הוגוורטס תולדות

"מה אמרת שחסר?"
"גמדוני בית, גבירתי. אני לא אספיק לסיים את כל ההכנות לסעודת אמצע השנה אם אין לי מספיק גמדונים". מנהל המטבח השמן וגברת הלגה הפלפאף עמדו על יד הכניסה הסודית למטבח - ציור ענק של קערת פירות.
"הבנתי", אמרה הלגה. היא היתה אישה נמוכה ורזה, לבושה גלימה צהובה בוהקת ועם פנים מחייכות תמידית. "אין לי רעיון מאיפה נשיג גמדונים כרגע, נצטרך לחשוב על פתרון... היי, הנה סלאזר".
ראש סליתרין הגבוה הגיע מכיוון המשרד של גודריק גריפינדור בצעדים מהירים. הרגיש להם כאילו רוח קרה ירדה יחד איתו לאורך המסדרון. ידיו היו משולבות מאחורי גבו והיה ברור שהוא לא רוצה לעצור לדבר איתם, לפחות לא לדברים שלא מעניינים אותו עכשיו.
"צהריים טובים", פנתה אליו הלגה. הוא הנהן תוך כדי הליכה.
"מה בדבר הדרקון? מה גודריק אמר?" היא שאלה מתוך עניין.
"או, עוד יהיה דרקון בשער, גם אם לא תרצו בכך." עצר ואמר לה סלאזר, "את יודעת, זאת חובתינו לשמור על ביטחון התלמידים באמצעים היעילים ביותר".
"אלא אם כן זאת סכנה לתלמידים עצמם, ואז לא הרווחת דבר".
"אולי. ואולי את אומרת את זה כי את מפחדת מדרקונים בעצמך... אני למדתי בעבר את אומנות השליטה במפלצות ואני יודע להשתמש בהם".
"עוד אפשר להתווכח על זה", אמרה הלגה בחיוך. "בכל מקרה, יוריון פה אומר לי שחסרים גמדונים למטבח בשביל ההכנות לסעודת אמצע השנה".
סלאזר עצם את עיניו בעייפות. "תיקחי כמה תלמידים שיעזרו לו..."
ילד קטן חבוש כובע ירוק של סליתרין שעבר שם עיקם את אפו.
"כן, אם צריך עזרה, פרדריק, אפילו תלמידים יירתמו", אמרה לו הלגה והוא המשיך בדרכו. "כמובן שנעשה את זה רק אם זאת תהיה אופציה אחרונה, סלאזר... אם בכל זאת יש דרך להשיג גמדונים אני סומכת עליך שתדאג לזה. אני לא רוצה לוותר אפילו על הדבר הכי קטן בסעודה הזאת".
סלאזר הנהן קלות והמשיך ללכת במורד המדרגות אל עבר המרתפים.
לפרדריק שירד לפניו לא היה מושג מה הוא עומד לראות למטה.
. . .
"לא מספר!" מתחת לעץ במדשאות, כמה שעות מאוחר יותר, פרדריק צעק על חברו בלחץ. פניו היו אדומות וידיו רעדו ותופפו לצידי גופו. שמש הקיץ החמה קפחה על ראשם. "לא מספר מה קרה, הוא יהרוג אותי".
"מה זה משנה אם תספר לי. תספר לי, הוא יודע בכל מקרה." אמר חברו.
פרדריק שתק והניד בראשו. כל התסריטים הכי גרועים רצו בין קירות ראשו. סלאזר כבר הזמין אותו לשיחה במשרד שלו היום בערב, בעקבות מה שקרה במרתפים. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא פחד מסלאזר פחד מוות.
"הוא ראש הבית שלך, הוא לא יעשה לך כלום", הרגיע אותו טבור חברו.
"הוא יכול להעיף אותי מסליתרין". פרדריק העדיף לא לחשוב מה תגיד המשפחה שלו אם דבר כזה יקרה. " וזה הדבר הכי פחות גרוע".
"הוא לא יעיף אותך, בית זה כמו משפחה. לא עוברים בית", טבור נשען על גזע העץ.
פרדריק לא רצה לספר מה הוא ראה שגרם לסלאזר להתעצבן עליו. זה היה סוד שסלאזר לא רצה שאף אחד ידע. אף אחד.

הוגוורטס תולדות - עמוד 292:

"

אופן הלימוד בבית הספר הוגוורטס באותם שנים היה מושפע מהאווירה הקשוחה והדורשת שהיתה נפוצה בימי הביינים, ובהתאם, גינוני הטקס והסדר היו גם הם מאוד מושקעים. כמו כן התקיימו הרבה טקסים ואירועים החברתיים.

תלמיד שהיה מסתובב בלי צווארון וחפתים - לדוגמא - היו תולים אותו על חבל בכניסה לבית הספר עד שיתנצל, או לפעמים מעבירים אותו בגליוטינה ומדביקים לו את הראש חזרה. (נמצאה מגילה עתיקה בה תלמיד שוטח את כל הצרות שלו מהלימודים בשיר מחורז בחמש רבעים. המגילה תובא במלואה בפרק 7)

בחפירות שהתבצעו בחצר האחורית של בית הספר נמצאו גם פריטי משחק של אותה תקופה. נראה שעל אף שהקוודיץ' עוד לא הומצא, המשחקים הקבוצתיים בין הבתים היו נפוצים גם אז, ועניינו את כולם קצת יותר משיעורי כשפומטיקה או חקר העת הישנה (=היום נקרא 'חקר התקופה הפרה-היסטורית').."

המשך בפרק שלוש - הפגישה של גודריק וסלאזר

הפרק הקודם		הפרק הבא