הארי פוטר והנשמה הנסתרת

           החגיגה שנכשלה

          ~♤~♧~♤~ 

 כבר עברו כמה חודשים מאז המאורע בבית הקברות, שם ביקרו הארי ואלבוס בנו את סדריק דיגורי. ועכשיו, ה31 ביולי 2019, זהו תאריך יום ההולדת ה39 של הארי פוטר.

הבית הקטן והצנוע במכתש גודריק, ביתו של הארי פוטר ואשתו ג'יני וויזלי היה מלא אור ושמחה.

הארי ישן במיטה הגדולה שבחדרו, בזמו שג'יני מקשטת את הבית בשרשראות ובקישוטים צבעוניים.

ג'יני קראה ללילי בעודה מפזרת את הבלונים ברחבי הסלון, "לילי! בואי בבקשה". צעדים נמרצים נשמעו על המדרגות, "שששש... אבא יתעורר".

לילי התקרבה אל אמה ושאלה: "כן אמא?" בעוד היא נרגשת לקראת החגיגות לאביה. "לילי, תעירי בבקשה את אחייך ותבואו לעזור לסדר. עוד מעט הדוד רון והדודה הרמיוני יגיעו, אני רוצה שעד אז הכל כבר יהיה מאורגן".

לילי עלתה לקומה העליונה, והשתדלה לא להרעיש כאשר צעדה במדרגות.

היא נכנסה אל חדר השינה הגדול של ג'יימס ואלבוס, וסגרה אחריה את הדלת בשקט. היא משכה את השמיכה של אלבוס, גילגלה אותה וזרקה על פניו של ג'יימס.

"קומו!" לילי צרחה בחוסר סבלנות, והסיטה את וילונות החלון.

ג'יימס טמן את ראשו בכר, ואלבוס עיוות את פניו בתגובה לקרני האור שהתפשטו בחדר.

לילי קפצה על מיטתו של ג'יימס ולאחר מכן עברה למיטתו של אלבוס.

"טוב טוב" אלבוס השתנק כאשר לילי קפצה על בטנו. "הנה אני קם רק תרדי ממני". "יופי" אמרה לילי בגאוותנות.

"ומה איתך ג'יימס?" שאלה בטון מנומס.

"הנה אני קם, את מאושרת?" ג'יימס אמר והלך לכיוון הדלת, ולילי שלחה אליו מבט מתנשא עם לשונה בחוץ.

הבנים ירדו למטה ומאחוריהם צהלה לילי. "הו, הנה אתם", חייכה ג'יני והסתובבה אליהם. "מכיוון שאתם לא יודעים לעשות קסמים" המשיכה, "אתם תהיו אחראים להכין ברכות, ציורים וקישוטים". ג'יימס השפיל את מבטו, וחשב האם להגיב ולבסוף החליט שכן: "אבל אמא! אני יודע לעשות קסמים, שכחת שאני בן 17? לא ילד בן 6".

ג'יני מיד הגיבה "בלי אבל ובלי חבל. אתה לא עושה יותר קסמים בבית אחרי הפיצוץ שעשית בשבוע שעבר, כשהחלטת לנסות את לחש ה"רדוקטו" ללא שום השגחה!". ג'יימס נאנח ואלבוס החטיף לעברו מבט.

לילי לקחה את שניהם ביד וגררה אותם לסלון כדי שיעזרו לה להכין את הקישוטים והברכות.

לא עברו יותר מ10 דקות, ונשמעה דפיקה בדלת.

אלבוס התנדב לגשת לפתוח, כי רצה להיות הראשון שיראה את רוז, בת דודתו שהוא כל כך חיכה לראות כל החופש, לאחר שהשלימו רק בשנה שלפניכן.

הוא פתח את הדלת ובפתח עמדו רון והרמיוני כאשר הם מחזיקים בידיהם שלל מתנות.

מאחוריהם עמדה רוז, והיא התביישה והתחבאה מאחורי רגלה הארוכה של הרמיוני. הרמיוני שמה לב ודחפה אותה בעדינות קדימה. "היי" פנה אלבוס אל רוז, ופניו קורנות. "היי" הסמיקה רוז. ג'יני שמעה שהאורחים הגיעו, ורצה אל הדלת לקבל את פניהם בברכה.

ג'יני חיבקה את רון, והרמיוני וג'יני התנשקו באוויר. רון והרמיוני נכנסו אל הבית והתיישבו יחד עם ג'יני בסלון.

הם פטפטו קצת, ולאחר מכן ג'יני הודיעה שהיא הולכת להעיר את הארי, ושכולם יתכוננו.

רון הוציא חפץ קטן מכיסו ולחץ עליו, זהו היה מעמעם האור שהוריש לו דמבלדור. האורות נכבו, וג'יני שאלה את רון: "ברצינות? עדיין שמרת את זה?" רון מיהר להגיב: "כן, זו מזכרת מדמבלדור. וזה מאוד שימושי".

כולם התחבאו מתחת לכורסאות, וג'יני עלתה למעלה לקרוא להארי.

היא נכנסה לחדר השינה שלהם, והסירה את שמיכתו של הארי מגופו.

הארי מיד התעורר, הרכיב את משקפיו ושאל: "מה קרה? מה המהומה?" ג'יני אמרה: "בוא אנחנו חייבים להגיע לפגישה, תתלבש ותרד. הכנתי לך תה".

ג'יני ירדה למטה, וסימנה לכולם שהארי מגיע.

לאחר דקה או שתיים הארי ירד. כשהוא הושיט את רגלו לרצפה, רון לחץ על המעמעם, האור נדלק וכולם קפצו וצעקו "מזל טוב!".

הם שרו שירים, אכלו עוגה והיה שמח וכיף. לאט לאט הראייה של הארי הטשטשה, הקולות מסביב החלו להיחלש, והוא הניח את כף ידו בחוזקה על הצלקת שבמצחו, ונאנק מכאבים.

"הארי, הארי", הוא שמע את וולדמורט. עד מהרה שמו לב החוגגים למתרחש ונבהלו. "הארי?" התקרבה אליו ג'יני, "אתה בסדר?" שאל רון, והרמיוני הרגיעה את הילדים שהכל יהיה בסדר.

הרמיוני הורתה לילדים לעלות למעלה, ועל אף שהם כה הסתקרנו הם נאלצו לציית. הרמיוני שאלה: "זה תמיד היה קורה לו, כשלמדנו בהוגוורטס. בכל פעם שוולדמורט התקרב". "זה לא ייתכן. זה לא וולדמורט" ג'יני אמרה אבל בליבה דאגה.

הארי התכופף לאט לאט בעודו מגן על הצלקת שבמצחו בידו, וכעבור כמה רגעים הוא התמוטט על הרצפה.

______________________________________________________________________

דבר הכותבת:

הסיפור מתרחש שנה לאחר סיומה של עלילת הספר "הארי פוטר והילד המקולל", שמתחיל ב2016 ומסתיים ב2019.

		הפרק הבא