אני?!בסלית'רין ?!

מה.

"את יכולה לחזור על זה?" אני אומרת בבלבול.

"סלית'רין" היא אומרת,

""אב-"

"הבא בתור!" המורה אומר ואני צריכה לפנות את מקומי, אני הולכת לאט לעבר השולחן של סלית'רין, מדי פעם אני מסתכלת על המצנפת ומחכה שהיא תגיד שזאת הייתה מתיחה ואני משובצת לגריפינדור, אבל זה לא קורה והילדים האחרונים משובצים לבתיהם.

המנהל פותח את הערב בנאום ארוך על חוקי בית הספר ומציג את המורים.

"אלבוס דמבלדור ,המורה לשינויי צורה"

מחיאות כפיים סוערות מארבעת הבתים, וואו, לא ידעתי שדמבלדור כל כך אהוב.

הסעודה מתחילה ואני בקושי רעבה, אני מסתכלת  על שולחן גריפינדור, אריאן נראית מבולבלת וממלמלת משהו, אבל עם כל ההמולה באולם אני לא יכולה לשמוע.

אחרי שהסעודה מסתיימת אני הולכת ביחד עם כל תלמידי סלית'רין לחדר המועדון, מקום אפל וחשוך שנמצא מתחת לאגם השחור, אורות ירוקים מנסים להאיר את המקום, אבל זה רק נותן למקום חזות אפלה יותר, האש בוערת באח אבל במקום שורר קור, ספות עור שחורות וירוקות מפוזרות בחדר וספרייה נמצאת בצד.

"המעונות של הבנות בצד ימין, המעונות של הבנים בצד שמאל" אמר המדריך בשעמום "יש שאלות?"

"מתי אני אוכל לדבר עם ראש הבית?" אני אומרת 

"יהיה לך שיעור איתו בלחשים"

"אני לא יכולה לדבר איתו לפני?"

"לא"

"זה דחוף"

"חיים או מוות?"

"לא?"

"אז זה יכול לחכות לשיעור לחשים" 

אני רוצה להגיד עוד משהו אבל הוא כבר הולך, אני מסתכלת על חדר המועדון המלא תלמידים מסלית'רין, איך מצנפת המיון עשתה טעות ושמה אותי כאן?

הלילה מגיע, כולם כבר הלכו לישון במיטותיהם, רק אני עדיין ערה, בוהה בכילות מיטתי, מה קרה לי היום?

אני התעלפתי וחלמתי חלום מוזר, היו לי כאבי ראש, והתמיינתי לסלית'רין.

אני מנסה לישון ,אבל קשה לרוקן את הראש מהמחשבות, אני בטוחה שאני לא אצליח לישון כבר, אז אני קמה מהמיטה וצועדת לעבר חדר המועדון, אין אף אחד, ואני הולכת בשקט לעבר מדף ספרים , אם אני מתכוונת להישאר ערה, אני צריכה  עיסוק.

אני לוקחת ערימה של ספרים מהמדף ויושבת על הספה השחורה, כל הספרים בערך אותו דבר , תעופה, שיקויים, תורת הצמחים...

נשאר לי רק ספר אחד שלא עיינתי בו, הכריכה שלו בצבע ירוק כהה וכתוב בכריכתו באותיות זהובות "תלמידים מצטיינים".

אני מדפדפת ומסתכלת על התמונות של כל קוסם או מכשפה, ליד התמונות כתוב את שמם ובאיזה תחום הם מצטיינים, אני מגיעה לדף על מכשפה צעירה,מצטיינת בתחום האלכימיה, הייתה המדריכה הראשית, וקוראים לה מרו,מרו-

רגע, מה? 

אני מסתכלת על התמונה שלה, אולי אני מתבלבלת, אולי זה העייפות, אבל זו היא, זו האישה בחלום ,בלי שום ספק זו היא, ועכשיו שאני רואה אותה, אני מבינה מאיפה היא מוכרת לי,

אנחנו קרובות משפחה.

,

הפרק הקודם		הפרק הבא