הסוד של ג'יי קיי

ג'יי קיי רולינג ישבה בקרון הרכבת ובהתה לחלל. היא הייתה משועממת. מאוד משועממת. זו הייתה הפעם הראשונה השבוע שהאישה הקשישה לידה לא ראתה סרטוני חתולים בלפטופ שלה.

ג'ייקיי התלבטה אם להעיר אותה ולשאול את הלפטופ שלה. בכל זאת, סרטוני חתולים. זה ממש חשוב! טוב, לפחות יותר חשוב משנת היופי של הגברת ההיא. 

ג'ייקיי רצתה לישון גם היא. אולי ככה היא תוכל לחלום על סרטוני חתולים. אולי לפחות סרטוני כלבים. עיזים. לוויתנים מעופפים. לוויתנים מעופפים! זה פשוט נפלא! חבל שאין ביוטיוב סרטונים של לוויתנים מעופפים, אחרת היא הייתה מרכיבה לעצמה פלייליסט שכזה.

אחרי בערך עשר דקות של בהייה ממושכת, מתישה, וחסרת חתולים חמודים מתגלגלים ברקע של מוזיקת מעליות, ג'ייקיי הרגישה טפיחה חלשה על גבה. היא הסתובבה במהירות, ולתדהמתה, ראתה משהו ששימח אותה מאוד (לא, זה לא חתול). זה גם לא היה כלב. או עז. או לוויתן מעופף (אכן מצער), זו הייתה... היא! "את לא לוויתן מעופף!" היא פלטה במבוכה. בכל זאת, עשר דקות ללא סרטוני חתולים הן משהו מייגע למדי.

"ברור שלא, אני בכלל טוסטר רדיואקטיבי שמקיא נצנצים!" ג'ייקיי השנייה ענתה באנחה נרגזת. כן, זו היא. לגמרי היא. היא הייתה עונה את אותו הדבר. טוב, גם "דיונון משוגע בגוון ירוק זוהר" יכל לספק אותה.

"מי... את?" היא הביטה בשלמות שעמדה מולה בפה פעור. "הרגע אמרתי לך. טוסטר רדיואקטיבי שמקיא נצנצים! את לא מקשיבה?" האישה המושלמת, היפvפיה, הנחמדה והנדיבה ביותר בעולם (חוץ מג'ייקיי עצמה, כמובן) ענתה לה בגלגול עיניים, ומיד הוסיפה "אני החברה הדמיונית החדשה שלך!"

ג'ייקיי בהתה בה בבלבול. חברה דמיונית? היא לא כבר מבוגרת מדי בשביל זה? אחרי שהיא רבה עם סטיבי, ג'ייק ואדוארדו השלישי לפני שבוע היא לא הרגישה צורך לעוד חברה. טוב, זו היא. היא בטוח לא תריב עם עצמה על כמה סוכריות אמ אנד אמ אפשר לדחוס לפה לפני שיהיה לה חשק להקיא, נכון? "אני מסכימה להיות החברה הדמיונית שלך" היא חייכה חיוך שעדיין נשאר מבולבל. "אני לא שאלתי אותך אם את מסכימה," השנייה הדגישה "ובכל מקרה, תודה. עכשיו אפשר להתחיל." היא חייכה חיוך עקמומי וסיפרה לג'ייקי שהיא נשלחה על ידי "הסוכנות לסופרים חסרי השראה" והיא כאן כדי לעודד את היצירתיות המופלאה של חברתנו החביבה ג'ייקי.

ג'ייקי לא הבינה למה היא צריכה סוכנת. היא בכלל לא סופרת, נכון? בספר הקודם שהיא ניסתה לכתוב היו 8 עמודים, ובכולם את אותה השורה- "הגברת פתחה סרטון חתולים בטלפון. החתולים התגלגלו. והתגלגלו. ושוב התגלגלו" אז שהיא תכתוב ספר אמיתי? ועל מה? 

		הפרק הבא