הנרי ומקס 2 - טורניר הקוסמים העולמי

ישבנו אני והנרי מתחת לאחד העצים במדשאות ועישנו סיגריה. עוד חצי שעה הרכבת של המשלחת ל'טורניר הקוסמים העולמי' עומדת לצאת.
הנרי סיים את הסיגריה שלו וכיבה אותה על האדמה. "טוב, יש לי משהו לעשות. אני יגיע לרכבת עוד מעט".
"מה יש לך לעשות?"
"אני לא יודע בדיוק, אני יראה ביער," הוא אמר ונעמד.
"טוב, אני בא".
"לא, אתה לא".
"לא שאלתי אותך". אמרתי.
"אבל אני לא צריך אותך".
"אם אני לא אבוא, אתה תפספס את הרכבת".
הנרי נאנח. " אין לי מה לומר על זה".
הוא שינה צורה לדוב שחור גדול והתחיל לדהור, ואני רצתי, שיניתי צורה לנץ ונסקתי מעלה.
עפתי לגובה בו אני יכול לסרוק את כל היער ועקבתי אחרי הנרי המתקדם בין העצים.
הוא דהר מעל נחלים ודילג בין שיחים ואחרי כמה דקות הגיע לקרחת יער גדולה במרכז היער.
נחתתי על עץ גבוה מעליו וצפיתי בו משנה צורה חזרה לאדם.
מבין העצים הופיע האגריד, מלווה בקנטאור שחור-פרווה. עיניו של הקנטאור היו מצומצמות ועל צווארו היתה תלויה שן לבנה גדולה.
"היי הנרי!" האגריד החזיק על כתפו חרמש גדול, ובידו היה דלי מלא בנוזל צהוב כלשהו. "תכיר, זה בלאסן, המנהיג של קהילת הקנטאורים פה ביער".
"כן, נפגשנו כמה פעמים", אמר הנרי והרכין את ראשו. בלאסן הרכין את ראשו בחזרה. הנרי פנה להאגריד, "קראת לי, האגריד. אמרת שאתה צריך ממני טובה".
"כן, אני קראתי לך בעצם כי בלאסן פה אמר לי שהוא רואה הרבה פעמים איזה דוב שחור מסתובב ביער." האגריד שלח בהנרי מבט מבין. "הדוב הוא מפחיד להם פה את כל הטרף והכל. ואני מכיר פה אותך, אז אה... חשבתי שאולי תוכל לדעת מה קורה כאן עם זה".
האגריד הוא אחד האנשים היחידים שיודעים על האנימאגיה שלי ושל הנרי.
"כן," אמר הנרי והוציא חתיכות בוץ מתוך ציפורניו. "אז בלאסן... אני יאמר לך את האמת - הדוב הזה קשור אלי, ואני פוקד עליו".
"אז תגיד לו שלא יחזור לפה יותר", אמר בלאסן בקול נמוך וחלק. הזנב סוס שלו הצליף כל העת על גבו.
"אני לא יכול", אמר הנרי. "מצטער, הוא ימשיך לבוא."
בלאסן לא הזיז שריר.
"זהו. מצטער. מעולה", אמר הנרי והסתובב כדי ללכת.
"אם אתה לא רוצה לעזור לי", אמר בלאסן ושלף מאחורי גבו חץ וקשת במהירות. הוא כיוון אותם לכיווני, על ראש העץ.
נרתעתי ונופפתי בכנפי. איך הוא יודע?
הנרי נעצר במקומו.
"אני מניח שאתה לא יודע גם שום דבר על נץ-ההרים שעומד על העץ שם?" שאל בלאסן. "לא יהיה אכפת לך אם אפגע בו?"
הנרי נהיה אדום. "טוב, בסדר. כן, אני הדוב. והנץ שם זה חבר שלי - מקס. אנחנו לא עומדים לצאת מהיער הזה. זה לא היער שלך."
בלאסן לא הוריד את החץ וקשת. "אני לא רוצה לפגוע בך הנרי, וגם לא בחבר שלך. אתם סייחים עם ראש טוב. אבל, אני לא אהיה מוכן שתעשה בלאגן ותפחיד לי את היער!"
מבין עצי היער הופיעו פתאום כמה עשרות קנטאורים.
"היי!" צעק האגריד. "אתה לא אמרת לי שאתה תביא אותם".
"אז תפקוד על הנרי לעזוב את היער, האגריד, ולא לחזור יותר בתור דוב". אמר בלאסן.
האגריד פתח את פיו וסגר אותו שוב.
"אני לא מוכן!" הוא אמר פתאום. "הנרי הוא צודק! זה לא היער שלך, בלאסן."
"אתה תומך בו?!" הקול של בלאסן עלה. "חברים! ביז הוקמרון קבילמיז!"
כל הקנטאורים מסביב שלפו קשתות.
"אל תעשה את זה..." אמר האגריד.
הנרי פלט שאגה והגוף שלו התחיל לעבור שינוי צורה. תוך רגע עמד מול בלאסן דוב ענק.
"הנרי, תירגע", אמר האגריד. "שאף אחד לא יעז לתקוף!"
הדוב פלט שאגה ודהר לעבר בלאסן.
מטר של חיצים יצא מקשתות הקנטאורים לעבר הנרי.
"פרוטגו!" שאגתי.
כיפת הגנה כיסתה את הנרי וכל החיצים פגעו בה ונפלו לרצפה.
הדוב השחור רץ, דפק את הראש בקיר הבלתי נראה ונפל על הרצפה.
"בלאסן תפסיק!" האגריד צרח לקנטאור שהביט בדוב המעולף בהקלה. "תפסיק את זה פה הרגע, או שאני נשבע שכל משרד הקסמים יגיע ויסלק אתכם מהיער הזה!"
בלאסן רקע ברגליו. "פעם הבאה שאני רואה אחד מהשניים האלה בתוך היער, זה יהיה הסוף שלהם. 'קלינגלאר'!" הוא צעק ללהקה.
הם נכנסו חזרה בין העצים ונעלמו.
הפכתי לנץ, נחתתי על הרצפה, וחזרתי לגוף אדם.
הנרי המעולף כבר חזר לגוף הרגיל שלו.
"הוא בסדר פה", אמר האגריד. "עוד כמה דקות הוא כבר יתעורר".
"אין לנו כמה דקות לחכות שהוא יתעורר," אמרתי. "עוד חמש דקות הרכבת שלנו יוצאת לטורניר הקוסמים העולמי".
"הוא צריך זמן להתאושש", אמר האגריד.
"שום להתאושש", אמרתי ובעטתי להנרי בצלעות. "קום כבר, גוש פרווה."
"אחח", הנרי התיישב ותפס את הצלעות שלו. "מה קרה? איפה הוא?"
"הנרי בוא, אנחנו עומדים לפספס את הרכבת".
"חכה, תן לי כמה רגעים."
"אין כמה רגעים! קום, מהר!".
"בסדר בסדר", הוא נעמד מסוחרר, והפך חזרה לדוב. בשניה הראשונה הוא נפל על הרצפה, ורגע אחרי זה הוא נעמד והתחיל לדהור, נתקע בעצים בדרכו.
"תשמור עליו," אמר האגריד. "אתם הולכים לתחרות, אתה אומר? שיהיה בהצלחה לכם. תעשו לנו כבוד, להוגוורטס".
"אין בעיה", אמרתי. הפכתי לנץ ועופפתי למעלה.
. . .
הרכבת של הוגוורטס עמדה בתחנה, מצוחצחת מתמיד. על הקטר היה טבוע הסמל של הוגוורטס, וכל הקרונות החדשים היו צבועים זהב. בתחנה חיכתה לנו מקגונגל.
"הגעתם בשנייה האחרונה", היא אמרה לנו. "מה קרה לך, הנרי? למה אתה צולע?"
"סתם, בטעות נקעתי את הרגל בדרך", הוא אמר.
"טוב בואו כנסו," היא סימנה לדלת הפתוחה, "אנחנו יוצאים".
"פרופסור, איך נגיע לוואגדו עם הרכבת? את אומרת לי שיש פסי רכבת מפה ועד אפריקה?" שאלתי.
מקגונגל חייכה. "תיכנס, אתה כבר תראה".
בכניסה לרכבת עמד רוח הרפאים של פרופסור סנייפ עם פרצוף חתום. "כבר קיויתי שתאחרו."
"היית חולם", אמר הנרי.
שניה אחר כך חלפו על יד הדלת בריצה פוטר ומאלפוי. כשראו אותנו הם נבהלו וברחו.
"אה, שכחנו לקחת מהם את הספר של מרלין", אמר הנרי. "תזכיר לי אחר כך".
התיישבנו באחד התאים והרכבת יצאה לדרכה. כשהגיעה לשיא המהירות היא התחילה להתטלטל, והרגשתי את כל התא שלנו נוטה אחורה.
"מה קורה?!" נבהלתי.
"שאלת איך נגיע לשם, מקס," מקגונגל עמדה בכניסה לתא שלנו. "עכשיו אתה תראה."
הבטתי מהחלון וראיתי את האדמה הולכת ומתרחקת. הרכבת של הוגוורטס התחילה לטוס, עוזבת את פסי הרכבת ומרחפת לעבר העננים כמו נחש מעופף. היא הסתובבה באוויר ופנתה דרומה, והתחילה לעוף מעל כל היערות.
"נחמד", אמר הנרי למקגונגל. "נחמד".
היא חייכה ויצאה מהתא.
"ייאלה, אנחנו בדרך לוואגדו," אמרתי. "מעניין איך המקום הזה נראה".
"איך הוא נראה זה מה שמעניין אותך?" צחק הנרי. "אתה יודע שעומדים להיות שם קוסמים מברזיל שמשתמשים במטה במקום בשרביט? ושהקוסמים האפריקאים לומדים קסמי הישרדות בשטח, ונלחמים מול טרול כדי לקבל את תעודת הבגרות שלהם?"
"בשביל תעודת בגרות?" הפעם היה תורי לצחוק. "הם נלחמים בטרול בגיל שש עשרה? אנחנו עשינו את כבר בשנה השנייה שלנו בהוגוורטס."
"ולא קיבלנו על זה שום תעודת בגרות", אמר הנרי.
"זה נכון," אמרתי וחייכתי.
אחרי כמה דקות טיסה, יכולנו לראות בקצה האופק את החופים של אנגליה, ואחריהם את הים הגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא