הסיפור של אוונס ופוטר

דף קטן שהוצמד ללוח המודעות הכריז על ביקור בהוגסמיד.
"זה עוד שבוע!" קראה אליס בהתרגשות והפנתה את מבטה ללילי, ששמחה על ההזדמנות לבקר שוב בעיירת הקוסמים החביבה.
"אני כבר מחכה להזדמנות לשתות בירצפת," אמרה לילי בחיוך.
"ואני חייב מלאי חדש של פצצות סירחון," אמר
קול מוכר מאחוריה.
"פוטר."
"בהחלט." ג'יימס התקרב אליה, מחויך.
לילי ראתה בזוית העין את סיריוס, שנראה נאה כרגיל, נשען על הקיר ומגלגל עיניים במורת רוח. לילי אחזה בשרוולי המעיל שלה בעצבנות.
"אתה צריך משהו, פוטר?" שאלה בתגובה למבטים שנעץ בה.
"הממ... נשיקה," השיב בחיוך.
"הממ... תן לי לחשוב על זה... לא."
ג'יימס נראה מאוכזב אך חיוכו שב אליו בן רגע.
"עוד נראה, אוונס, עוד נראה."
לילי נחרה בבוז.
"בהחלט."
היא הפנתה אליו את גבה ופסעה בצעדים מדודים לעבר כיתת השיקויים.

אחרי זמן ממושך של כתיבת חיבור ארוך ומסובך לפרופסור סלגהורן, לילי הרגישה איך היד שלה פועמת בכאב. הייתה כעת שעת צהריים מאוחרת, אך החושך כמעט ירד בהוגוורטס. שלג כבד חסם את החלונות במגדל גריפינדור, דבר שציער את לילי למדי, כיוון שאהבה מאוד להשקיף החוצה מהחלונות.
"אוונס, תצאי איתי להוגסמיד?" שאל ג'יימס,
שבדיוק נכנס למועדון אחרי אימון קווידיץ', רטוב עד העצם.
"לא!" קראה לילי. "לא, לא, ולא! מה לא ברור?"
ג'יימס חייך.
"את עוד תסכימי יום אחד, אוונס," אמר.
"לא נראה לי," אמרה לילי. "אוי, סוורוס!" קראה לפתע כשהבחינה בשעה.
"אני מאחרת לו!" ג'יימס נחר בבוז, ולילי ראתה את לסתו מתהדקת.
"סבר-מאוס?" שאל בליגלוג.
"שתוק," ירתה לעברו לילי בחדות. היא לא הפנתה אליו את מבטו כדי לראות את הבעת פניו. היא אחזה בשרביט שלה ורצה החוצה, חולפת על פני האישה השמנה, שצעקה:
"לאן את הולכת?" והזעיפה פנים.
לילי רצה החוצה, אל המדשאות, שם חיכה לה סוורוס סנייפ בהבעה מיוגעת.
"סליחה, סוורוס! פשוט הייתי שקועה בשיעורי הבית!" קראה לעברו בהתנצלות בעודה רצה ומתיישבת לצידו. סנייפ פלט ציחקוק משועשע.
"הכל בסדר, לילי," אמר בחיוך. לילי שמה לב שהוא השקיע בהופעתו: שיערו השמנוני הוחלק וסורק, שיניו עטו עתה גוון לבן בוהק שלא כמו תמיד והוא השתמש ככל הנראה בלחש שגרם לעורו הצהבהב להלבין.
"סוורוס, התייפת לכבודי?" שאלה בקול משועשע. סנייפ הסמיק עמוקות.
"לא - אני - אני בסך הכל -" גימגם במבוכה.
לילי צחקה.
"אתה מושלם כמו שאתה, סוורוס," אמרה לו ברוך. החיוך שעלה על פניו של הנער כמעט והיה יכול להאיר את את הגוורטס כולה.
לילי נשכבה על הדשא והניחה את ראשה בחיקו של סנייפ. כשהביטה בשמיים זרועי הכוכבים זיכרון ישן עלה בראשה...

לילי בת האחת-עשרה פסעה בחשש לעבר מצנפת המיון הכיסא.
כשהתיישבה, הונחה המצנפת על ראשה, ולילי הרגישה איך מתח ולחץ מחלחלים בתוכה.
"גריפינדור!" קראה מייד המצנפת.
לילי הייתה מעט מאוכזבת, אך לא לגמרי בלתי מרוצה. היא נעמדה ורצה לשולחן גריפינדור כהרעותיהם של תלמידי בית גריפינדור מלוות אותה. נער שחור שיער - סיריוס בלק - פינה לה מקום לצידו, והיא התיישבה והפנתה לו את גבה בנחישות.
כשהרימה את מבטה לתקרה דמויית השמיים זרועי הכוכבים, היא לא האמינה שתראה מחזה יפה שכזה שוב.

לילי עצמה עיניים.

הפרק הקודם		הפרק הבא