הארי פוטר והטיול הגדול באירופה

הרגשת המחנק של המפתח מעבר שיחררה אותם. הם נפלו על גבעה נמוכה מכוסה דשא והתיקים שלהם נפלו סביבם במפוזר.
הארי נעמד והביט אל עבר העמק הרחב מתחתם, שהיה ירוק כולו ומנוקד בבתי חווה מפוזרים.
"לאן הגענו?" הוא שאל.
"אל-קאפמו דה-ברוג'אס", אמרה הרמיוני במבטא ספרדי, "זה כפר קוסמים מאוד מתויר. שכרתי לנו שני חדרים באחד הבתים פה למטה".
הם לקחו את התיקים ורון שם את כובע הפונפון הצבעוני שהיה מפתח מעבר על הראש שלו.
הם ירדו וחצו את העמק, וחלפו על פני אסמים ומכלאות של היפוגריפים ופגעסוסים, ושדות של צמחים שהם לא הכירו.
"היי, זה פרונקלשטונקלים!", הצביעה הרמיוני על אחד השדות, " למדנו עליהם בשנה הרביעית".
"הרמיוני..." רון פתח את הפה שלו להגיב ואז סתם אותו. "לא משנה. בקיצור, מה התוכניות שלנו אחרי שנתמקם פה? איפה אנחנו הולכים לטייל?"
"נשאל את הבעל הבית מה ההמלצות שלו באזור", אמרה הרמיוני, " אנחנו נהיה יומיים בעמק הזה ואז נצא למסע לעלות אל משכן המאגיים שעל הר אנדו, בפירנאים. מקום מאוד מעניין. זה יהיה מסע של כמה ימים, כי אי אפשר להגיע לשם בקסם".
הם עצרו על יד בית אבן חד קומתי עם חלונות ודלתות רחבים. בכניסה לגינה היה שלט עץ שעליו כתוב במסולסל, "ברוכים הבאים", ותוך כדי שהם הביטו בו נחרט בו בקסם, "הרי, דמיוני ור'ון, דקה אני מגיע".
בעל הבית היה אדם שמן עם שפם מסולסל כמו של סלבדור דאלי, והוא נתן להם חדרים יפים ומרווחים מלאי כל טוב. כשהם שאלו אותו לאן הוא ממליץ ללכת, הוא שאל אותם אם הם היו כבר בקרבות הבסקיסים.
"אתם יודעים, חבריקוס, מלחמות השוורים של המוגלגים הם רק חיקוי חיוור לקרבות הבסקיסים שלנו. אוהו איך שהם נלחמים, אתם צריכים להזהר, סי. במיוחד אם אתם פה רק יומיים לפני שאתם ממשיכים לקסטילו-המאגיסטוי, כדאי לכם ללכת לשם."
הם אמר להם שהוא ייקח אותם. הם קבעו איתו לעוד שעתיים.
"אגב, הרמיוני, מה יש במשכן המאגיסטים?" שאל רון את הרמיוני.
"משכן המאגיים", תיקנה הרמיוני, "הם כת קוסמים עתיקה ממש. אומרים שהם בין היחידים שעדיין אוצרים את סודות הקסם המורחב של מרלין. כל הסוכני הנסיעות המליצו לי ללכת לשם".
"נשמע משעמם", מלמל רון. "את בטוחה שאת רוצה ללכת? זה הליכה של כמה ימים..."
"זה לא רק בשביל להגיע רון, זה גם טיול", היא אמרה, "וחוץ מזה, כן. זה בין המקומות הכי מעניינים שהייתי רוצה להגיע אליהם".
כשיצאו החוצה כעבור שעתיים ראו שעל יד הבית חונה עגלת עץ פתוחה רתומה לצמד היפוגריפים.
"סי, סי, זה רחוק, אני ייקח אתכם לשם", אמר פונצ'ו, בעל הבית.
הם התיישבו מאחור על ספסלי העץ משני צידי העגלה ופונצ'ו התיישב מקדימה. הוא תפס את המושכות וההיפוגריפים רצו, קפצו והתחילו לעוף.
"איפה קורים קרבות הבאסקיסים האלה?" צעקה לו הרמיוני.
"או, חבריקוס, כמובן, אנחנו נוסעים לעיר הגדולה, ויטוריה".

הפרק הקודם		הפרק הבא