game over

הגענו לדירה שלהם. מצד אחד, יאיי!! מצד שני, אחחח!! הצלעות שלי הורגות אותי!! כל צעד רק הכאיב לי עוד יותר. ת'ור פתח את הדלת של הדירה עם מפתח ונכנס פנימה. אחרי היסוס קל נכנסתי אחריו. הוא ניגש למטבח, פתח את המקרר והתחיל לחטט בו. "אממ... אפשר אולי משהו לצלעות שלי?" שאלתי. כבר באמת כאב לי. "רק רגע-" הוא אמר. "אני כבר מוצא את זה. הנה זה!" הוא יצא מהמקרר עם תפוח בידו. "אהה... מה אני אמורה לעשות עם זה?" "לאכול את זה, כמובן." "אבל למה? במה זה יעזור לי?" "זה אחד התפוחים של אידונה. זה ירפא אותך." "מה?" המוח שלי פעל באיטיות. "אה, כן." עכשיו נזכרתי בתפוחים. קראתי עליהם בספרים על מיתולוגיה נורדית. לקחתי את התפוח ולקחתי ממנו ביס. הרגשתי איך הצלעות שלי מתחילות להתאחות בחזרה. לקחתי עוד ביס והרגשתי שהצלעות שלי סיימו להתאחות. ת'ור לקח את התפוח האכול והחזיר אותו למקרר. "כדאי שנשמור את זה." הוא יצא מהמטבח והלך לסלון. הלכתי אחריו. "טוב, מה הולך פה? אפשר אולי הסברים?" שאלתי. "טוב, בסדר," ת'ור אמר. "אבל אנחנו גם נרצה לשמוע ממך גם הסברים." "בסדר," אמרתי והתיישבתי על הספה בסלון. "תתחילי את," איאן אמר. "איאן," ג'יין אמרה בקול נוזף. "זה בסדר," אמרתי. סיפרתי להם על המשחק שקיבלתי, על האזהרה, על האווטארים התפוסים, ואחרי זה שנשאבתי. "זה מה שקרה גם לכולנו," דארסי אמרה. "טוב, אז זהו זה, נכון?" סלוויג אמר. "כולנו כאן." "אבל איך ידעתם שאני אחד מכם?" שאלתי. "בגלל התמונות במסך של המשחק?" "כן," ת'ור אמר. "וגם אמרו לנו שנצטרך את 'אמן האשליות'. זה מכוון ללוקי, נכון? הוא הרי הטיפוס של האשליות בסרטים. אחותי-" הקול שלו נשבר. "-אחותי מאוד אוהבת את סרטי מארוול. תמיד הייתי צופה איתה." "טוב," ג'יין אמרה. "אז אנחנו צריכים לתת גם לך כמה הסברים, נכון?" "כן," אמרתי. "אני מאוד אשמח לקבל כמה הסברים." "בסדר," ג'יין התחיחלה. "אז כולנו נכנסנו הנה בזמנים שונים. ת'ור נכנס הנה ראשון לפני כמה חודשים, ואז אני וסלוויג, ואז איאן." "כשאני נכנסתי הנה," ת'ור קטע אותה, "הגעתי לבוסטון, למקום ההוא עם הברווזים. והגיע אליי איש מוזר כזה, דיי זקן עם משקפיים גדולים, ונתן לי דף עם נבואה עליו. ותיק. בתיק היו בקבוק מים, פנס, התפוחים של אידונה וקצת כסף. הנבואה שקיבלתי הייתה: ארבעה מדענים ושני אחים, שישה שיצאו לחפש את האבנים, שיחזירו הכול לקדמותו ואת לב הגיבור לשלמותו. אז שאלתי את הזקן מה אני אמור לעשות והוא ענה רק מילה אחת: לחפש. ואז הוא נסע משם לפני שהספקתי לשאול אותו עוד משהו. אז  אחרי זה ניסיתי להרוויח קצת כסף. הלכתי לכל מיני חנויות וביקשתי לעבוד שם. בסוף נתנו לי לעבוד בחנות ספרים אחת. עבדתי שם והתחלתי לחפש ספרים על מיתולוגיה נורדית. הלכתי גם לספרייה בזמני הפנוי כדי לבדוק אם יש שם עוד ספרים שאין בחנות. לא מצאתי שום דבר על אבנים, אבל אז נזכרתי בסרטים של מארוול, שיש שם את אבני הנצח האלה, הטסרקט. אז חשבתי לעצמי, למה לא? אז עשיתי רשימה של כולם," הוא מראה לי רשימה עם שישה שמות- אבן העוצמה, אבן הזמן, אבן המרחב, אבן הנשמה, אבן המציאות, ואבן התודעה. חיפשתי בסרטים איפה כל אחת נמצאת, וראיתי שסטיב רוג'רס החזיר אותן למקומות שלהן, אז אין לנו איך להשיג אותן." "ואז אנחנו הגענו," ג'יין אומרת. "אבל אנחנו נחתנו באסגרד, והאיש ההוא הגיע גם אלינו, ונתן לנו גם תיקים עם הצידה שהייתה לת'ור, את הדף עם הנבואה, אבל על הדף היו גם את המילים: תמצאו את ת'ור. יש לו את הדרך הביתה. אז הסתובבנו באסגרד כמה שעות עד שהגענו לגשר ביברוסט ושם שכנענו את היימדאל להביא אותנו לת'ור. הוא הביא אותנו עם הגשר לכאן, ונחתנו על ת'ור בדיוק כשהוא אכל ארוחת צהריים," היא מגחכת. "ואז דיברנו, סיפרנו לו שאנחנו גם חלק מהמשחק, ושבדף שקיבלנו כתוב שיש לו את התשובה. ואז חיפשנו במשך שבועות בכל רחבי אמריקה אם מישהו יודע משהו על אבני הנצח, ומצאנו בדרך את איאן, אבל בקושי גילינו משהו. ואחרי כמה שבועות כמעט התייאשנו, אבל אז לסלוויג עלה הרעיון לחפש בעולמות אחרים. וניסינו לקרוא להיימדאל שיעזור לנו. זה הצליח, והיימדאל פתח לנו שער לאסגרד, אבל באמצע משהו חטף אותנו מהגשר. אין לי מושג איך, אבל משהו הדף אותנו הצידה בחזקה והביא ותנו למערה ממש גדולה עם מלא קריסטלים נוצצים, ושם היה ענק בשם אוטגרד לוקי, שאמר שהוא שמע שאנחנו מחפשים את אבני הנצח. והוא אמר שהוא יעזור לנו רק אם נצליח לעבור את המבחנים שלו." הם כולם מצטממרים מהמחשבה על מה שקרה במערה. "תאמיני לי, את לא רוצה לדעת מה קרה שם," ג'יין ממשיכה. "בקושי הצלחנו לצאת משם בחיים. ואז אוטגרד לוקי אמר לנו שאנחנו לא מצליחים למצוא את האבנים כי חסרה לנו חתיכה. אז הוא נתן לנו שבר מאחד הקריסטלים שבמערה, ואמר לנו לחפש את 'אמן האשליות הנושא את שמו'. לא בנו מה זה אומר, והוא רק צחק והעביר אותנו לעץ יגדראסיל, ושמה פגשנו אותך." "והשאר היסטוריה.." איאן אומר. "טוב..." אני אומרת. "אפשר לראות את הקריסטל?" "מה? אהב כן." ג'יין מוציאה את הקריסטל מכיסה ומושיטה לי אותו. אני אוחזת בו ומיד מועבר בי הלם. הקריסטטל נמשך מידי ומוצמד לחזה החליפה שאני לובשת. "מה קורה כאן?" אני שואלת. זאת גם השאלה שאני רוצה לדעת את התשובה שלה... אני שומעת פתאום קול בתוך ראשי. מה?! מי זה?! אני שואלת בתוך ראשי. 

לוקי, בן אודין. ומי את לעזעזל???

הפרק הקודם		הפרק הבא