המטה של סראפיס

ויתור זכויות מלא לריק ריירדן שברא את עולם החצויים והחרטומים

אנבת':
עד שפגשה את היצור עם שני הראשים, אנבת' לא חשבה שיומה יכול להיות יותר גרוע.
היא בילתה כל היום בעשיית עבודות לבית הספר. (היא דילגה על השיעורים באופן קבוע כדי להציל את העולם ממפלצות ואלים יוונים מעצבנים שיכולים לקלקל את מצב הרוח.) ואז היא דחתה את הסרט עם החבר שלה, פרסי, וכמה מחבריהם, כדי שהיא תוכל לנסות לגשת להתמחות הקיץ במשרד האדריכליים המקומיים. למרבה הצער, המוח שלה הפך לדייסה. היא היתה בטוחה שהיא לא תעבור.
לבסוף, בסביבות ארבע אחר הצהריים, היא השתרכה בוושינגטון סקוור - פארק בדרכה לתחנת הרכבת בתחתית ודרכה על ערמה של זבל פרות טרי.
היא הביטה בשמיים. “הרה!”
הולכי רגל נעצו בה מבטים מוזרים, אבל לאנבת' לא היה אכפת. היא הייתה עייפה ממעשי הקונדס של האלה. אנבת' עשתה המון משימות בשביל הרה, אבל עדיין מלכת השמיים השאירה מתנות מבחיה המקודשת לה בדיוק במקומות שאנבת' יכולה לדרוך בהם. לאלה בטח היה עדר של פרות שמסיירות במנהטן.
עכשיו היא הייתה בתחנת הרכבת ברחוב ארבע מערב, היא הייתה עצבנית ומותשת ורק רצתה לתפוס רכבת לצפון העיר, מקום מגוריו של פרסי.
היה מאוחר מדי ללכת לסרט, אבל אולי הם יכולים ללכת ארוחת ערב או משהו.
ואז היא ראתה את ה.
אנבת' ראתה כמה דברים מטורפים בחייה, אבל החיה הזאת הייתה בהחלט יוצאת מין הכלל. “מה האלים חשבו לעצמם?” רשימה. זה נראה כמו אריה וזאב, תקועים בתוך השריון של סרטן.
מהחלק העליון השמאלי יצאו רגליו הקדמיות וראשו של זאב אפור, ורגליו הקדמיות וראשו של אריה זהוב רעמה מהצד הימני. השריון עצמו היה ספירלה חומה מחוספסת, כמו קונוס ופל – כשש רגל אורך עם חריץ משונן באמצע, כאילו הוא נשבר במחציתו, ואז הודבק שוב.
שתי החיות לא נראו שמחות לחלוק שריון. הם גררו אותו מאחוריהם לאורך הרציף, מנסים למשוך לכיוונים שונים. הם נהמו אחד לשני בהתגרות. אז הם קפאו והחלו לרחרח את האויר.
זרם הנוסעים עבר. הרוב תמרנו סביב ה והתעלמו ממנו. אחרים פשוט קימטו את מצחיהם או נראו מוטרדים.
אנבת' ראתה את הערפול בפעולה פעמים רבות בעבר, אבל היא תמיד נדהמה איך הערפל הקסום יכול לעוות את המציאות לבני תמותה, לגרום ל להראות כמו משהו סביר – כלב תועה או חסר בית עטוף בשק שינה.
הנחירים של ה התרחבו. לפני שאנבת' יכלה להחליט מה לעשות, שני הראשים הסתובבו והביטו בה ישירות.
ידה של אנבת' נשלחה אל הסכין שלה. אבל אז היא נזכרה שאין לה כזה. כרגע, הנשק הקטלני ביותר שלה היה התרמיל שלה, שהיה עמוס בספרי אדריכלות כבדים מהספרייה הציבורית.
היא הסדירה את נשימתה. ה עמדה שלושים רגל משם.
להלחם באריה-זאב-סרטן באמצע תחנת רכבת תחתית צפופה לא היה הבחירה הראשונה שלה, אבל עם היא חייבת, היא תעשה את זה. היא הייתה בת אתנה.
היא הביטה בחיה, נותנת לה להבין שהיא רצינית.
"תוציא את זה, סרטנון,” היא אמרה. “אני מקווה שיש לך סובלנות גבוהה לכאב.
ראשי האריה והזאב חשפו שיניים. אז הרצפה רעמה. משב רוח חזק עבר דרך המנהרה כמו כשמגיעה רכבת.
ה נהמה על אנבת'. היא הייתה יכולה להשבע שהיה לו מבט של חרטה בעיניו, כאילו חושבת, אני אשמח לקרוע אותך לגזרים, אבל יש לי עסקים אחרים לעשות כרגע.
אז סרטנון הסתובב וזינק, גורר אחריו את השריון הענק שלו. הוא נעלם במדרגות, הדרך לרכבת.
לרגע, אנבת' הייתה המומה מכדי לזוז. היא לעיתים רחוקות ראתה עוזבת חצוי לנפשו ככה. בדרך כלל כשיש להם הזדמנות, מפלצות כמעט תמיד תמיד תוקפות.
אנבת' לא יכלה לתת ל, הולך אחרי התוכנית הנפשעת שלו ונוסע בתחבורה ציבורית בחינם. חוץ מזה עם לסרטן עם שני הראשים יש משהו יותר חשוב לעשות מאשר להרוג אותה, אנבת' רצתה לדעת מה זה.
היא העיפה מבט בערגה ברכבת F שנוסעת למקום מגוריו של פרסי. ואז רצה במעלי המדרגות אחרי ה.
אנבת' קפצה לתוך הרכבת שניה לפני שהדלתות נסגרו. הרכבת התרחקה מהפלטפורמה וצללה לתוך החשכה. אורות הבהבו בתקרה. נוסעים התנדנדו קדימה ואחורה. כל המושבי היו תפוסים. יותר מתריסר נוסעים עמדו, מתנדנדים ונצמדים למעקה כמו שנאחזים בקרחון.
אנבת' לא יכלה לראות את סרטנון עד שמישהו בחזית צעק, “תיזהר, פריק!”
האריה-זאב-סרטן נדחף קדימה, נוהם לעבר בני התמותה, אבל הנוסעים התנהגו כאילו הם נמצאים ברכבת תחתית רגילה ומעצבנת בניו יורק. אולי הם ראו את ה בתור בחור שיכור.
ואנבת' אחריו.
סרטנון פתח בכוח את הדלתות לקרון הבאה ויצא החוצה, אנבת' שמה לב שהשריון זהר קלושות.
האם הוא עשה את זה קודם? מסביב ל הסתחררו אותיות ניאון אדומות, סימנים – יווניים, סימנים אסטרולוגים ותמונות כתיבה. הירוגליפים מצריים.
צינה התפשטה בין השכמות של אנבת'. היא נזכרה במשהו שפרסי אמר לה לפני כמה שבועות – על מפגש שהיה לו שנראה כל כך בלתי אפשרי עד שהיא הניחה שהוא מתלוצץ.
אבל עכשיו...
היא נדחקה בקהל אחרי סרטנון לתוך הקרון הבאה.
השריון של היצור בהחלט זהר עכשיו באור בהיר. כשאנבת' התקרבה היא החלה לחוש בחילה. היא הרגישה תחושת משיכה בבטנה, כאילו יש לה קרס בבטנה, המושך אותה לכיוון היצור.
אנבת' ניסתה להרגיע את עצביה. הידע היה הנשק החשוב ביותר שלה. היא הקדישה את חייה ללימוד על רוחות, חיות יווניות ושדים. אבל סרטן עם שני ראשים לא היה במסגרת ההתייחסות לזה. המצפן הפנימי שלה הסתובב ללא הועיל.
היא יחלה שהיה לה גיבוי. היה לה את הטלפון הסלולרי שלה, גם אם הייתה קליטה במנהרה, למי היא הייתה מתקשרת? רוב החצויים האחרים לא נשאו עימם טלפונים. אותות מושכים מפלצות. פרסי היה בדרכו צפונה. רוב חבריה חזרו למחנה החצויים בחוף לונג איילנד.
סרטנון המשיך ליצור את דרכו לעבר החלק בקדמי של הרכבת.
עד שאנבת' הדביקה אותו הקרון הבא, ההילה של ה הייתה כל כך חזקה שאפילו בני התמותה החלו לשים לב לכך. רבים השתנקו ורכנו במושביהם, כאילו מישהו פתח דוכן של ארוחות צהריים מפנקות. אחרים התעלפו על המקום.
אנבת' חשה בבחילה כל כך חזקה עד שהיא רצתה לסגת, אבל תחושת הקרס המשיכה למשוך בבטנה, מושכת אותה אל ה.
הרכבת עצרה בתחנה ברחוב פולטון. ברגע שהדלתות נפתחו, כל הנוסעים שעדיין היו בהכרה מעדו החוצה. ראש הזאב של סרטנון התנפל על גברת אחת, הוא משך בתיק שלהבעת שניסתה להימלט.
"היי!” צעקה אנבת'.
ה נתנה לאישה ללכת.
שני זוגות עיניים ננעצו באנבת' כאילו הן אומרות, יש לך משאלת מוות?
אז שני הראשים הותלו לאחור ושאגו בהרמוניה. הצליל פגע באנבת' כמו דוקרן קרח בין העיניים. חלונות הרכבת התנפצו. בני התמותה שהתעלפו חזרו להכרה מרוב בהלה. כמה הצליחו לזחול החוצה מהדלתות. אחרים נפלו דרך החלונות השבורים.
דרך ראייתה המטושטשת, ראתה אנבת' את ה שפופה על האמות שלה, מוכנה לזנק.
הזמן האט. היא הייתה מודעת במעורפל לדלתות המנופצות שנסגרו, הרכבת נריקה יצאה אל מחוץ לתחנה. הנהג לא מבין מה קורה? הרכבת עובדת על נהג אוטומטי?
עכשיו כשהמרחק בניהם היה של עשר רגל, אנבת' הבחינה בפרטים חדשים על ה. ההילה האדומה שלה נראתה בהירה יותר לאורך החריץ בשריון. אותיות יווניות זוהרות והירוגליפים מצריים נפלתו כמו גז וולקני מסדק במעמקי הים. הזרוע של האריה הייתה מגולחת בשורש כף היד, קעקוע של סדרה של פסים שחורים קטנים. באוזנו השמאלית של הזאב היה תקוע תג מחיר כתום עם המחיר $ 99.99.
אנבת' אחזה ברצועת התרמיל שלה. מוכנה להניף אותו על ה, אבל זה לא יעשה הרבה בתור נשק. במקום זאת, היא הסתמכה על הטקטיקה הרגילה שלה, כאשר היא מול אויב חזק יותר. היא התחילה לדבר.
"אתה עשוי משני חלקים שונים,” היא אמרה. “אתה כמוחתיכות של פסל שהתעוררו לחיים. ואז אתם התחברתם?”
זאת הייתה השערה, אבל הנהמה של האריה הבהירה לאנבת' שהיא פגעה ברגלה. הזאב צבט בלחיו של האריה כאיו הוא אומר לו לשתוק.
"אתם לא רגילים לעבוד יחד.” נחשה אנבת'. “מר אריה, יש לך קוד זיהוי על הרגל שלך. אתה היית מוצג במוזיאון. אולי במטרופוליטן.”
האריה שאג בקול רם כל כך שברכייה של אנבת' שיקשקו.
"אני מניחה שזה כן. ואתה מר זאב...המדבקה על האוזן שלך...היית מוצג למכירה בחנות עתיקות?”
הזאב נהם ועשה צעד לכיוונה.
בינתיים, הרכבת המשיכה לנהור מתחת לנהר איסט. רוח קרה הסתחררה דרך החלונות השבורים וגרמה לשינייה של אנבת' לנקוש.
כל האינסטינגטים שלה אמרו לה לרוץ, אבל היא הרגישה כאילו מפרקיה מתמוססים. ההילה של ה המשיכה לזהור, ממאלת את האוויר עם סמלים מיסטיים ואור עקוב מדם.
"אתם...אתם מתחזקים," ציינה אנבת'. “אתם הולכים למקום כלשהו, לא? וכל שאתם מתקרבים-”
הראשים של ה שאגו שוב בהרמוניה. גל של אנרגייה אדומה עבר את הקרון. אנבת' הייתה צריכה להילחם כדי להישאר בהכרה.
סרטנון התקרב. שריונו מורחב, הסדק למטה במרכז הבוער כמו מרזל מותך.
"חכה,” קרקרה אנבת'. “אני- אני הבנתי את זה עכשיו. אתה לא סיימת עדיין. אתה מחפש פיסה אחרת ראש שלישי?”
ה נעצרה. עיניה נצצו בזהירות, כאילו כדח לומר, קראת את היומן שלי?
אומץ ליבה של אנבת' עלה. סוף סוף היא קיבלה את המידע של אויבה. היא פגשה המון יצורים בעלי שלוש ראשים בעבר. כשזה מגיע לימורים מתולוגיים, שלוש הוא סוג של מספר קסם. זה הגיוני של הזאת יש עוד ראש.
סרטנון היה איזה פסל, מחולק לחתיכות. עכשיו משהו התעורר בו. זה היה הנסיון להחזיר את עצמו לצורתו המלאה.
אנבת' החליטה שהיא לא יכולה לתת לזה לקרות. ההירוגליפים האדומים והאותיות היווניות ריחפו סביב ה כמו כבל שריפת נתיך, קסם קורן שהרגיש ביסוד שגוי, כאילו התמוסס לאט מבנה התאים של אנבת'.
"אתה לא בדיוק יוונית?” היא העזה. “אתה ממצריים?”
סרטנון לא אהב את ההערה הזאת. הוא חשף את שינייו והתכונן לזינוק.
"וואו, ילד,” היא אמרה. אתה עדיין לא במלוא העצמה שלך? לתקוף אותי עכשיו, אתה תפסיד. אחרי הכל אתם לא סומכים אחד על השני.”
האריה הטה את ראשו ונהם.
אנבת' העמידה פני נדהמת. “מר אריה! איך אתה יכול להגיד דבר כזה על מר זאב?”
האריה מצמץ.
הזאב הביט באריה ונהם בחשדנות.
"ומר זאב!” אנבת' התנשפה. “אתה לא צריך להשתמש בשפה כזאת על החבר שלך!”
שני הראשים פנו אחד נגד השני, נוהמים ומייללים. ה התנודדה על אמותיה בכיוונים שונים.
אנבת' ידעה שהיא קנתה לעצמה רק כמה שניות. היא אמצה את מוחה, מנסה להבין מה בדיוק היצור הזה ואיך היא יכולה לנצח אותו, אבל זה לא התאים לשום דבר שיכלה לזכור משיעוריה במחנה החצויים.
היא אולי צריכה לבוא מאחוריו, אולי לנסות לשבור את השריון, אבל לפני שהספיקה הרכבת האטה. הם נכנסו לתחנה ברחוב הראשי, התחנה הראשונה בברוקלין.
הפלטפורמה הייתה ריקה באופן מוזר, אבל הבזק של אור בחדר המדרגות תפס את עיינה של אנבת'. בחורה בלונדינית צעירה בבגדים לבנים עם מטה עץ, מנסה להכות חיה מוזרה שעקפה את מטריה, נובחת בכעס. מהכתפיים כלפי מעלה, היצור נראה כמו לברדור רטריבר שחור, אבל הקצה האחורי שלו היה אלא נקודה מחודדת מחוספסת, כמו זנב של ראשן.
הייתה לאנבת' זמן לחשוב: הפיסה השלישית.

		הפרק הבא