הסוד הקטן, או בעצם הגדול שלי | יובל

*פרק זה כולל קללות*

"לאן?" שאלה בל, גררתי אותה לכרכרות,הבחנתי בססטרלים כיוון שראיתי את בן דודי נרצח ממתקפת קוסמים רעים.

"לכרכרות הרחק מפוצי התחת" ליגלגתי,עצרתי כשהבטתי בילדה מתולתלת בלונדנית,משקפיים היא הרכיבה.

"היי" היא אמרה, נראה כי גם היא בגריפינדור,

"היי!" אמרה בל בשמחה.

"פס! אין זמן לחברות חדשות הם ימצאו אותנו" אמרתי,

"את סתם רוצה להתרחק ממני!,

יש לכן עוד 10 דקות" היא אמרה,וסידרה את תלתליה היפים.

"בסדר תדברו" אמרתי באדישות, לא רציתי הרבה חברים.

"אתן באות?" אמרתי אחרי תשע דקות,

"מצטערת ג'י, אני אהיה עם מילי" היא אמרה בעצב.

עיבטתי את הפנים שלי,היא מעולם לא קראה לי ג'י, הלכתי מהן לכרכרה אחרת ברוגז, לא שמתי לב שילדה שם.

"היי. אני רואה שאת כועסת." אמרה ילדה, שערה היה בין חום לשטני ועייניה היו ירוקות.

"היי.." אמרתי, עייני הכחולות נצצו ונראו על סף דמעות.

"אל תבכי, מה קרה?" היא אמרה, הבית שלה גם היה גריפינדור,

"החברה הכי טובה שלי לא שמה אליי" אמרתי ברוגז,

"אויש. אל תתייחסי לזה.את נראת ממש.. נחמדה?" אמרה הילדה, התחלנו לצחקק.

כשהגענו ידעתי ששמה היה ג'ניפר,היא הייתה ממש נחמדה, בשלב מוקדם או מאוחר החזקתי איתה יד, מה שגרם לבל לקנאות.

"יש לך חברה חדשה? סבבה." אמרה בל ברוגז, פתאום ג'יין הרגישה שבל לא כל כך נחמדה.

"מה שתגידי כלבה" אמרתי, הבנתי שהיא עשתה לפני את קטע החברות.

"זקנו של מרלין" אמרה חברתה של בל, הן התרחקו ממנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא