חלילן בחלל

בהתחלה באמת לא קרה כלום.

חלילן הנמיך באכזבה את ידו האוחזת במכשיר המסתורי.

ואז נפער קרע באוויר מאחורי שולחן המכירות, ומתוך הקרע בקע אור צהוב ומסנוור.

חלילן הרגיש כוח משונה שהרים את גופו באוויר, ומשך אותו לעבר הקרע.

"אההההההההההההההההה!" הוא החל לצרוח, והתאמץ להשתחרר.

הנערה היפה והתאומים צרחו גם הם.

חלילן נכשל במאבקו - הוא נמשך לעבר הקרע כמו מגנט אל מגנט וריחף לעברו במהירות, עד שלא ראה דבר מלבד אור צהוב.

ואז חלל לבן.

חלילן לא ידע מה קורה לו, אבל הוא הרגיש שגופו מסתחרר, נמתח ומתעוות.

הוא נאחז חזק יותר במכשיר הקטן בעל המתג, מקווה לאחיזה במציאות.

כדי לחסוך מעצמו לפחות את המראה של הריק סביבו, חלילן עצם את עיניו, אך מהר מאוד הוא פגע בקרקע ונאלץ לפקוח אותן.

הנחיתה היתה על דשא רך, וזאת היתה הקלה בשביל חלילן, עד שהבין שהדשא ורוד.

הוא התנשם, התיישב והביט מעלה אל השמים שהיו, למרבה זוועתו, בכל צבעי הקשת.

"איפה אני?"

"ברוך הבא לכוכב הלכת 'צבעים עליזים'," ענה קול מאחוריו, "איך אפשר לעזור?"

חלילן הפנה את ראשו לעבר הדובר וראה יצור סגלגל, בעל זרועות דמויות תמנון וקסדה על ראשו.

"אההההה!" חלילן פלט צווחה.

"אתה בהחלט צריך עזרה," ענה היצור והנהן בהבנה.

"אההההההההההההההההההההההההההההההההה!" חלילן המשיך לצרוח.

הוא התחיל לזחול לאחור.

"קוראים לי גוצי," אמר היצור. "אבל אם אתה לא רוצה שאני אעזור לך, אני אקרא לחברים שלי!"

לפני שחלילן הספיק למחות, גוצי הסתובב לאחור, נשא את קולו וקרא: "בואו כולם! בואו כולם לעזור! יש פה יצור חדש!"

מתוך האדמה שמאחורי גוצי עלה מה שנראה כמו נחיל צבעוני והתקרב במהירות.

חלילן התחיל להתרחק, אך גוצי מיהר אליו ותפס אותו באחת מזרועותיו הרבות.

"לא, הם באו לעזור לך!"

הנחיל התקבץ סביבם, וחלילן היה יכול לראות שהוא מורכב מיצורים קטנים למדי, שנראו כמו תפוחי אדמה צבעוניים בעלי שתי רגליים, שתי רגליים, ושתי עיניים כל אחד.

הם חייכו ופטפטו: "איך אפשר לעזור?" "איך אפשר לסייע?" "במה אוכל להועיל?" "מה אתה רוצה, חבר?"

"קודם כל אל תאכלו אותי!" התחנן חלילן.

הם הסתכלו אחד על השני ומלמלו.

"אל תדאג," אמר גוצי, "אלה בני הקשת, והם צמחוניים! וגם אני לא אוכל יצורים תבוניים אחרים!"

"כן," הם הסכימו, "אתה לא טעים." "לא אוכלים אותך." "לא מזון."

"אה, בסדר," חלילן ענה. "אז..."

הוא חשב לכמה רגעים.

"אני צריך שתגידו לי מה עושים עם המכשיר הזה," הוא החליט והראה להם את המכשיר שלו.

"אבל בלי לקחת!" הוא הזהיר אותם.

"זה באמת מכשיר." "מושכים בו את המתג!" "יש בו גביש זינוק!" "מכשיר זינוק!" "מתקן שיגור!"

חלילן הסתכל על המכשיר ואז על בני הקשת.

"אבל איך בוחרים לאן משתגרים?" הוא שאל.

"מושכים את המתג." "זה מותאם אישית!" "אומרים אין כמו בבית!" "חושבים על המקום שמשתגרים עליו."

"אני צריך לחשוב על הבית כשאני מושך את המתג?" חלילן ווידא שהוא הבין.

הוא קיבל הנהונים רבים בתשובה.

חלילן נגע במתג, אך היסס.

"ואם זה לא יעבוד ככה?"

בני הקשת חשבו לרגע וענו: "אז חבל." "מזל רע." "אתה תהיה אבוד." "אתה תגיע להרבה מקומות אבל לא לאן שאתה רוצה."

"אם אני אגיע למקום אחר מזה שאני רוצה, אני אצטרך עזרה," חלילן אמר.

"אתה רוצה שנבוא איתך?" שאל גוצי.

חלילן דמיין את עצמו שוב בבית, כשלהקה שלמה של יצורי קשת ועוד אחד דמוי תמנון הולכים אחריו לכל מקום.

"לא," הוא החליט, וגוצי ורבים מבני הקשת פלטו אנחת אכזבה.

"אני צריך דברים שיעזרו לי, צידה לדרך."

"צידה?" "דברים?" "מכשירים!" "כלים!" "מזון, שתיה, גרביים!" "צידה לדרך!"

בני הקשת הריעו והלכו בהמוניהם להשיג צידה, קול פטפוטיהם מתרחק איתם.

חלילן הנהן בשביעות רצון וחיכה.

גם אם הוא יחזור לביתו מיד, לא יזיקו לו עוד מכשירים מיוחדים שיוכל למכור.

כעבור כמה דקות של המתנה על הדשא הוורוד בני הקשת חזרו עם שלל חפצים שונים בידיהם.

"הבאתי!" "מצאתי!" "קח!" "קח את שלי!" "לא, את שלי!" "את שלי!" "אני הבאתי את הדבר הכי טוב!"

חלילן בחן את הפריטים השונים, עד שראה חפץ שמשך את תשומת ליבו, מעין לוח מתכת עם גלגלים.

"מה זה?" הוא שאל ורכן לעבר בן הקשת שנשא אותו.

"חיש-זום מתקפל! אתה רק צריך לעמוד עליו ולמשוך בידית והוא יסיע אותך מהר מהר!"

"נחמד, אני אקח את זה," ענה חלילן ובן הקשת הביא לו את החיש-זום בצהלה.

חלילן שב להתבונן בשאר הפריטים שבני הקשת שיווקו.

"קח את ההממן המהמם שלי!" "מה דעתך על כדור דשא?" "רוצה פצצה נפיצה?" "הדבר הזה קטן אבל שימושי, כדאי לך!"

"מה זה עושה?" פנה חלילן אל המוכר של 'דבר קטן אבל שימושי'.

"זה מכל דוחס מים! מכיל כמות גדולה של מים בלי לתפוס הרבה מקום, ואם הם נגמרים אפשר למלא אותו מחדש!"

"מים הם באמת צידה שימושית," הסכים חלילן ולקח את המכל הקטן.

אז הוא פנה אל בן קשת שאחז בפריט שנראה קצת כמו אקדח.

"מה זה, רובה לייזר?" הוא שאל בתקווה.

"רובה קנוקנות!" ענה בן הקשת, "עם כל לחיצה על הדק יוצא חבל צמחי שמתלפף ונאחז, וכדי להחזיר את הקנוקנות צריך ללחוץ על הכפתור בצד!"

חלילן חשב לרגע ולקח את זה.

"טוב," אמר גוצי בקול רם, "הדברים האלה בטח מספיקים בשביל הזר, אתם יכולים ללכת הביתה."

"רגע!" קרא חלילן, "אני צריך עוד..."

גוצי הסתכל עליו במבט שנראה פחות עליז מהרגיל, וחלילן בלע רוק.

"התכוונתי לומר שאני צריך אה, תיק כדי לשים בו את המתנות הנדיבות האלה."

"יש לי!" קרא אחד מבני הקשת בשמחה, "שק עם כתפיות!"

לא בדיוק תיק, אבל חלילן הצליח לאכסן בו את החפצים ולשאת אותו על גבו, אז הוא הסתפק בזה.

בני הקשת וגוצי נופפו לו והלכו לדרכם.

"טוב," אמר חלילן, החזיק את המתקן בשתי ידיו וחשב: וירג'יניה, ארצות הברית, כדור הארץ, וירג'יניה, ארצות הברית כדור הארץ...

הוא הוריד והרים את המתג.

שוב נוצר פתח שהוא נמשך אליו, ושוב הוא היה מוקף בריק לבן עד שנחת על משטח מרוצף.

כשחלילן הביט סביבו, הוא ראה מגירות וקירות אפורים.

מולו היה שולחן כתיבה.

המקום נראה כמו משרד נורמלי.

חלילן נאנח בהקלה, אך אנחתו נקטעה כשראה את היושב מאחורי השולחן - יצור ירוק וגדול עם ארבע ידיים.

"אתה, לשם מה הביאו אותך?" שאל היצור בקול רוטן, ואז פער את עיניו.

"אהה! אתה מחזיק כלי תעבורה בלתי חוקי!"

הוא זינק כמו צפרדע אל מלפני שולחנו וחטף את המתקן מידו של חלילן.

"הי, זה שלי!" חלילן מחה.

"כן? זה שלך?" הקשה היצור הירוק והצביע על המתקן, ובפרט על הגביש התכלכל שהיה נעוץ בתוך ההתקן דמוי שעון החול.

"גביש שיצא מחוץ לחוק בשנה האוניברסלית שעברה?"

"חכה, אני רק -"

"- חסוך לעצמך את התירוצים המגוחכים," קטע אותו היצור וחיקה קול אידיוטי:

"לא ראיתי טלוויזיה! לא שמעתי על משטרת התעבורה הבין גלקטית! זה הופיע בתוך מכתש בחצר שלי ורציתי לבדוק מה זה!"

"אה, אה- " גמגם חלילן.

"אתה בא איתי!" הכריז היצור, תפס את חלילן בזרועו, וגרר אותו אל מחוץ לחדר.

חלילן ניסה להיאבק, אך היצור היה אדיש למאמצים, והמשיך לגרור את חלילן לאורך מסדרון אפור.

הוא נעצר ליד מה שנראה כמו מבוי סתום, כשעל הקיר שלימינם היה מתג גדול ואדום.

היצור משך את המתג, ואחד הקירות החליק לתוך התקרה, חושף חדר גדול ומואר.

כשחלילן נגרר פנימה על ידי אחיזת הברזל של היצור, הוא הבין שמקור האור הוא גבישים, עשרות אלפי גבישים זוהרים ותכלכלים וזהים לזה שבמתקן השיגור הנייד.

היצור השתמש בידו הפנויה כדי להטיח את המכשיר האמור בקיר.

"לא!" זעק חלילן כשלוח האם התפרק והזכוכית של שעון החול התנפצה.

בלי להתרגש ממחאתו של הילד, היצור רכן להרים את הגביש מבין השברים וצירף אותו לערמה.

"הייתי צריך את זה כדי לחזור הביתה!" קרא חלילן.

"הו, באמת?" לגלג היצור, "זה ממש –"

דיבורו של היצור נקטע על ידי חבל צמחי שנורה מרובה הקנוקנות של חלילן וקשר את פיו.

"הממ!"

חלילן לחץ פעמים נוספות על ההדק עד שהיצור היה כבול כולו.

אז חלילן השתחרר, עזב את הרובה והוציא מהשק שעל גבו את החיש-זום.  

הוא מילא את השק בגבישי זינוק, משך את ידית החיש-זום שלו, נעמד עליו, ויצא במהירות הבזק לדרך חדשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא