרינט נראתה כאילו היא משתוקקת לקבור את עצמה.

מרינט (בחיוך): די כבר!

מנון נדחפת בין הרגליים של מרינט ומסתכלת למעלה על אליה.

מנון: מי זאת?

מרינט (משפשפת את העורף שלה במבוכה קלה): אופס! שכחתי את הפרט הקטנטן הזה.

אליה: ומי זאת?

מרינט: זאת מנון, בת של החברה של אמא שלי. אני שומרת עליה מהצהריים..(מתנשמת בבהלה) אוי, לא! אני לא יכולה לצאת!

אליה: תני לי לנחש: שוב לא היית יכולה להגיד לה לא!

מרינט: לא! אני רק.. לא יכולתי.. להגיד.. לא.

אדריאן ואליה צחקו, ואפילו טיקי פלטה צחקוק.

ואז השלושה הסתכלו על מרינט בהבעה אשמה על פניהם.

אליה: תראי, אין בעיות. אני אשמור על ה.. פרט הקטנטן הזה בשבילך.

מנון מצחקקת ורצה מבין הרגליים של מרינט חזרה לתוך הדירה.

מרינט: תודה, אבל אני אחראית עליה. חוץ מזה, אני לא יכולה לעשות לך את זה, היא- פשוט מלאכית קטנה!

נשמע קול של חפצים מתכתיים נופלים.

מרינט פולטת צעקה וממהרת בעקבות מנון.

אליה מתבוננת בשתיים בזמן שמנון רצה, אוחזת בידה האחת סיר ובידה השניה מרית, כשבעקבותיה מרינט.

מרינט: הי! עזבי את זה!

היא לוקחת למנון את הסיר, אבל אז היא מניחה אותו על הספה כדי שידה תהיה פנויה לעצור את מנון.

מרינט: הי, חזרי!

מנון חומקת במהירות אל מאחורי הספה ולוקחת שוב את הסיר.

מרינט רודפת אחרי מנון.

השתיים יוצאות מטווח ראיה תוך השמעת צלילים מדאיגים של מאבק ושל מתכות מתנגשות בדברים.

אליה נראית מודאגת לרגע, אבל אז היא הולכת אל הספה ונשענת עליה בחיוך.

מרינט מתקדמת לכיוונה, מושכת אחריה את מנון הנאבקת.

אליה: את מוותרת בקלות רבה מדי, מרינט. אני שומרת על האחיות שלי כל הזמן. אני מומחית בכל מה שקשור ל"מלאכיות קטנות."

"מה שנכון נכון," הסכימה אליה עם עצמה.

מנון (מסתכלת על אליה בהתרסה): תגידי, מי את בכלל?

אליה (רוכנת על ברכיה ויורדת אל גובה עיניה של מנון): אני חד קרן קסום מעולם ריספה! התחפשתי לנערה אנושית מקסימה במיוחד.

אני יכולה להגשים משאלות! אבל רק לקופיפות קטנות שמתנהגות יפה! (נוגעת באף של מנון).

מנון: (צוחקת) לא, את לא! (ממצמצת פעמיים ומסתכלת על אליה בתמיהה) נכון?

"היא האמינה לך!" התפעלה טיקי, "את אמרת לה שאת חד קרן והיא האמינה לך!"

"איך את יודעת שאני לא חד קרן?" שאלה אליה בנימת מסתורין.

אליה מניפה את מנון באויר ומסובבת אותה.

שתיהן מצחקקות.

אליה מנחיתה את מנון על הכתפיים של מרינט ומסדרת את ידיה של מרינט הנבוכה על רגליה של מנון.

אליה: טוב! בואו נלך לפארק שלושתנו!

מנון: יש!

מרינט (מחייכת): אוקיי!

השלוש יוצאות החוצה.

*מעברון ראשון של החיפושית המופלאה*

רואים שוב את אלק, על רקע סגול עם ריבועים ירוקים וורודים, לצד ראשו מתבצעת ספירה לאחור משש בכתום ולבן.

אלק: זה הרגע שחיכינו לו! הצופים בבית אמרו את דברם והחזאית החדשה של ערוץ קידס פלוס היא..

רואים את שתי הילדות מחכות לתוצאות הספירה, מירל מתנשמת במתח ואורור מחייכת בביטחון.

הספירה מגיעה לאפס ורואים את התוצאות: שמונים ושתיים-שמונה עשרה, ומירל מובילה.

השתיים המומות, אך אורור מזועזעת.

המסך מציג עכשיו את מירל, שמחייכת בהכרת תודה, עדיין המומה.

מירל: וואו!

עכשיו רואים את אורור ליד אלק, אבלה וחפוית ראש.

אלק (לאורור): וואו, כיסחה אותך, הא? בהצלחה בפעם הבאה.

אורור נוהמת לכיוונו ועוזבת בזעם.

אלק: נו, אפשר לחשוב! הפסדת רק בהפרש של מליון קולות!

"זה היה מאוד לא נחמד מצידו להגיד את זה," אמר אדריאן בכעס.

"כן. הוא ממש סימן אותה בתור קורבן לעש לילה!" הוסיפה אליה.

חלון עגול נפתח באופן מכאני, כנקודה של אור שהולכת וגדלה וחושפת בהדרגה סורגים בדוגמה של פרפר,

ומאירה את החדר באור היום, אור שגורם לעשרות פרפרים לבנים להתרומם מן הרצפה ולהתעופף ברחבי החדר.

בחדר עומד אדם לבוש חליפה כהה ומסכה אפורה שמכסה את רוב ראשו- זה עש לילה.

"עצרו את ההקרנה!" קראה אליה.

ההקרנה נפסקה שוב, ועל המסך קפאה תמונתו של עש לילה.

"אתם עוצרים את ההקרנה הרבה יותר מדי פעמים," אמר גבריאל בזעף, "יש לי עבודה לעשות. אשמח אם תפסיקו עם הדיבורים המיותרים האלה."

"לא, אתה לא מבין," אמרה אליה בהתרגשות, "יש לנו הזדמנות נדירה להתבונן בעש לילה! נוכל לגלות מי הוא באמת ולעצור אותו! למישהו מכם האיש הזה נראה מוכר?"

"עכשיו את עושה עבודת בילוש?" שאל גבריאל בנימת זלזול, "את לא הצלחת להבחין בכך שליידיבאג היא הילדה שאת פוגשת בכל יום.

מה גורם לך לחשוב שתזהי את מי שנמצא מאחורי המסכה של עש לילה? זה יכול להיות כל אחד בפריז."

אליה נעצה בו מבט זועף, ואז הביטה במסך בנחישות.

עש לילה: התנודות חזקות כל כך.. אני מרגיש את הכעס ואת העצב הנבנים בה... את החולשה של הקורבן הבא שלי... טרף קל עבור האקומה שלי.

"דווקא אולי יש לנו סיכוי לגלות מי זה," אמר אדריאן, "הקול של האיש הזה נשמע לי איכשהו.. מוכר..."

עש לילה מושיט את כף ידו ופרפר לבן נוחת עליה.

הוא מכסה את הפרפר בכף ידו השניה וקסם אפל מתחולל בפנים. כשהוא מרים את כף ידו העליונה הפרפר שחור, מעוטר בדוגמה סגולה זוהרת.

הפרפר המושחר מתעופף אל החלון ויוצא אל העיר.

עכשיו רואים את אורור נכנסת לתוך מעלית.

היא עדיין כועסת ועצובה.

דלת המעלית נסגרת והמעלית מתחילה לנוע.

אורור (על סף דמעות) : הייתי צריכה לנצח, לי יש את המראה, את הכשרון, את הכול! אבל היא לקחה ממני את הכל. הם לקחו ממני את הכל!

"היא צודקת," נשמע פתאום קולה של ג'ינג'ית 266, "הייתי לגמרי מצביעה לה. בשביל לראות מישהי ביישנית כמו מירל אני יכולה פשוט להסתכל במראה!"

"את לא נשמעת ביישנית במיוחד," אמר אדריאן.

"אתם דמויות בפאנפיק שלי עכשיו. למה שאני אתבייש מכם?" ענתה לו ג'ינג'ית.

אדריאן, אליה, פלאג וטיקי החליפו מבטים מבולבלים.

היא מהדקת את אחיזתה בשמשיה שלה.

לפתע המעלית נעצרת ומחשיכה.

האקומה נדחק דרך הפתח הצר שבין דלתות המעלית ומתקרב אל אורור.

היא נבהלת ומנסה להדוף אותו עם השמשיה שלה.

"היא ניסתה להילחם בזה!" התפעלה טיקי, "ילדה אמיצה."

"אבל הקרב הזה אבוד מראש," ענה פלאג, מעט בעצב.

היא פותחת את השמשיה שלה ומסוככת על עצמה.

האקומה נוחת על השמשיה, נספג בתוכה ומשחיר את הקצה שלה.

השמשיה נסגרת.

עש לילה: כמה שאת צודקת, היית צריכה לנצח, כן...

העור סביב עיניה של אורור נעשה אדום.

אורור (מזדקפת): הייתי צריכה לנצח, כן!

מסגרת בצורת פרפר מופיעה סביב עיניה של אורור.

מסגרת זהה מופיעה מול עיניו של עש לילה.

עש לילה: סופה סוערת, אני הוא עש לילה. אתן לך את ההזדמנות להתנקם בהם, בתור החזאית שלי..

כל שעליך לעשות הוא להביא לי את המופלאים. (רואים משני הצדדים של עש לילה את העגילים של החיפושית ואת הטבעת של החתול השחור, זוהרים בסגול.) תוכלי לעשות זאת?

אורור: כן!

ערפל- דיו שחור-סגול אופף את אורור.

עש לילה: זאת החזאית שלי. הראי לכל העולם מי החזאית הטובה ביותר!

אורור יוצאת מתוך המעלית, והיא שונה עכשיו.

השמלה שלה שחורה-סגולה עם סמל ברק, השיער שלה שחור, מפוספס בלבן וסביב עיניה מסכה שחורה.

השמשיה שלה הפכה למטריה שחורה.

"היא די מפחידה," הודה אדריאן.

קליקים של מצלמה.

רואים על כל המסך תמונות מתחלפות של אדריאן אגרסט: קופץ על רקע המזרקה, הולך על שולי המזרקה, מניח יד מאחורי ראשו ומחייך חיוך קטן.

אדריאן ממשיך לדגמן על רקע המזרקה, הצלם מצלם אותו ושומר הראש שלו, "הגורילה", מחזיק משטח עגול ולבן, כנראה בשביל צל.

אליה, מרינט ומנון מציצות על המתרחש מאחורי עץ בפארק.

מרינט: קדימה. אנחנו נעבור לידו, נשחק אותה כאילו אנחנו סתם עוברות בסביבה במקרה.

אליה: ומה אז?

מרינט: ואז- אני אזמין אותו לשייק פירות אחרי הצילומים שלו!

(בעוד היא מדברת יש מאחוריה רקע ורוד-לבן, שמתחלף לרקע של ורדים אדומים.)

ואז נתחתן ונחיה באושר ובעושר בבית מקסים, יהיו לנו שני ילדים, לא, שלושה!

(בזמן שהיא מדברת רואים ציורים של ילדים ואת השמות שלהם: אמה, לואי והוגו)

וכלב! ואולי חתול. לא, לא חתול. אוגרים, אני מתה על אוגרים! (רואים ציור של כלב, של חתול ואז הרקע הופך להיות רקע של אוגרים לפני שהוא נעלם.)

"וואו," קרא אדריאן בהתרגשות, "צדקת, אליה, מרינט מאוהבת בי. היא מאוהבת בי. החיפושית אוהבת אותי!"

אדריאן התכוון להמשיך לקשקש ככה עוד קצת, אבל אז גבריאל נעץ בו מבט ואדריאן סגר את פיו.

אליה: בואי נתחיל מ"סתם עברנו בסביבה במקרה". נראה אם זה יזרום לשייק הפירות.

מרינט משפשפת את ראשה במבוכה.

מרינט נראתה כאילו היא עומדת למות מרוב מבוכה.

הצלם על הרקע הלבן של המשטח העגול, ממשיך לצלם את אדריאן.

הצלם: מגניפיקו. נפלא. קדימה, אני רוצה לראות את הרעב בעיניים שלך!

אדריאן יושב על שפת המזרקה ומצטלם, אליה, מרינט ומנון עוברות מאחוריו לאיטן.

מרינט: קול! משחקת אותה קול!

אליה: הוא לגמרי לא רואה אותנו.

מרינט: אוקיי, נתחיל מחדש.

היא דוחפת את אליה ומנון בכיוון ההפוך.

אדריאן שומע את השלוש ומפנה את ראשו לכיוונן.

מרינט מצחקקת במבוכה.

אדריאן מחייך ומנופף.

הצלם נועץ בו מבט נוזף ואדריאן שוב מתמקד בו.

מרינט: ראית את זה? הוא נופף לכיווני!

אליה: כן, שמתי לב לזה. זה די נורמלי, אנחנו באותה כיתה.

מרינט ממשיכה לצחקק ולנופף בהתרגשות.

"היא מאוהבת בי," לחש אדריאן.

פלאג גילגל את עיניו.

אליה מורידה למרינט את היד ומשלבת ידיים בחוסר סבלנות.

אליה חייכה למראה התגובה של עצמה.

עכשיו רואים את מירל נכנסת למעלית, מחבקת בשמחה את גביע הזכיה שלה בתוכנית.

כשהיא יוצאת מהמעלית, היא רואה את סופה סוערת.

סופה סוערת: אני סופה סוערת, החזאית היחידה שתמיד מדייקת בתחזית. ולרוע מזלך, סופת קרח נוראית מתקרבת לכיוונך ממש עכשיו!

"טוב, היא די מגניבה כשצופים מהצד ולא צריך להתמודד עם המתקפות שלה," אמרה אליה.

סופה סוערת מצביעה על מירל במטריה שלה, שזוהרת עכשיו בפסים לבנים ודקים.

מתוך המטריה יוצא הבזק תכול שלוכד את מירל בגוש קרח גדול ושקוף.

מירל: הצילו! שמישהו יוציא אותי מכאן! הצילו! הצילו!

היא דופקת על הדופן הפנימית של הקרח, מנסה להיחלץ.

את המסך מכסה שוב תמונה של אדריאן על רקע המזרקה, הפעם עם ידיים בכיסים.

תמונה נוספת של אדריאן, מחייך מעט במבוכה.

צלם (תוך כדי צילום כמעט בלתי פוסק): בראבו! זהו זה. תראה איך אתה מחייך כשאמא מביאה לך ספגטי.

טוב, עכשיו.. אוי לא, אמא הפילה את הספגטי! ועכשיו אתה חייב לאכול את הספגטי מהרצפה! הו, כן, אתה כועס! תראה לי כעס, תראה. כן, כן, כן.

"אני חושב שהצלם הזה משוגע," אמר פלאג.

"כן, הוא כל הזמן מדבר על אוכל," אמרה אליה וקרצה לטיקי.

טיקי צחקקה ופלאג הזדעף.

תוך כדי שהצלם מדבר מרינט ואליה מסתכלות על אדריאן, מרינט פוערת את פיה בהתפעלות ואליה סוגרת לה אותו בעדינות.

מרינט פוערת את פיה שוב והפעם אליה לא טורחת לסגור אותו בשבילה.

אבל מנון משועממת והיא מפנה את ראשה הצידה.

היא רואה אדם שמוכר בלונים אדומים ועליהם תמונות פניה של מירל.

מנון: (בבלבול) הא? (בשמחה) הא!

מנון מושכת בידה של מרינט, שבוהה באדריאן, מחויכת.

מנון: מרינט, אני רוצה בלון עם התמונה של מירל! אפשר? אפשר?

היא שמה לב לכך שמרינט מהופנטת.

מנון: מרינט? מרינט!

מרינט יוצאת ממצבה החולמני בצעקה מבוהלת.

אליה ופלאג צחקו.

צלם: (נוהם בכעס) סילנציו!

"הגורילה" מתקרב לכיוון הבנות באיום.

מנון מנסה למשוך את מרינט משם.

מנון: נו כבר!

אליה: בואי, פצפונת, אני אקנה לך את הבלון.

מנון מזנקת אל הרגל של מרינט ונצמדת אליה.

מנון: לא! אני רוצה ללכת עם מרינט!

"נראה לי שגם אני," לחש אדריאן, מה שזיכה אותו במבט זועף נוסף מצד אביו, בגלגול עיניים מצד פלאג, ביבבה קלושה מצד מרינט ובחיוך מצד אליה וטיקי.

מרינט נאנחת בעצב ומעיפה מבט לעבר אדריאן.

ה"גורילה" והצלם מסתכלים בה במבטים כעוסים.

מרינט: (לאליה) אני אטפל בזה. אני השמרטפית שלה.

היא מתחילה ללכת לכיוון מוכר הבלונים, מנון עדיין צמודה אל הרגל שלה.

אליה: ומה בנוגע לאדריאן?

אדריאן פתח את פיו כדי לומר משהו, אך ויתר על זה כשראה את הבעתו של אביו.

עוברים שוב אל חזית אותו בניין שבו מצלמים את תחרות החזאיות.

קהל: מירל! מירל! מירל!

אך מי שיוצאת החוצה אל הקהל היא סופה סוערת.

היא מחייכת ברשעות ומניפה את ידיה באויר.

אדם מבולבל בקהל: איפה מירל?

"זה היה אחד הדברים הכי פחות חכמים ששמעתי מישהו אומר," הגיב פלאג, "ואני חי עם אדריאן!"

סופה סוערת מעיפה לכיוונו מבט זועף, ואז היא שוב מפנה את פניה קדימה.

סופה סוערת: עבור כל מי שהצביע למירל אני מייעצת להסתגר בבתים. מזג האויר עומד להיות סוער.

המצלמה לכאורה צמודה אל פניה של סופה סוערת וניתן לראות בבירור את עיניה הסגולות ואת דוגמת הברקים בתחתית המסכה שלה.

סופה סוערת: או, רגע. מאוחר מדי.

היא מניפה את המטריה שלה לכיוון אנשי הקהל ורוח עזה מעיפה אותם ממקום עומדם.

הם צורחים בבהלה ונעלמים מן העין.

סופה סוערת מזנקת לאויר וטסה כלפי מעלה במהירות.

עכשיו רואים את הבלונים עם תמונתה של מירל ואת מרינט קונה למנון בלון מהמוכר.

מרינט: קדימה, בואי נחזור.

מנון: אני רוצה לעלות על הקרוסלה!

היא רצה לכיוון הקרוסלה עם הבלון בידה.

מרינט ממהרת בעקבותיה ואוחזת בידה

מרינט: לא, לא, לא, לא, לא עכשיו! אני צריכה לחזור לאדריאן!

מרינט צייצה משהו לא ברור.

מנון: הבטחת לי! את לא תפרי את ההבטחה שלך, נכון?

מרינט: או.. בבקשה, בבקשה לא עיני הכלבלב העצוב שלך, את יודעת שאני לא יכולה לסרב לזה!

מנון משרבבת את שפתיה, מייבבת מעט ופוערת זוג עיניים גדולות, רועדות ועצובות.

מרינט: אווו..

"אווו.." הסכימה אליה.

מנון: יופי!

היא צוחקת בשמחה ורצה אל הקרוסלה, מושכת אחריה את מרינט המאוכזבת.

עכשיו רואים את סופה סוערת טסה באויר במהירות, ידיה לצידי גופה.

בטיסתה היא מבחינה בשלטי חוצות הנושאים את תמונתה של מירל ומזדעפת.

ואז היא כמעט מתנגשת בבלון של kids+  שעליו מודפסים פניה של מירל.

סופה סוערת נעצרת באויר ונוהמת בכעס.

ואז היא מסתכלת מטה ורואה את הסיבה לכך שהיא כמעט נתקלה בבלון:

מוכר הבלונים, ולידו ילד שבוכה לאמא שלו על כך שהבלון שלו עף לשמים.

מוכר הבלונים: אל תבכה, הנה, קח אחד אחר!

הוא מושיט לילד בלון הליום מתוך הצרור והילד מושיט ידו בשמחה לקחת אותו.

סופה סוערת טסה מטה לכיוונם בזעם.

את המסך מכסה שוב תמונה של אדריאן על רקע המזרקה, אך הפעם הוא לא מחייך.

ההבעה שלו בתמונה היא כמעט חולנית.

"נו באמת, אדריאן, איזה מן דוגמן אתה?" הקניט אותו פלאג.

אדריאן בחר להתעלם.

תמונה נוספת על רקע הפארק, אדריאן נראה משועמם.

תמונה נוספת, אדריאן מפהק.

רואים שוב את הצלם.

צלם: לא, לא, לא! הילד אכל יותר מדי ספגטי! הו, אנחנו צריכים יותר אנרגיה! יותר רומנטיקה! אנחנו צריכים, אה.. בחורה!

הוא פונה בנחישות אל אליה, שיושבת שעונה על גזע עץ ואוכלת תפוח אדום.

צלם: את! אני צריך ניצבת!

אליה: (מעט במבוכה) מי, אני?

צלם: סי! להצטלם עם אדון אדריאן!

אליה: אתה לא רוצה אותי, אני, אה...חושבת שיש לי תגובה אלרגית לתפוח הזה!

"תגובה אלרגית לתפוח," חזר אדריאן.

"הייתי חייבת לאלתר משהו," הסבירה אליה את עצמה, "בשביל מרינט."

"אני חושבת שאולי דווקא יש אלרגיה לתפוחים," אמרה טיקי.

"נראה לי שלא, קוביית-" ענה פלאג והחל להשתמש בכינוי החביב עליו, עד שראה את ההבעה הזחוחה על פניו של אדריאן.

"-כלומר, טיקי," הוא תיקן את עצמו.

אליה משליכה את התפוח לאחור ועוברת לדבר עם לשון בין השיניים, כדי להישמע כאילו הלשון שלה נפוחה.

אליה: אני יודעת בדיוק את מי אתה צ'ריך, חכה כאן רגע!

היא רצה לעבר מרינט, שמושיבה את מנון על מושב בסחרחרת בצורת חד קרן לבן.

אליה (מתנשפת): הם צריכים ניצבת שתצטלם עם אדריאן!

מרינט (מתלהבת): מה? ברצינות?!

מנון: הבן הזה הוא החבר שלך?

מרינט: לא! אה, כלומר כן? לא!

אליה: (נרגשת) נו כבר! למה את מחכה בדיוק?

מרינט: אבל מה בנוגע למנון?

אליה מסמנת בידה בנחישות למרינט שתרד מהסחרחרת ומרינט מצייתת.

מנון נראית מבולבלת.

אליה מתיישבת מאחוריה על החד קרן.

אליה: את תטפלי בנסיך שלך ואני אטפל בילדת החד קרן הזאת. (רואה את מרינט מהססת.) את לא יודעת להשתלט עליה בכל מקרה.

מנון: אין מצב! מרינט היא השמרטפית שלי!

אליה (למרינט): סמכי עלי. (למנון) כל חדי הקרן**, בואו נדהר לריספה ונגשים את המשאלות של כל הילדים העניים והעצובים בכפר! יי-הא!

מנון: הי-הא!

מרינט מחייכת ורצה בשמחה לכיוון אדריאן, אבל אז היא שומעת צרחות ודיבורים מבוהלים ונעצרת.

היא פונה לעבר מקור הצרחה ורואה את סופה סוערת מרחפת באויר ושולחת באמצעות המטריה שלה משב רוח עז לעבר האנשים.

סופה סוערת מחוללת קסם נוסף ומקיפה את כל הקרוסלה בכיפה ענקית של קרח, לוכדת את אליה ומנון בפנים.

הבלון של מנון מתכסה בכפור ואז מתנפץ.

מנון ואליה מתנשמות בבהלה.

"התקרית הזאת עוד עושה לי סיוטים מדי פעם," הודתה אליה, "זה היה מפחיד."

טיקי ריחפה לעבר אליה, ליטפה את שיערה לרגע ומיד חזרה לנחם את מרינט שעוד לא התאוששה מהחשיפה הגדולה.

מרינט מסתכלת לצדדים בהבעה נחושה ולא אופיינית ואז היא רצה אל מאחורי ספסל ומתרחקת ממרכז ההתרחשות.

היא פותחת את התיק הקטן והורוד שלה וטיקי מרחפת החוצה מתוכו.

מרינט: זמן לשנות צורה!

"הגיע הזמן!" קראה אליה בשמחה.

טיקי מתחילה לרחף מעלה לעבר העגיל של מרינט.

העגיל משתנה משחור לאדום בהבזק של אור והפארק נעלם ומתחלף ברקע ורוד-לבן.

מרינט: טיקי, נקודות!

היא מחייכת בזמן שהקוואמי נשאבת לתוך העגיל שלה בהבזק של אור.

מרינט: יה!

העגיל נעשה אדום ומופיעות עליו חמש נקודות שחורות.

מרינט מכסה את עיניה בכפות ידיה ואז מזיזה אותן לצדדים, ומסכה אדומה עם חמש נקודות גדולות ושחורות מופיעה סביב עיניה בזוהר לבן-ורדרד.

היא מניפה את ידיה לצדדים אחת אחרי השניה ואז מופיעה עליהן חליפה אדומה, מבריקה וצמודה לעור, מכוסה בנקודות אדומות, שיורדת מטה אל שאר גופה ומחליפה את בגדיה.

יו-יו אדום עם נקודות שחורות נוצר על המותן של מרינט והיא מבצעת מעין תנועות ריקוד גמישות בידיה וברגליה.

כשהיא מסיימת היא עומדת בפישוק רגליים ובחיוך של ביטחון וסמל חיפושית עם חמש נקודות שחורות מופיע מאחוריה.

"וואו, אחות, זה היה ממש מגניב!" התפעלה אליה.

"כן, זה היה נפלא," הסכים אדריאן, "הלוואי שהייתי מדהים כמוך. אהבתי את מנגינת הרקע!"

מרינט העיפה מבט מבוהל באדריאן, פלטה יבבה וחזרה להביט במסך.

אדריאן ואליה החליפו מבטים מודאגים.

"אני מקווה שהיא תחזור לעצמה," אמרה אליה בעצב.

עכשיו רואים את סופה סוערת מפוצצת בלון נוסף עם תמונתה של מירל וזורעת אימה בפארק, מעיפה אנשים לכל עבר וגורמת להם להתרוצץ בפחד.

הצלם, ה"גורילה" ואדריאן מבחינים בכך בדאגה.

אדריאן מסתכל לכל הכיוונים, סורק את הסביבה ואז רץ אל בין הארגזים של הציוד לצילום.

הוא פותח את התיק שלו בנחישות ומגלה בדאגה שהוא ריק.

אדריאן: פלאג? פלאג!

נשמע קול ממקום לא ברור: אני לא כאן, אני ישן!

"כמה אמין," הגיב גבריאל אגרסט.

כולם הסתכלו עליו בהפתעה.

"הי, אתה מגיב," אמר פלאג כלא מאמין, "אתה חי. אתה נושם. אתה מדבר."

אבל המבט שגבריאל נעץ בקוואמי הצליח להשתיק אפילו אותו.

אדריאן שולף חתיכה של גבינה ומרים אותה.

פלאג, הקוואמי של החתול השחור, יוצא במהירות מתוך מזוודה מתכתית ומרחף לעבר הגבינה.

אדריאן מחייך בעורמה.

פלאג: רק לידיעתך, אני מסוגל להריח גבינת קממבר מתוך שינה. זה אחד מכשרונותי הרבים.

הוא חוטף את הגבינה מידו של אדריאן ומתחיל לאכול אותה.

אדריאן נעמד.

אדריאן:יופי. אבל אין לנו זמן לדבר על גבינה.

"הו, זה עומד להיות מקסים," עלץ פלאג.

הפארק מתחלף ברקע אפור-לבן.

אדריאן (מחייך): פלאג, ציפורניים!

אדריאן מושיט את אגרופו קדימה והטבעת השקופה-כסופה שעל הקמיצה שלו נעשית שחורה.

פלאג נשאב בניגוד לרצונו ממקומו על האדמה ליד הגבינה אל הטבעת של אדריאן בהבזק של אור ירקרק.

בזמן שהקסם מתחולל אדריאן מרפה את כף ידו ומרים אותה אל מול פניו, פיו מחייך ועיניו עצומות ברכות.

הוא מניף את ידו למעלה וסמל כפת חתול מופיע על הטבעת השחורה בהבזק ירוק-צהוב.

הוא מעביר שתי אצבעות מול עיניו מימין לשמאל ומסכה שחורה מופיעה עליהן בהבזקים צהובים חשמליים.

הלבן בעיניו נעשה ירוק ואישוניו עכשיו גדולים אך צרים כאישוני חתול.

הוא מעביר את שתי ידיו על ראשו, שיערו מתחיל להתבלגן ומופיעות עליו שתי אוזני חתול שחורות ומלאכותיות שמתחברות לשיער בתפסים כסופים.

הוא מושיט את שתי ידיו לצדדים ואז חליפת עור שחורה וצמודה למדי מופיעה על גופו בהבזקים חשמליים נוספים.

הוא מניף את ידיו לאחור וחגורה שחורה וארוכה מופיעה סביב מותניו, משתרכת לאחור כמו זנב ומתנפנפת כמו ברוח עזה.

ניתן לראות על תחתית גבו, מעל החגורה את המטה הכסוף שלו עם סמל כפת החתול.

השינוי מושלם.

אדריאן שורט בטפריו את האויר שלפניו ומאחוריו מופיע סמל כפת חתול ירוקה על עיגול שחור.

"וואו!" התפעלה אליה, "תשכחו מליידיבאג. אתה טוב בזה, אדריאן. אתה ממש ממש טוב בזה!"

"מרשים מאוד, אדריאן," הוסיף גבריאל אגרסט.

"אתה- אתה באמת חושב ככה, אבא?" התפלא אדריאן.

"אני לא מרוצה מכך שאתה החתול השחור," הבהיר גבריאל, "אבל..לפחות אתה משתנה כראוי לדוגמן. כראוי למשפחת אגרסט."

גבריאל הרשה לעצמו לחייך ואדריאן חייך בחזרה אל אביו.

אבל המראה של אדריאן המשתנה לחתול השחור לא עשה טוב למרינט.

היא בהתה במסך בעיניים פעורות ומבוהלות והשמיעה קולות חלושים ומשונים.

ליידיבאג מזנקת בין הספסלים והמזרקה, מבצעת סלטה באויר וממשיכה לרוץ.

ליידיבאג(בדאגה): למה עזבתי את מנון? אסור היה לי לעשות את זה.

היא רואה את אליה ומנון יחד בתוך כיפת הקרח.

ליידיבאג: לא, אליה צודקת. היא בידיים טובות, אני צריכה לבטוח בה. (לאליה ולמנון): אני אוציא אתכן משם!

אליה מחזיקה את מנון ומהנהנת.

היא נראית מודאגת.

ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה באויר וכורכת אותו כמה פעמים סביב כיפת הקרח בתנועת יד אחת.

ליידיבאג: בואו נחתוך את העוגה הקפואה!

היא מושכת בחוזקה את היו-יו שלה לכיוונה, אך במקום לחתוך דרך הקרח הוא מחליק כלפי מעלה עד שהוא משתחרר, טס אליה בחזרה ופוגע בראשה.

ליידיבאג נופלת.

ליידיבאג: אאו! או שלא.. נעבור לתוכנית ב'!

היא קמה על רגליה בחינניות וניגשת אל מנון ואל אליה.

היא מניחה את כף ידה על קיר הקרח המפריד ביניהן.

ליידיבאג: אל תדאגי. הכל יהיה בסדר גמור!

מנון (בדאגה): איפה מרינט?

ליידיבאג רוכנת ומכופפת את ברכיה לצדדים כדי לרדת אל גובה עיניה של מנון.

ליידיבאג: היא לא שכחה אותך, מנון.

מנון (בפליאה): איך את יודעת את שמי?

ליידיבאג נראית נבוכה לרגע, אך היא מתאוששת במהירות.

"איך לא ראיתי את הרמזים?" נזפה בעצמה אליה.

ליידיבאג: מרינט סיפרה לי. היא תכף תחזור אליך, בסדר?

היא שוב מניחה את  מנון, מניחה יד על כתפה ובידה השניה היא מציגה לליידיבאג בהתלהבות אגודל מורם.

ליידיבאג מרימה אגודל בתשובה ואז היא קמה ומעיפה את היו-יו שלה באויר כדי לנוע משם במהירות.

סופה סוערת ממשיכה לזרוע הרס בפארק, יורה מהמטריה שלה ברקים סגולים.

היא יוצאת מהפארק בריחוף.

החתול השחור: הי, מלכת הקרח! למה את עושה צרות? תציקי למישהו בטמפרטורה שלך!

"בואו נעמיד פנים שאף פעם לא אמרתי את זה," הציע אדריאן במבוכה.

"לא, אדריאן, החתול השחור הוא צד באישיות שלך," אמר פלאג בזחיחות.

"אל תדאג, זה לא כאילו אבא שלך רואה את זה!" הוסיפה אליה ברוע.

אדריאן הביט בגבריאל בחשש, אך להפתעתו אביו נראה מעט משועשע.

כלומר, הוא נראה משועשע עד שהוא קלט שאדריאן מביט בו, ואז הוא חזר להזעיף פנים.

סופה סוערת: לא קוראים לי מלכת הקרח, קוראים לי סופה סוערת!

החתול השחור: תקשיבי, אני מרגיש נדיב מהרגיל היום, אז צנני את הזעם שלך ואני אעזוב אותך בשקט, אוקיי?

סופה סוערת נועצת בו מבט מעוצבן ומעיפה את החתול השחור באמצעות רוח מהמטריה שלה.

"אני יכול להבין למה היא עשתה לי את זה,"הודה אדריאן, "אבל זה כאב לי!"

הוא עף גבוה וכשהוא נוחת הוא פוגע בכמה מכוניות לפני שהוא בסופו של דבר נופל על הכביש.

הוא גונח בכאב.

ליידיבאג מגיעה ומושיטה לו יד.

ליידיבאג: חשבתי שחתולים תמיד נוחתים על הרגליים.

החתול השחור: תודה, חיפושית מקסימה, אבל טיפלתי בעניין.

הוא קם בעזרת ליידיבאג ואז מנשק את ידה.

היא דוחפת את פניו הרחק ממנה.

"היא הרגע דחתה את הבחור שהיא רוצה להתחתן איתו!" צחקק פלאג.

"שקט, פלאג!" נזפה בו טיקי, "מרינט עדיין המומה מהגילוי!"

"נה, שום דבר שאי אפשר לתקן בעזרת מכה ממקל של מטאטא," אמר פלאג בביטול.

"פלאג!" קראו בכעס טיקי, אליה ואדריאן.

ליידיבאג: אין לי זמן למשחקים שלך, חתול שחור. אבל על לא דבר.

סופה סוערת מגיעה אל השניים בריחוף ואומרת: סופת ברקים מתקרבת ברגעים אלו ממש!

היא מצביעה על השמיים עם המטריה שלה ויורה מעלה מעין חזיז ברק סגול.

כשהברק פוגע בעננים הם נעשים אפורים ומכסים את השמים בצליל רעמים.

ברק סגול יורד מן השמים לכיוון החתול השחור.

החיפושית מסתערת על החתול השחור ודוחפת אותו משם רגע לפני שהברק פוגע.

איכשהו כשהם פוגעים באדמה הם מתגלגלים מעט ונעצרים כשהחתול השחור נמצא מעל החיפושית השכובה על גבה.

הוא ממצמץ פעמיים ואז מחייך אליה.

החיפושית מזעיפה את פניה ואז תופסת בפניו של החתול השחור ומסובבת אותם הצידה כך שיראה את סופה סוערת שמרחפת באויר לכיוונם.

"והיא שוב דחתה את הבחור שהיא רוצה ללדת לו שלושה ילדים," גיחך הקוואמי של החתול השחור.

"פלאג!" הזהיר אדריאן.

החתול השחור קם.

חתול שחור: רצית קרב חתולים? אז קיבלת!

הוא מתחיל לרוץ לכיוון סופה סוערת, וכך גם ליידיבאג.

סופה סוערת: קרח שחור!

בהינף מטריה היא מצפה את הכביש בקרח והחתול השחור מתחיל למעוד עליו.

היא שולחת אליו משב רוח והוא מחליק אחורה במהירות, וכך גם ליידיבאג.

אך ליידיבאג מצליחה לכרוך את היו-יו שלה סביב פנס רחוב ולתפוס את החתול השחור בחגורת הזנב שלו.

שניהם תלויים מעמוד החשמל עד שהרוח פוסקת לפתע והם נופלים על הכביש.

סופה סוערת מרחפת משם, מעיפה מכוניות הצידה אל קירות הבניינים תוך כדי התקדמותה.

היא נעצרת ליד מסך גדול שמציג את מירל ושוברת אותו בחזיז ברק סגול.

המסך נותר שחור ושבור.

החיפושית והחתול השחור מסתכלים עליה מתרחקת.

חתול שחור: החתול השחור יוציא לה את הרוח מהמפרשים!

הוא מתחיל לרוץ, אך ליידיבאג תופסת בחגורת הזנב שלו ובכך עוצרת אותו.

"הרגע משכת לאדריאן בזנב?" שאלה אליה, משועשעת, אך מיד התחרטה על דבריה, שכן מרינט האומללה נראתה כאילו היא עומדת להקיא.

ליידיבאג: רק רגע, מיצי. נסה לחשוב לפני שאתה קופץ.

החתול השחור: יש לך תוכנית?

ליידיבאג: פשוט עשה כמוני!

היא קופצת אל קיר של בניין ומתחילה לרוץ לרוחבו.

החתול השחור מחקה אותה.

השניים מגיעים אל סופה סוערת ומזנקים לעברה, ליידיבאג מסחררת את היו-יו שלה מעל לראשה והחתול השחור מסחרר את המטה שלו.

סופה סוערת: לא שוב אתם!

היא שולחת לעבר השניים משב רוח מלווה בכמה מכוניות.

הם עפים מעל גגות העיר ונוחתים ברחוב אחר, ומיד לאחר נחיתתם הם צריכים לחמוק ממכוניות נופלות שמאיימות למחוץ אותם.

לפתע מגיע מהשמיים אוטובוס שמאיים לנחות על שניהם.

ליידיבאג תופסת את החתול השחור בזריזות ומסחררת את היו-יו שלה מול פניה עד שהוא נעשה דומה למעגל אדום ובוהק.

האוטובוס נוחת על שני גיבורי העל.

אליה התנשמה בבהלה אף על פי שידעה שלא יכול להיות ששני גיבורי העל אכן נמעכו- הרי הם ישבו כרגע לידה.

אך היו-יו חתך בדופן האוטובוס עיגול מושלם שבו עומדים החתול השחור והחיפושית.

ליידיבאג מפסיקה לסחרר את היו-יו שלה והוא נוחת על ראשו של החתול השחור.

"אאו!" קרא אדריאן כמתוך אינסטינקט.

החתול השחור: אאו!

הוא משפשף את ראשו בכאב ונועץ בליידיבאג מבט כעוס.

החיפושית מצחקקת, ספק נבוכה ספק משועשעת.

*מעברון שני של החיפושית המופלאה*

רואים שוב את כיפת הקרח בפארק, לידה יש כבאית ואנשים במדי כבאים מנסים לשבור את הקרח באמצעות מכושים.

המצלמה לכאורה עוברת אל תוך כיפת הקרח, שם אליה משחקת עם מנון.

אליה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע!

מנון:הי, זה לא הוגן, את תמיד מנצחת, חד קרן!

לפתע הן שומעות צלילים משונים, דמויי נקישות ונבהלות.

מנון: מה זה היה?

מעל לקרוסלה בה הן יושבות נטיפי קרח נוצרים בתקרה במהירות לא טבעית וצומחים מטה לכיוונן.

אליה: (מבוהלת) אה, זה.. (מתעשתת) מלך הגובלינים! הוא אכל יותר מדי והתפוצץ לו הכפתור! הא הא הא!

טיקי ופלאג צחקקו.

היא מתחילה לרדוף בשובבות אחרי מנון בתוך כיפת הקרח.

מנון צוחקת, נהנית מהמשחק.

אבל שוב נשמע הצליל המשונה והפעם אליה ומנון רואות בבהלה את נטיפי הקרח שצומחים לעברן באיום.

"זה. זה החלק שחזר בסיוטים שלי," אמרה אליה.

"אבל התמודדת עם זה והיית חזקה בשביל מנון. את נערה אמיצה," החמיאה לה טיקי.

אליה: רוצה לשמוע סיפור?

היא מחזירה את מנון לאט ובזהירות לתוך הקרוסלה.

סופה סוערת נוחתת על אחד מגגות העיר.

מסגרת ורודה בצורת פרפר מופיעה מול עיניה.

עש לילה: הראית לכולם מי המנצח האמיתי, חזאית שלי. אבל עכשיו הגיע תורך למלא את חלקך בעסקה. והנה התוכנית שלי...

רואים שוב את האוטובוס שנחת על הכביש וליידיבאג פותחת חלון ואז יוצאת באמצעות המטה של החתול השחור.

"הי! אני רוצה לשמוע את התוכנית של עש לילה!" מחתה אליה.

החתול השחור יוצא בעקבותיה.

ליידיבאג:אולי יש לה בעיות שליטה בכעסים.

החתול השחור:ואולי היא לא עברה את מבחן הנהיגה.

השניים עוברים ליד המסך שסופה סוערת שברה קודם לכן, והוא מבזיק לפתע באור.

משודרים עליו עכשיו פניה של סופה סוערת.

סופה סוערת: שלום לכל הצופים! והנה התחזית שלי ליום הראשון של הקיץ: נראה שלאמא טבע יש שינוי בתוכנית. חופשת הקיץ נגמרה באופן רשמי!

חתול שחור: מה, כבר עכשיו? אבל אני נראה ממש טוב בבגד ים!

"למה?" שאל גבריאל באכזבה מבנו ואדריאן הסתכל הצידה במבוכה.

ליידיבאג מסתכלת עליו במבט תוהה והוא מחייך אליה בפלרטטנות.

ליידיבאג: חליפת החתול תספיק, תודה. לפחות עכשיו נדע איפה למצוא את סופה סוערת.

החתול השחור והחיפושית רצים אל תוך הבניין בו מצולמת התוכנית של kids+.

קולה של סופה סוערת: היכונו למזג האויר הגרוע בהסטוריה! מי צריך שמש כשאפשר לגלוש בהרי השלג היפים?***

החתול השחור והחיפושית נעצרים ליד דמות מקרטון של אורור מחזיקה שמשיה.

חתול שחור: הי! הילדה הזאת מזכירה לי מישהי!

"את זה הצלחת להבין, אבל לא חשבת אפילו על האפשרות שמרינט היא החיפושית!" גיחך פלאג.

"אולי זה בגלל... קסם של קוואמים?" הציע אדריאן במבוכה.

ליידיבאג: זאת היא! (מסתכלת על המסך שמשדר את סופה סוערת) האקומה בטח נכנס לשמשיה שלה!

ליידיבאג והחתול השחור מתכוננים לפרוץ את דלתות האולפן שבבניין.

סופה סוערת: בעולם שלי החורף תמיד שולט! לנצח!

"והיא עוד אומרת שהיא לא מלכת הקרח!" הגיב אדריאן.

ליידיבאג והחתול השחור פורצים את דלתות האולפן בבעיטות מתואמות.

האולפן ריק מאדם.

המצלמות שבאולפן מכוונות על מסכי טלוויזיה שמשדרים את ההודעה של סופה סוערת.

ליידיבאג: זו הקלטה!

השניים פונים אחורה בהפתעה.

סופה סוערת עומדת בפתח האולפן.

היא מצחקקת ברשעות ושולחת ברק אל אחד מגופי התאורה, שנופל למטה וכמעט נוחת על ליידיבאג ועל החתול השחור.

האורות בבניין כבים בהדרגה עד שמשתרר חושך.

רואים שוב את עש לילה בחדרו, מוקף פרפרים לבנים ומול עיניו עדיין יש מסגרת זוהרת בצורת פרפר.

עש לילה: הכל מתנהל בדיוק לפי התוכנית! בקרוב המופלאים יהיו שלי. הביאי לי אותם!

רואים את סופה סוערת מחייכת ברוע עם מסגרת פרפר מול עיניה.

החתול השחור נועץ בה מבט זועף ואפשר לראות אותה מצחקקת ברשעות מבעד לראיית הלילה שלו, שצובעת הכל בירוק.

"עש לילה לא לקח בחשבון שחתולים יכולים לראות בחושך," התרברב אדריאן.

"כן, אבל בירוק," ענתה אליה.

סופה סוערת רצה אל המדרון.

החיפושית מגששת את דרכה בחושך.

החתול השחור: אשת השלג שלנו בורחת מכאן!

החיפושית נתקלת בשבר של גוף תאורה ונופלת וקוראת בכאב.

החתול השחור: הו, האם אני שומע עלמה במצוקה?

"אתה נשמע כל כך שמח כשהחיפושית צריכה את העזרה שלך," הקניט פלאג.

החיפושית (בזעף): לכמה מאיתנו אין ראיית לילה. וואו!

החתול השחור תופס בידה ומתחיל לרוץ בעקבות סופה סוערת.

החתול השחור: אין סיבה להילחץ. סמכי עלי!

רואים שוב את אליה ומנון בסחרחרת שבכיפת הקרח.

הפעם הן יושבות במושב בצורת חיפושית.

אליה: ..ואז הקיקלופ הענקי הרים את הנסיכה ביד אחת ואמר "הביטי לתוך העין שלי."

מנון צוחקת.

אפשר לראות עכשיו את הכיפה מבחוץ.

יורד שלג וצוות החילוץ עדיין מנסה לשבור את הקרח ללא הצלחה.

אליה: ואז בום! ישר תקע בה את האצבע! וברגע שהיא נגסה בתפוח האדמה המקולל הנסיכה המסכנה שקעה בתרדמה ארוכה מאוד מאוד.

"וואו. את יודעת לספר סיפורים," התפעלה טיקי.

"תודה," ענתה אליה.

מנון מתנשמת בבהלה למשמע הסיפור, ואז היא נצמדת אל אליה בבהלה מסיבה אחרת.

אחד הנטיפים צומח עוד מטה וחודר את גג הקרוסלה מעל ראשי הבנות.

אליה מחבקת את מנון בדאגה.

אליה: תמהרי כבר, חיפושית.

"אני מצטער על כך שזה לקח לנו כל כך הרבה זמן," אמר אדריאן בכנות.

"בקטנה, זה היה מזמן," השיבה אליה בקלילות, "ובלי שניכם לא היינו יוצאות מהקרחון אף פעם."

חוזרים אל שדה הראיה של החתול השחור, שצובע את הכל בירוק.

הוא עדיין רודף אחרי סופה סוערת המצחקקת ברשעות ומושך אחריו את החיפושית במעלה המדרגות בבניין.

החיפושית: בסדר, זה מספיק, אני חושבת שאני יכולה-

החתול השחור: להתכופף!

סופה סוערת זורקת לעבר השניים מלמעלה מטף לכיבוי שריפות.

החיפושית מצייתת לחתול השחור וכך המטף לא נוחת עליה.

החתול השחור תופס אותה שוב.

החיפושית:- פשוט לסמוך עליך עכשיו.

השניים יוצאים אל גג הבניין.

שוב יש אור וכבר לא רואים את הכל מנקודת המבט של החתול השחור. יש צבעים עכשיו.

השניים נעצרים מול סופה סוערת שמרחפת גבוה מעליהם וצוחקת ברשעות.

הם עדיין מחזיקים ידיים.

"זה כל כך חמוד שהם עדיין מחזיקים ידיים," אמרה אליה בחיוך.

מרינט מלמלה משהו לא ברור.

סופה סוערת: זוג טיפשים, נפלתם ישירות למלכודת שלי!

סופה סוערת מחוללת סערה דמוית טורנדו מסביב לקצה הבניין.

החיפושית והחתול השחור אכן לכודים על הגג.

מסגרת בצורת פרפר מופיעה מול עיניה של סופה סוערת ואז רואים שוב את עש לילה, עם מסגרת זהה מול פניו.

עש לילה: הגיע הזמן. הביאי לי את המופלאים!

רואים שוב את פניה של סופה סוערת, אבל ללא מסגרת.

סופה סוערת (בנימת ניצחון): אין לאן לברוח! המסיבה נגמרה, טיפשים!

ליידיבאג: אנחנו רק-

ליידיבאג מבינה שהחתול השחור עדיין אוחז בידה והיא נועצת בו מבט זועף.

החתול השחור מצחקק ומשפשף את עורפו במבוכה מהולה בשעשוע.

פלאג גילגל עיניים וגבריאל אגרסט הזעיף את פניו.

ליידיבאג מנתקת את ידה מידו.

ליידיבאג: אנחנו רק מתחילים, סופה!

הרקע הופך להיות ורוד ונוצץ עם עיגולים.

החיפושית זורקת את היו-יו שלה באויר.

החיפושית: קמע המזל!

היו-יו נעצר למעלה, זורח ויוצאים ממנו דברים קטנים, אדומים ושחורים, היכולים להיות לבבות, עלי כותרת או כנפי חיפושית.

הדברים האלה עולים למעלה, מתקבצים יחד, זורחים באור לבן והופכים למגבת קטנה ואדומה עם נקודות שחורות שצונחת אל ידיה של החיפושית.

הרקע הורוד נעלם.

"הו, אז ככה עובד קמע המזל," הגיבה אליה.

ליידיבאג: מגבת לאמבטיה? מה אני אמורה לעשות בזה?

החתול השחור: יופי. אז היא עומדת להשמיד אותנו, אבל לפחות נהיה יבשים.

ליידיבאג: תרגיע את הזנב שלך!

היא מלפפת את המגבת סביב ידה הימנית.

סופה סוערת מצביעה עם המטריה שלה אל השמים.

סופה סוערת: ברד!

ברד מתחיל לרדת לעבר שני גיבורי העל.

החתול השחור שולף את המטה שלו, מאריך אותו מעט ומסחרר אותו מעל ראשיהם כדי להגן על עצמו ועל החיפושית מפני הברד.

החתול השחור: אז איך אנחנו מוציאים ממנה את האקומה? הידיים שלי כבר מתחילות להתעייף!

החיפושית מתחילה לסרוק במבטה את הסביבה.

הכל נעשה אפור חוץ מכמה חפצים שפתאום מהבהבים באדום עם נקודות שחורות אחד אחרי השני:

כמה צינורות עבים של מערכת אוורור או חימום****, המגבת שכרוכה על ידיה, וצידו האחורי של השלט הענק המפרסם את תוכנית הילדים.

"הו, אז ככה ליידיבאג יודעת מה לעשות," הגיבה אליה.

ליידיבאג: רואה את השלט הזה שם? עכשיו תורך לפעול!

החתול השחור: בסדר!

מופיע רקע ירוק-לבן עם שחור וסמלים קטנים של כפות חתול בצדדים.

סמל הכפה על טבעתו של החתול השחור זורח.

החתול השחור מניף את ידו מעלה ופותח את כף ידו.

החתול השחור: חתולאגאן!

מעל כף ידו נוצרת מעין בועות של קסם אפל שמזכיר דיו שחורה סגולה.

הוא סוגר את כף ידו על הקסם השחור ומבצע מעין תנועות ריקוד בזרועותיו.

מעגל שחור מופיע על הקרקע מסביבו ואז הרקע נעלם.

"הו, אז ככה עובד החתולאגאן," הגיבה אליה.

החתול השחור: (לסופה סוערת): הי, מלכת קרח! זה כל מה שיש לך?

מתחילה להתנגן המנגינה שנשמעה קודם כשאדריאן השתנה לחתול השחור.

החתול השחור מתחיל לרוץ.

"אני מתה על המנגינה הזאת," אמרה פתאום ג'ינג'ית 266.

"אני איתך," ענתה לה אליה.

"יש! אליה איתי!" עלצה ג'ינג'ית 266.

סופה סוערת יורה לכיוונו ברקים סגולים בזה אחר זה, אך הוא מתחמק מהם בזינוקים חתוליים.

לבסוף הוא מגיע אל השלט ומחליק לידו תוך כדי שהוא מעביר את ידו על שלדת המתכת שלו, שמחלידה מיד.

השלט מתחיל ליפול לכיוון סופה סוערת, שנעצרת במקומה ובוהה בשלט בבהלה.

ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה והוא נכרך סביב המגף הלבן שלה.

אך סופה סוערת מתעשתת, שולחת ברק לעבר השלט ועפה דרך החור הנוצר בו לפני שהיא נמעכת.

השלט מועך את הצינורות שליידיבאג ראתה קודם לכן וחושף תחתיהם מעין מאוורר שמסתובב ויוצר רוח עזה.

מנגינת הרקע מתחלפת לזו שנשמעה כשמרינט השתנתה לליידיבאג.

"אני אוהבת גם את המנגינה הזאת!" אמרה אליה בשמחה.

ליידיבאג מחליקה מתחת לצינור, רצה וקופצת, וכשהיא מגיעה אל מעל למאוורר היא פורשת את המגבת שלה מעל ראשה כמו מצנח ונישאת מעלה באויר.

ומפני שסופה סוערת קשורה אל היו-יו של ליידיבאג, שנכרך סביב הצינורות שעל גג הבניין, כשליידיבאג עולה למעלה סופה סוערת נמשכת מטה.

המטריה נזרקת מידיה של סופה סוערת והחתול השחור תופס את המטריה וזורק אותה אל ליידיבאג, שמרפה את המגבת שלה ויורדת מטה.

היא תופסת את המטריה ושוברת אותה לשניים.

ליידיבאג: עוף מכאן, חרק מגעיל!

האקומה יוצא מבין השברים של המטריה.

ליידיבאג מעבירה את אצבעה על היו-יו שלה ואחד מצדדיו נחצה לשניים ונפתח כמו כנפי חיפושית שנשאבות פנימה וחושפות תחתיהן מעין כרית עגולה של אור בוהק.

ליידיבאג: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן.

שוב מופיע רקע ורוד, עם רצפה ורודה מכוסה נקודות שחורות.

ליידיבאג מסחררת סביב עצמה את היו-יו הזורח בלבן.

ליידיבאג: זמן לעקור את הרשע!

היא שולחת את היו-יו שלה אחורה וקדימה ואל הפרפר השחור.

כנפי החיפושית של היו-יו נסגרות על האקומה.

ליידיבאג מושכת את היו-יו אל כף ידה.

ליידיבאג: תפסתי.

"הו, אז ככה ליידיבאג תופסת את האקומה," הגיבה אליה.

הרקע הורוד נעלם וליידיבאג נוגעת קלות ביו-יו שלה, שפותח שוב את כנפי החיפושית שלו.

הפרפר יוצא ממנו בתעופה כלפי מעלה, לבן כשלג.

ליידיבאג: להתראות, פרפר נחמד! (מרימה את המגבת האדומה עם הנקודות השחורות וזורקת אותה באויר) החיפושית המופלאה!

המגבת מתפוגגת והופכת לרבבות חיפושיות זוהרת בורוד שמתפזרות ברחבי העיר ומתקנות כבמטה קסם את כל הנזקים: המסך השבור, המכוניות ההפוכות, וענני הסערה מעל.

לבסוף הן מגיעות אל כיפת הקרח שמקיפה את מנון ואליה, שכמו מתאדה אל האויר בקול תסיסה עדין.

"הגיע הזמן," אמרה אליה.

אליה: ולאחר שהם הביסו את הדרקון בעל שלושת הראשים (שמה לב בהפתעה לקרח הנמס)- טאיקוונדו, הנסיכה נישקה את הנסיך שלה ו..

מנון: הם חיו באושר ועושר?

אליה: אה.. ברור. עד שנולדו להם כמה קופיפים כמוך ששיגעו אותם. (נוגעת באף של מנון כמה פעמים.)

מנון צוחקת.

"זה סיום יותר מוצלח מהרגיל לסיפור אגדה," אמר פלאג בחיוך, "רק חבל שלדרקון לא קראו קממבר."

"כשאתה תמציא סיפורים אתה תקרא לדרקונים שבסיפורים קממבר," ענה לו אדריאן, "ולנסיכה יקראו קוביית סו-"

"סתום, אדריאן!" קטע אותו פלאג במבוכה.

סופה סוערת עומדת על שש בראש מושפל ועובר על גופה מעין גל של קסם שחור-סגול שמחזיר אותה להיות אורור, ילדה בלונדינית בשמלה תכולה.

היא מזדקפת לישיבה.

אורור: מה אני עושה כאן למעלה?

החיפושית והחתול השחור: תן/תני אגרוף!

רואים שוב את עש לילה, מוקף פרפרים לבנים.

עש לילה: יום אחד המופלאים שלכם יהיו שייכים לי, לא אכפת לי כמה אויבים אצטרך לשלוח אליכם עד שזה יקרה, אני עוד אנצח!

החלון נסגר כעיגול של אור שהולך ומצטמצם עד שהופך לנקודה והחדר מחשיך.

"מעניין מה הוא עושה אחרי המתקפות, יושב בחדר החשוך שלו ואוכל פיצה עד שעוד מישהו נעשה מבואס?" תהה אדריאן.

משום מה גבריאל אגרסט נתקף בגל של שיעולים.

*מעברון שלישי של החיפושית המופלאה*

רואים שוב את מרינט, היא רצה בפארק וטיקי בתיק שלה.

טיקי: הי, הצלם ההוא ואדריאן מחכים לך שם!

מרינט נעצרת ומסתכלת לכיוון המזרקה.

הצלם, ה"גורילה" ואדריאן אכן שם.

מרינט: את לא חושבת שמאוחר מדי?

טיקי: קדימה, מרינט. הצלת את מנון ואת כל פריז איתה, תהני קצת!

מנון (רצה לעבר מרינט ואליה מאחוריה) :מרינט!

היא מזנקת אל זרועותיה של מרינט.

מרינט מחבקת אותה ומרימה אותה.

מנון (מזמרת):אני יודעת את הסוד שלך!

"מה? ילדה בת חמש גילתה את מה שאני לא גיליתי?" התפלא אדריאן.

מרינט (בבהלה): מה? איזה סוד?

מנון: החיפושית ואת חברות הכי טובות! בגלל זה כל אחת מכן יודעת מה השניה עושה.

מרינט מתנשמת בהקלה ומחבקת שוב את מנון.

"טוב, היא לא באמת גילתה את האמת," אמר אדריאן בהקלה.

מרינט, מנון ואליה הולכות לכיוון המזרקה.

מנון: אפשר בבקשה סוכריה? אפשר? אפשר? אפשר? אפשר?

מרינט: לא, מנון, יש לי משהו חשוב לעשות. אליה, תשמרי עליה, כן?

אליה מהנהנת.

מרינט רצה לכיוון אדריאן והצלם.

מרינט: אני מוכנה לצילומים!

צלם: רגע! מי ה.. מלאכית הזאת?

הוא מצביע בהתרגשות לעבר מנון, שמסתכלת לצדדים, מחפשת את המלאכית עד שהיא מבינה שמדובר בה וצוחקת.

תמונות ממלאות שוב את המסך בזו אחר זו:

אדריאן מניף את מנון על רקע המדרכה, אדריאן ומנון יושבים גב אל גב, מנון מנשקת את אדריאן על הלחי.

צלם: נפלא. מגניפיקו. כן!

מרינט ואליה צופות בצילומים מהצד.

מרינט פולטת יבבה קצרה של עצב ואליה מנחמת אותה.

מופיעות כתוביות הסיום.

"אני ממש מקווה שתהיה עכשיו הפסקת אוכל," סיכם פלאג את החוויה.

"כן, פלאג, תהיה הפסקת אוכל," אמרה ג'ינג'ית 266, "אבל לפני כן אני צריכה להבהיר כמה חוקים: אסור לשנות צורה.

אסור לעשות חתולאגאן על שום דבר וכן, אני מסתכלת עליך, פלאג.

אסור לכם לתקוף אחד את השני, לא משנה מה.

אסור לכם לדבר עם הקוואמים שלכם בשירותים.

מותר לכם לנסות לברוח, אבל לא תצליחו.

הפרה של החוקים תלווה בעונש, עוד לא אחלטתי מהו. אולי אני אהרוג אתכם. אולי אתם תתפתלו מכאבים. ואולי אתם תמצאו את עצמכם מאזינים לאלבום החדש של XY עד סוף היום!

 טוב, הפסקה נעימה!"

באורח פלא האזיקים שכבלו את הארבעה למושבים שלהם נעלמו.

אדריאן ניצל את ההזדמנות כדי לגשת אל מרינט.

"את בסדר, חיפושית?" הוא שאל בדאגה.

 *אני כל כך מקווה שקלטתי את השמות כמו שצריך.

**זה מה שהיא אמרה אבל למעשה חדי קרן זאת לא צורת ריבוי טובה לחד קרן, כיוון שהמילה חד מתייחסת לכך שהקרן היא אחת ולא לכך שהקרן חדה.

***אני לא בטוחה שהיא אמרה "הרי השלג היפים" אבל זה לא משנה, נכון?

****פחות או יותר נכשלתי בלתאר את הדברים האלה שהבהבו לה מול העיניים. צריך לראות את זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא