רֶפָּרְצְיוֹ

פרק 4 

הארי הגיע אל המועדון 'הָדַר-נוֹשָׁן' בזמן ארוחת הצהריים בשעה שתיים עשרה בדיוק, ולא רגע לפני. הוא מעולם לא היה שם קודם: היה זה מקום המפגש של הברנז'ה מהקסמהדרין, שהיו עשירים יותר מכל האנשים שהארי הכיר. הוא ידע שפרסי נהג לסמן את ההזמנות שקיבל לשם כאילו היו עיטורי כבוד או משהו. המשרת שבכניסה נראה מופתע לראותו, והמלצר המארח התממש על ידם באחת-- התעתקות כה מעודנת שאפילו לא השמיעה ׳פוף׳-- והושיט את ידו אל עבר גלימתו של הארי. ״ברוך הבא להָדַר-נוֹשָׁן, מר פוטר. האם תסעד באולם המרכזי היום?״

״אה--,״ אמר הארי. ״אני לא בטוח--״

בדיוק אז נכנס דראקו מבעד לדלתות הכניסה. המשרת הבחין בו והקשיח. ״אה הנה אתה, פוטר,״ אמר דראקו, כולו נימוסים ולבביות, כאילו הם היו חברים ותיקים. ״לא גרמתי לך לחכות יותר מדי, אני מקווה? שלום, ווידל, מה שלומך? אנחנו נשב בשולחן לשניים בגלריית האלונים.״ הוא הניף את גלימתו בהבזק של כפתורים מנצנצים, והשליך אותה על זרועו של המלצר. 

ווידל הביט בהארי ואז שוב בדראקו, המשרת לקח צעד קדימה ונעמד מאחורי דראקו, ידו חצי מושטת באוויר, מוכנה לאחוז בזרועו של דראקו, אולם מבטו היה מופנה אל המלצר המארח, ממתין להוראותיו. להארי לא היה מושג מה התרחש שם, אבל לפתע אמר ווידל, "טוב מאוד, אדון מאלפוי," בטון תקיף, ומסר את הגלימות למשרת. "אם תואילו לבוא אחרי."

גלריית האלונים היתה ממוקמת אחרי ארבעה אולמות מלאים בסועדים ובמעלה גרם מדרגות, והיו בה שולחנות שהוצבו בתוך כוכים חבויים שהשקיפו על האולם המרכזי. ראשים הסתובבו להביט בהם כשהם חלפו על פני המועדון, ויותר מאדם אחד או שניים המשיכו להגניב מבטים אל עבר השולחן שלהם לאחר שכבר התישבו. ״מה זה היה?״ אמר הארי, לאחר שהם הושארו לבד.

״בוא נאמר שחברי המועדון לא רצו לנקוט בצעדים חריפים עד לכדי נידוי רשמי,״ אמר דראקו, בנִפוּף יד. ״רבים מהם נותרו במצב די פגיע בעצמם. אבל אני בטוח שהחברים הוותיקים החליפו כמה מילים עם ווידל, ואני בטוח שהייתי מעוּדַד לעזוב בצורה שקטה אם הייתי מגיע בנסיבות רגילות יותר. הוא סקר את האולם במבט מתוסכל. ״כל המועדונים בעיר רק מחכים לראות באיזה אחד מהם תבחר, כמובן.״ 

״אני לא הולך לבחור באף אחד מהם,״ אמר הארי. ״אני לא רוצה להיות חלק מאיזה מועדון שאנשים צריכים לעבור הצבעה כדי להתקבל אליו, אלו הן שטויות מיושנות."

דראקו גילגל את עיניו. ״פוטר, אתה רוצה להיות ראש המחלקה לאכיפת חוקי הקסם בעוד שלוש שנים כשפנסיול יפרוש, לא? זה עתה חלפנו על פני שיבעה קוסמים ומכשפות בעלי השפעה משמעותית על הליכי המינוי וההשבעה, שבאופן מיידי יתנו לך את הקול שלהם אם רק תצטרף למועדון הזה. הו כן, ביזיון גדול," הוא לעג להבעה שעל פניו של הארי. "נסה לא להיות טיפש. הזלזול שלך כלפי אותן שטויות מיושנות משמעו שאיש מהם לא מכיר אותך או יודע מה אתה מייצג, מלבד להיותך הקוטל הנורא שקצר את אדון האופל, מביא האור וכל מה שטוב, וצדקן פנאטי רודף שחיתויות-- מה שלא מהווה המלצה. שנלך על המונראשה בָּצִיר 86? כן, אני חושב שכן," הוא הוסיף כשהופיע המלצר. 

הארי התכוון לאכול מהר ולסיים עם העניין, אבל הסתבר ש׳מהר׳ לא היה בקלפים שלו מכשהופיע התפריט בן ארבע המנות. הוא התכוון להעמיד את מאלפוי במקום, אבל דראקו לקח את התפריט מידיו והגיש לו מגילה עבה במקום, כשהארי פתח אותה ניבטו אליו כחצי תריסר תרשימים של השער תחת הכותרת 'סקירה ראשונית', כך שהוא אפילו לא הרים את ראשו או טרח להקשיב בזמן שדראקו הזמין בשביל שניהם. לא היה לו אכפת מהאוכל: הוא נהג לאכול אוכל משלוחים על יד השולחן במשרד שלו לארוחת הבוקר, צהריים והערב. לא היו מספיק שעות ביום, ולא ממש היה לו עם מי לאכול בלאו הכי-- הוא והרמיוני, שהיו שם אחד בשביל השניה מאז הפרידות שלהם, אמנם נהגו לאכול יחד לעיתים קרובות, אבל לרב הם פשוט אכלו על יד השולחן במשרד שלו או שלה.

או לפחות, ככה הם נהגו, עד לאותו היום שבו... ״אתה יכול לתקן אותו?״ שאל הארי בדחיפות, סוף סוף מביט מעלה מהמגילה מכשפֻּנוּ הצלחות-- הוא אכל את מה שהוגש לו מבלי ששם לב מה זה היה, עדיין שקוע כולו בקריאה. במעומעם הוא שם לב שהאוכל היה טוב, אבל זה לא יכול היה להשתוות לתחושה שעברה בו כאשר עבר על הרישומים, כשהוא התחיל להאמין שמאלפוי לא שיקר, שהוא באמת יכל לתקן את השער. בגלל שאם לדראקו הייתה היכולת לתקן את השער, אז הוא יתקן את השער, גם אם הארי ייאלץ לעמוד שם ולכוון לו שרביט לגרון. ״כמה זמן זה ייקח?״

״לפחות שלושה חודשים.״

״מה?״

״סליחה, חשבת שזה הולך להיות כמו לאחות קדרה סדוקה?״ לעג מאלפוי, הוא לקח את המגילה וגילגל אותה חזרה בתנועת יד קלה. ״רב המלאכה יכולה להיעשות רק בלילה הראשון של הירח החדש, ואני אצטרך לחשל ברזל חדש לכל השער, מעֹפְרָת ברזל שנחצבה בדיוק מאותו המיקום ממנו נלקח המקור, שלאתר אותו הולך להיות תענוג של ממש, כי משמר הברזל השתמשו בעופרות ברזל משישה מכרות שונים. אם זה לא מוצא חן בעיניך, תמצא מישהו אחר. אהה-- נכון, כבר ניסית! איזה חוסר מזל.״

״ומה הולך לקרות להרמיוני בזמן הזה?״ שאל הארי מבעד לשיניים חשוקות.

״אין לי שמץ של מושג,״ אמר דראקו, ״בטח גורמת למתים להרוג את עצמם עם כל הדיבורים שלה.״

״אני נשבע לך, מאלפוי, שאני פשוט-״

דראקו נשען לאחור על כסאו והרים את המגילה בין שניהם בהצהרתיות, מזמין את הארי להמשיך עם גבה מורמת מתנשאת. הארי בלע את המילים שבגרונו ונעץ בו מבט זועם. ״אתה כזה מנוול.״

״אני מבין שאתה מורגל שכולם בעולם הקוסמים פשוט נופלים על עצמם כדי להפגין את ההערצה שלהם אליך, אבל אל תצפה ממני לאותו היחס, פוטר.״ אמר דראקו. ״אה, השְׂלָו. התגעגעתי לזה.״ צלחות חדשות הופיעו בפניהם.

״מאיפה השגת את כל המידע הזה על השער?״ אמר הארי, מזעיף את מבטו אל האוכל שבצלחת שלו. ״ולמה אף אחד אחר לא יכל לספר לי עליו?״ 

״הבדיקה של השער כבר עלתה באבקות מַמָּשׁוּת יותר ממה שבורגין ובורקס מרוויחים בחודש,״ אמר דראקו ״ומי מעוניין בזה? אנשים תמיד רוצים את הצעצוע הכי חדש, לא את הישן, במיוחד אוהבי המוגלגים איתם אתה מתרועע.״

״למה אתה למדת לעשות את זה?״ שאל הארי. ״תיקון שעונים עתיקים וחפצי קסם ישנים-- תחביב קצת נמוך עבור מישהו ממשפחת מאלפוי, לא?״

ההבעה שעל פניו של דראקו התעקמה. ״צריך למלא את השעות איכשהו,״ הוא אמר. ״זה דורש קצת יותר עשייה כשאף אחד לא מזמין אותך למסיבות הנכונות. חוץ מזה, שום דבר אינו נמוך כל עוד אתה משלם כסף עבורו.״ 

הם אכלו בשתיקה לזמן מה. בהתחלה הארי פשוט דקר את הצלחת עם המזלג שלו מרב עצבים, אבל השְׂלָו באמת היה משובח. ואז אמר דראקו לפתע, ״יצא לך לגלות איך אוכלי המוות חדרו לתוך הוגוורטס בשנה השישית?״

הארי הרים את ראשו והביט בו. ״ארונית ההיעלמות שתיקנת.״

״הדבר היחידי שלא היה סיוט בשנה הזאת היה לעבוד על הדבר הזה. זה היה כל כך קשה שכשעבדתי על הארונית, יכולתי לשכוח בשביל מה עשיתי את זה ומה עמד לקרות במקרה שלא הייתי מצליח. מרלין, השנה הזאת עדיין מדורגת בתור השנה הכי גרועה בחיים שלי,״ רטן דראקו. 

הארי הסתכל חזרה בצלחת שלו, מיצים אדומים נאגרו סביב העצמות, ולרגע הבטן שלו התהפכה, זיכרון של פרץ דם עורקי, הבעת הבעתה על פניו של דראקו כשהוא החליק אל הרצפה, ידיו מנסות ללא הועיל ללחוץ על הפצעים, תחושה של קסם אפל מזדחל במורד עורפו. הוא בלע את תכולת האוכל בפיו, כל גופו קר, והכריח את עצמו להתנער מהתחושה. ״אני כנראה אלך עם השנה השביעית,״ הוא אמר בכבדות. 

״אפשרויות בחירה לא משהו, בין שתי אלה.״ הסכים דראקו וגמע את שארית כוס היין שלו. ״אח-- אני צריך משהו חזק יותר.״

~

הפרק הקודם		הפרק הבא