המטה של סראפיס

הפרק שלך

אז הבחורה הבלונדינית חבטה בכלב על חוטמו. המטה שלה התלקח באור זהוב, והכלב זינק לאחור – ישר דרך חלון שבור בקצה המרוחק של קרון הרכבת התחתית של אנבת'.
הבחורה הבלונדינית אחריו. היא זינקה לתוך הרכבת שניה לפני שהדלתות ניסגרו והרכבת עזבה את התחנה.
לרגע כולם פשוט עמדו שם – שתי בנות ושתי מפלצות.
אנבת' בחנה את הילדה בקצה האחר של הקרון, מנסה להאריך את רמת האיום.
המצתרפת החדשה לבשה מכנסי פשתן לבנים וחולצה תואמת, כמו סוג של מדי קראטה. הנעליים הצבעיות שהקצה שלהן עשוי ברזל נראו כאילו הם יכולים לגרום נזק במאבק. על הכתף השמאלית שלה היה תרמיל ניילון כחול ובתוכו מקל שנהב מעוקל- בומרנג? הנשק המאיים ביותר של הילדה היה מטה עץ לבן, חמש רגל אורך, מגולף עם ראש נשר, לכל אורך זהר כמו ארד שמיימי.
אנבת' פגשה בעיניה של הילדה, ותחושה של דז'ה וו הציקה לה.
ילדת הקרטה לא הייתה בת יותר משלוש-עשרה. עיניה היו מבריקות וכחולות, כמו ילדי זאוס. השיער הארוך שלה היה מפוספס בפסים סגולים. היא נראתה כמו ילדה של אתנה מוכנה ללחימה, מהירה, ערנית וחסרת פחד. אנבת' הרגישה כאילו היא רואה את עצמה מלפני ארבע שנים, בערך בזמן שהיא פגשה את פרסי ג'קסון.
אז ילדת הקרטה דיברה וניפצה את האשליה.
"אוקי." היא העיפה קווצת שיער סגולה מהפנים שלה. “היום שלי לא היה יותר מטומטם מזה.”
בריטית, חשבה אנבת'. אבל לא היה לה זמן להרהר בכך.
בכלב-ראשן וסרטנון עמדו במרכז הקרון, במרחק חמש רגליים, מביטים בתדהמה זה בזה. עכשיו הם התגברו על ההלם. הכלב יילל זעקת ניצחון, כמו מצאתי אותכם! והאריה- זאב- סרטן זינק כדי לפגוש אותו.
"תעצרי אותם!” צעקה אנבת'.
היא זינקה על גבו של סרטנון, ורגליו התמוטטו מהמשקל העודף.
הילדה האחרת צעקה משהו כמו: "מר!”
סדרה של הירוגליפים זהובים התלקחה באוויר:
יצור הכלב מעד לאחור, הוא נחנק כאילו הוא בלע כדור ביליארד.
אנבת' נאבקה כדי להרחיק על סרטנון, אבל החיה הייתה פי 2 ממשקלה. הוא נעמד על רגליו האחוריות, מנסה להעיף אותה. שני הראשים ניסו לנשוך את פניה.
למרבה המזל היא ריסנה הרבה פגסוסים פראיים במחנה החצויים. היא המליחה לשמור על שיווי המשקל בזמן שהורידה את התרמיל שלה מהגב. היא הטיחה ספרי אדריכלות בשווי של 20 פאונד על ראשו של האריה, אז היא הכניסה את רצועת הכתף של התיק לתוך לועו של האריה ומשכה קצת.
בינתיים הרכבת פרצה אל אור השמש. הם שיקשקו לאורך המסילה המוגבהת של קווינס, האוויר הצח נשב דרך החלונות השבורים שהאירו על פני המושבים.
מזוית עינה, אנבת' ראתה את הכלב השחור מפסיק להיחנק ומתנער. אז זינקה ילדת הקרטה, היא שלפה את בומרנג השנהב והפציצה את ה עם עוד הבזק זהוב.
אנבת' יחלה שהיא הייתה יכולה לזמן הבזקים זהובים. לה רק היה התרמיל המטופש. היא עשתה כמיטב יכולתה כדי להכניע את סרטנון, אבל נראה שה רק מתחזקת בעוד ההילה הזוהרת מחלישה את אנבת'. הראש שלה היה ממולא צמר גפן. הבטן שלה התהפכה.
מאז שנאבקה ביצור היא איבדה את תחושת הזמן. היא רק ידעה שאסור לה לתת לו להשתלב עם יצור הכלב. אם היצור יושלם שלושת ראשים מה - שזה - לא - היה, היו בלתי ניתנים לעצירה.
הכלב תקף שוב את ילדת בקרטה, הפעם הוא הפיל אותה. אנבת', שהוסחה דעתה, איבדה את אחיזתה ב הסרטן, והוא העיף אותה אל משענת של מושב.
אוזניה צלצלו כשהיצור שאג בניצחון. גל לוהט של אנרגיה אדומה עבר בקרון. הרכבת נטתה על צידה, ואנבת' נזרקה אל צידו האחר של הקרון.
"קדימה,” אמר קול של ילדה. “אנחנו צריכות לזוז.”
אנבת' פקחה את עיניה. העולם הסתובב. סירנות חירום ייללו במרחק.
היא שכבה על גבה על כמה עשבים קוצניים. הבחורה הבלונדינית מהרכבת רכנה מעליה, מושכת בידה.
אנבת' הצליחה להתיישב. היא הרגישה כאילו מישהו נעץ מסמרים מלובנים בצלעותיה. כשראייתה הצטללה, היא הבינה שהיא הייתה ברת מזל שהיא בחיים. כחמישה מטרים משם, הרכבת נפלה מהמסילה. הקרונות שכבו על צידם, בכל בצורת זיגזג של הריסות שהזכיר לאנבת' פגר של דרקון (לרע מזלה היא ראתה כמה כאלה).
היא ראתה שאין בני תמותה פצועים. היא קיוותה שהם נמלטו מהרכבת בתחנת פולטון. אבל עדיין, איזה אסון.
אנבת' זיהתה איפה היא נמצאת: רוקאווי ביץ'. כמאה רגל משמאלה, מגרשים פנויים וגדרות כפופות פינו דרך לחוף עם חול זהוב מנוקד הזפת ואשפה. הגלים התהפכו תחת השמיים המעוננים. לזכותה של אנבת', מעבר לפסי הרכבת עמדה שורה של בנייני דירות כל כך רעועים שהם בטח עשויים ממקררים ישנים.
"יו - הו.” ילדת הקרטה טלטלה את כתפה. “אני יודעת שאת בהלם, אבל אנחנו צריכות לזוז. אני לא מתלהבת מלהיחקר על יד שוטרים בזמן שאני גוררת את הדבר הזה.”
הילדה הצביעה אל שמאלה. מאחוריה על האספלט השבור, שכב הלברדור השחור שנראה כמו דג מחוץ למים, פיו וכפותיו כרוכים בחבל זהב זוהר.
אנבת' בהתה בנערה הצעירה. על צווארה נצצה שרשרת עם קמע כסף – סמל מיצרי שדומה שאיש זנגוויל.
לצידה היו מונחים המטה שלה ובומרנג השנהב – על שניהם גילופים של הירוגליפים ותמונות מוזרות, מאוד לא יווניות.
"מי את?” דרשה אנבת'.
חיוך נמשך מזווית הפה של הבחורה. “בדרך כלל אני לא אומרת את השם שלי לזרים. נקודות תורפה קסומות וכל זה. אבל אני חייבת לכבד את מי שנלחמה ביצור דו – ראשי בלי שום דבר מלבד תרמיל גב.” היא הושיטה את ידה. “סיידי קיין.”
"אנבת' צ'ייס.”
הם לחצו ידיים.
"מחמד לפגוש אותך, אנבת',” אמרה סיידי. “עכשיו, בואי ניקח את הכלב שלנו לטיול, שנלך?”
הם עזבו בדיוק בזמן.
בתוך דקות, רכבי חירום הקיפו את אזור התאונה, וקהל של צופים שנאסף מבנייני הדירות הסמוכים.

הפרק הקודם		הפרק הבא