הארי פוטר והנשמה הנסתרת

 הכנות ללימודים

~♤~♧~♤~

הארי שכב במיטה הגדולה שבחדרו, ומסביבו עמדו רון, ג'יני והרמיוני וסקרו את פניו.

הארי פקח את עיניו, ולאט לאט ראייתו חזרה אליו.

"הארי, אתה בסדר?" שאלה ג'יני במבט מודאג.

"מה קרה?" הארי הסתקרן וניכר בו כי הוא מנסה להיזכר.

"התעלפת. אתמול, במסיבת ההפתעה שהכנו לך לכבוד יום הולדתך." השיבה הרמיוני.

"כבר עברה יממה שלמה, דאגנו לך." הוסיף רון.

"אתה... החזקת את הצלקת שלך הארי. זה תמיד היה קורה לך כשוולדמורט התקרב."

הוסיפה הרמיוני.

הארי התלבט האם להוסיף את הפרט החשוב בסיפור, שהיה ידוע רק לו - הקולות של וולדמורט.

לאחר התלבטות, הוא החליט לשתף אותם, הרי שהם חבריו הטובים ביותר עוד מימי הוגוורטס, ותמיד היו שותפים גם לסודותיו הגדולים ביותר.

"כשהחזקתי את צלקתי שמעתי את וולדמורט. הוא קרא לי בשמי, כמו תמיד שהצלקת צורבת. ככה זה היה תמיד." הארי שיתף.

"אבל הארי, הרגת את וולדמורט כבר לפני 22 שנה." הסתקרנה הרמיוני.

"זה מוזר מאוד. אבל הילדים מבוהלים, אנחנו בחדר הזה כבר כמעט יממה והילדים לבד מחוצה לו. אסור לתת להם לחשוד או להרגיש לא בנוח, אז בואו נתמקד בלתת להם הרגשה שכלום לא קרה. צריך לתאם גרסאות" הסבירה ג'יני.

"ובכן, אפשר להגיד להם שזו הייתה הצגה" התבדח רון.

"נו באמת רון!" הרמיוני חבטה בראשו. "זה לא מצחיק!".

"טוב" רון נעלב והשפיל מבטו.

הארי התחיל לצחקק, וגם להרמיוני נפלט צחקוק וכל החבורה צחקה.

"נגיד להם שהארי אכל משהו מקולקל יום לפני" הציעה ג'יני.

"רעיון טוב. לפחות הכי טוב שהציעו כאן" אמרה הרמיוני, ותקעה ברון מבט.

"אני אלך להגיד להם" הציעה ג'יני.

היא יצאה מהחדר וסגרה אחריה את הדלת.

לילי ישבה בחדרה וציירה תלמיד בהוגוורטס, עם מצנפת, צעיף וגלימה של בית גריפינדור.

רוז, כראוי לבת של הרמיוני, ישבה מול לילי וקראה את הספר "הוגוורטס: תולדות" מאת בתחולדה בגשוט.

אלבוס נכנס לחדרה של לילי, והציע לבנות לשחק איתו במחבואים.

הבנות נענו לבקשתו, והחבורה השתוללה בכל הבית.

ג'יימס שם לב לכך שכולם משחקים במשחק תינוקי והוא לא שם כדי לעצור את זה, אז הוא החליט להראות שהוא בוגר כי הוא ראה את אמו יוצאת מהחדר שלה ושל הארי.

"למה אתם עושים בלאגן?" הוא עשה את עצמו בוגר, ודיבר בטון מתאים למשפט.

ג'יני באמת ראתה את הנעשה, כפי שג'יימס ציפה, אך תגובתה לא הייתה זהה לציפיותיו.

"ג'יימס, תפסיק לשאוב את שמחת החיים של אחיך ושל בת דודתך. תן להם קצת לשחק ולשמוח, ולנצל את זמנם ביחד. עד כמה שידוע לי, אתה לא סוהרסן ששואב שמחה אז תניח להם לנפשם".

ג'יימס התאכזב מתגובתה וזה ניכר על פניו.

"ילדים" ג'יני פתחה בתירוץ שקבעו המבוגרים.

"אבא, כלומר הארי, לא חש בטוב כי אכל שלשום גבינה פגת תוקף. אני מבקשת שתשימו לב לתוקף המוצרים כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו שנית" היא שיקרה.

פניהם של הילדים הראו מעט חשש, אך השתדלו להעלים את התחושה מפניהם, ולא לחשוף את מחשובתיהם.

"ובכן, יש לכם פחות מחודש להתכונן ללימודים, ולכן, אני מציעה שבני הדודים ישארו לישון אצלנו לילה נוסף, ולמחרת נלך יחדיו לסמטת דיאגון" הציעה ג'יני הצעה רטורית, שידעה מראש שהילדים ישמחו מהרעיון.

"כן!" אמרו הילדים פה אחד.

הילדים התארגנו לשינה, הם התקלחו, צחצחו שיניים ולבשו פיג'מה.

ג'יני נכנסה לחדרה של לילי, הניפה את שרביטה ולחשה: "ווינגארדיום לביוסה".

מיטה נוספת יצאה ממתחת למיטתה של לילי, המיטה התעופפה וג'יני כוונה אותה לרצפה, בצמוד למיטתה של לילי.

להרמיוני ורון לא היה מקום לישון, לכן ג'יני סידרה בשבילם את הסלון והם ישנו על הספות הארוכות ששכנו שם.

הבנים כבר היו במיטותיהם שבחדרם, וג'יני פתחה את הדלת והציצה על הבנים.

"לילה טוב" לחשה.

לאחר שסגרה אחריה את הדלת, ג'יימס הרים את ראשו והביט באחיו אלבוס.

"אלבוס" הוא לחש בקולו השקט ביותר, פן תשמע אמו את דבריו.

"מה?" אלבוס הסתובב עם גופו לצד מיטתו של ג'יימס, כך שמבטיהם נפגשו.

"מה נראה לך שבאמת קרה לאבא?" ג'יימס שאל, והקפיד על דיבור שקט.

"אני לא יודע. אבל אני די בטוח שאמא לא סיפרה את האמת, הם אף פעם לא מספרים לנו אותה, אבל עדיף פשוט לא להתעסק בזה" השיב אלבוס.

ג'יימס נראה מעט מאוכזב מתשובתו של אלבוס, אך הסתובב חזרה ושב לישון.

השמש זרחה, והבוקר הגיע. 

יום חדש עמד להתחיל, הציפורים צייצו, הרקיע היה תכול וקרני השמש הבהירות חדרו מבעד לחלונות הבית והאירו אותו בתאורה טבעית יפיפייה.

והראשונה שקמה, כמובן, הייתה לא אחרת מאשר לילי, שהתרגשה לקראת ביקורה הראשון בסמטת דיאגון.

לילי העירה את רוז, ורוז העירה את אלבוס.

השלושה החליטו להמשיך במשחק המחבואים, ומרוב הרעש שעשו גם ג'יימס התעורר.

הרמיוני ורון, שישנו בספות, התעוררו גם הם למשמע ספירת משחק המחבואים ששיחקו הילדים.

הרמיוני העירה את ג'יני והארי, וכולם נתבקשו להתארגן כדי שיספיקו לבלות את היום בסמטת דיאגון.

כולם התארגנו, ונעמדו בסלון.

ג'יני הרימה את ידה אל קצה האח שלמעלה, ומיששה בידה עד שמצאה את אבקת הפלו.

"מי ראשון?" היא שאלה.

"אני!" צעקה לילי.

ג'יני הושיטה את היד ללילי והעבירה לה מעט אבקה,

"לאט וברור" הזכירה לה אמה.

לילי נכנסה לאח, השמיטה את האבקה מידה והאבקה התפזרה על הרצפה.

"סמטת דיאגון" אמרה, ופתאום הופיעה אש ירוקה באח והיא נעלמה.

"הבא בתור" אמרה ג'יני.

כולם סיימו לעבור לסמטה והם היו מוכנים להתחיל בקניות.

הסמטה הייתה מלאה באנשים, מתלמידים עם גלימות ועד הילאים בחליפות.

"אני צריך ללכת לעבודה. להתראות" נפרד מהם רון.

"אני מציעה שנתפצל" הציעה הרמיוני.

"הרמיוני, תקחי בבקשה את אלבוס ורוז איתך, עליהם לקנות את הספרים והמוצרים הנדרשים לשנה ה'. הארי, תקח את ג'יימס לקנות את הציוד הדרוש לו לשנה זו. אני אלך עם לילי לאוליבנדרס על מנת לבחור לה שרביט, ולמדאם מלקין על מנת שתקבל גלימה ותלבושת, ולאחר מכן נקנה לה יחד קדרה, מטאטא ואת שאר הציוד הדרוש. ניפגש בשעה 16:00 ליד החנות של רון, ונקנה שם כמה דברים חמודים בשבילכם. לא לאחר!" סיימה ג'יני את דבריה, ולקחה בידה את לילי.

היום עבר לו, לילי נהנתה מביקורה השני בסמטה ואלבוס נהנה לשוחח עם רוז.

וכך חלפו להם הימים והיום הראשון ללימודים הגיע.

משפחת פוטר הגיעו למתחם הרכבות "קינגס קרוס" וחיפשו בעיניהם את רציף 9.

הם הלכו לכיוונו ואחד אחד עברו אל רציף 9 ושלושה רבעים.

הם תרו אחר משפחת וויזלי ואכן מצאו.

אלבוס התחבר אל רוז, ויחד הם עלו לרכבת.

ג'יימס עלה גם הוא, ואחריו לילי.

ההורים הנרגשים נופפו לשלום, והרכבת השמיעה את קול הקיטור, מה שסימן להתרחק מהרציף כי הרכבת עומדת לנסוע.

הרכבת התחילה להתרחק, ולילי המשיכה להסתכל מבעד לחלונות על הוריה, עד שהרכבת התרחקה משם והוריה לא נראו יותר בעיניה.

לילי תרה אחר מקום ישיבה אך לא מצאה.

רוז נפרדה מאלבוס, והלכה להתיישב ליד חבריה מגריפינדור.

אלבוס הלך לחפש את סקורפיוס, וכמו בשנים שלפניכן מצא אותו לבד בתא, זולל ממתקים.

אלבוס פתח את דלת התא, וחייך אל סקורפיוס שפינה לו מקום.

אלבוס ראה בזווית עינו את לילי מחפשת מקום לשבת, ופתח בפניה את דלת התא על מנת שתצטרף אליהם.

היא חשה באי נעימות אך נאלצה לשבת.

כל הדרך היא הסתכלה בחלון, כדי לא ליצור קשר עין עם סקורפיוס או עם אלבוס.

היא התפעלה מהנוף המופלא שהשתקף לעיניה, ונרדמה.

___________________________________________________________________

דבר הכותבת:

סליחה שהפרק ארוך, אבל תזכרו שזה כמו ספר תשיעי בסדרה אז זה אמור להיות ארוך.

אני שמחה מאוד שהרבה יחסית צפו בפרק הקודם אבל אני לא יכולה לדעת אם קראתם אותו או אם זה מעניין אתכם, לכן אני אשמח שתעשו מנוי לפאנפיק כדי שאראה שבאמת אתם קוראים וזה מעניין אתכם.

מקווה שאהבתם, הפרק הבא יצא אולי מחר אם הרבה יצפו בפרק הזה 😊

הפרק הקודם		הפרק הבא