רֶפָּרְצְיוֹ

פרק 3

דראקו מנה על אצבעותיו את דרישותיו המוזרות: ארוחה ביחד במקום ציבורי פעמיים בשבוע עד להשלמת התיקונים. פגישות מחשידות במשרדו של הארי בשעות השונות של היום, תוך שהארי ינטוש בהפגנתיות את כל עיסוקיו על מנת להיפגש עם דראקו. ״ואני רוצה שתסדר שחברך הטוב ארתור וויזלי יגיש הצעת חוק לשימור אדמות לקסמהדרין, שתגביל מכירה או השכרה של אדמות שהיו בבעלות ממושכת של קוסמים מזה עשרים דורות ומעלה אלא לקוסמים אחרים בלבד, ותחייב שכל בנייה על האדמות תותנה תחילה בקבלת אישור מטעם החברה לשימור ההיסטוריה.״ אמר דראקו. ״תוכל לקרוא לזה הסעיף לשימור בריטניה הקסומה או משהו בסגנון.״  

״מה?״ אמר הארי בהשתאות. ״למה?״

״אני לא ארשה ששכונת מגורים מוגלגית תבנה על מפתן הדלת שלי,״ אמר דראקו. ״ומובן שהצעת החוק לא ישימה על אף אחד חוץ ממני.״  

״איך אדע שזו האמת?״ אמר הארי בחשדנות.

״כי זאת בדיוק הנקודה,״ אמר דראקו. ״אם ארתור וויזלי יעלה את ההצעה בפני הקסמהדרין, עדת המעריצים האיוולת שלך תקפוץ לתמוך בה, ואם אין להצעת החוק הזאת שום השפעה מלבד למנוע מצפורי הטרף שקנו את האדמות שלי לחלק אותן ולמכור אותן בחתיכות, כולם ידעו שלמשפחת מאלפוי עדיין יש כוח אחרי הכל.״

״הם ידעו שפעלנו רק משום שנזקקנו לעזרה שלך,״ אמר הארי.

״לאף אחד לא יהיה אכפת למה,״ אמר דראקו. ״אני אצליח לגרום לאוייבי הגרועים ביותר לתמוך בהצעת חוק שהיא רק ברת תועלת עבורי. כל הקרקרנים והלקקנים יועמדו חזרה במקומם הטבעי אחרי זה.״

כל העסק הסריח, כמובן, אבל כל עוד חייה של הרמיוני היו מוטלים על הכף, הארי היה מוכן לסתום את האף שלו. ״אבל אם לא תתקן את השער אחרי הכל,״ אמר הארי בזעף, ״כדאי שתאמין לי שאני עוד אמצא את הדרך לקחת ממך הכל בחזרה.״

״הו, אני אתקן אותו,״ אמר דראקו. ״אבל על אחריותך לגלות איך להשתמש בו כראוי. כפי שאמרתי, הטקסים אבדו, ואין לי ולא שמץ של כוונה לצאת לטיול אל הצד השני בעצמי״.

״בסדר,״  אמר הארי. ״אדבר עם כוחות אכיפת הקסם הפינים. הם ימצאו לי משהו.״

״נפלא,״ אמר דראקו.״ ועכשיו עוף לדרכך, פוטר, זה יקח לי את שארית היום רק להבין מה זה יכרוך. אני אראה אותך מחר במועדון שלי בצהריים בדיוק. ואל תאחר.״

הארי יצא מהמבנה ואז נעצר, הטיל לחש השתקה על הנעלים שלו ועטה את גלימת ההיעלמות-- הוא הביא אותה מתוך מחשבה שמאלפוי ידרוש אותה על המקום לפני שיתחיל לעבוד. הוא חמק חזרה אל תוך האורווה והתקדם בגנבה אל הסדנה. הוא כמעט ציפה למצוא את מאלפוי לועג לתמימותו של הארי בפני אחד מחבריו הסילתרינים ברשת הפלו.

הסדנה נראתה כאילו נחתה עליה כנופייה של פיות מטורללות בשלוש הדקות מאז שעזב. מאלפוי איבק ביסודיות את השער בחצי תריסר אבקות צבעוניות מסקים שונים, והן נדבקו לכל-- למלמלה ולמעיל העור המהודר. אפילו השיער שלו התכסה בורוד, ירוק וצהוב. הוא מחה את האבק מעיניו בקוצר רוח, שלא במתכוון מורח עוד צבעים על מיצחו ועל שרוול המלמלה, והרים את השרביט שלו. ״עכשיו נגלה ממה אתה עשוי.״ הוא אמר לשער, עיניו נוצצות, ״אינצ׳נטו אורליס ריבליו!״  

ניצוץ נורה מהשרביט שלו והפעיל את האבקות בפיצוץ עשן ענקי. הארי מיהר ונסוג לאחור: הוא יהיה לחלל ריק מחשיד אם העשן ייגע בגלימה. העשן התאבך סביב השער, שכבות וצבעים הבהבו בתבנית פרועה של כתמים ומריחות, כמעט כמו ציור של ילד הדוחף צבעים באצבעות כפות הידיים. ״אהה, הינה את,״ אמר דראקו, והתקדם פנימה אל תוך כל הבלאגן והעביר את אצבעותיו מבעד לשכבה מוזרה של כחול-ירוק זוהר, על פניו נסוך אותו החיוך שנהג לעטות בשנה הראשונה שלהם בהוגוורטס, כאשר הצליח לעלוב במישהו היטב. ״חשבתי שזו את.״

העשן גלש על פני הרצפה והארי מיהר אל עבר הדלת.

~
 

הפרק הקודם		הפרק הבא