מלחמת הבתים

 הארי ישב בכיסאו,מרפקיו דבוקים אל לוח השולחן המעוטר.
הוא אהב את השולחן הזה. בצורת פלח קלמנטינה כשהוא יושב באמצע אורכו ומשתי צידיו יוצאות חריגות בלוח העץ שגורמות לכך שיהיה מוקף משלושת צידיו בשולחן, שהיה סגור עד הרצפה, מה שהקנה לו פרטיות מושלמת.
למעלה, בראש הכיפה, היה פסיפס של אריה גריפינדור ענק שבאמצעו תבליט של הוריו והוא.
זנבו של האריה היה נחש סלית'רין שירד שמאלה, שזנבו התעגל בשמאל השולחן, ובמרכזו היתה תמונה זזה של בנו אלבוס ותחתיו הכיתוב של שמו.
פיו של האריה היה פעור לרווחה וציור נע של שאגה שבתוכה מרצדת המילה."גריפינדור" עשרות פעמים בקע מפיו, יורד אל צד ימין ומקיף תמונה נעה של בנו ובתו האחרים שתחתיהם שמם.
במרכז השולחן, מתחת לתמונותיהם של הוריו ושלו ובין תמונות ילדיו, היו דמויותיהם של אלבוס דמבלדור בימין, וסוורוס סנייפ בשמאל. על רקע פרצופו של סריוס בלק.
התמונות הללו היו בצבעים דהויים מעט ולא נעו.
אצל דמבלדור היתה תוספת של צבע אדום לצבע גופו, ולסנייפ ירוק. לסיריוס לא התווסף שום צבע.
ולבסוף בשורה ארוכה ומעט מתעגלת כלפי מעלה, מתחת לכל זה, הופיעו כל חמישים הנופלים בקרב על הוגוורטס בתבליטים מיניאטורים, שתחת כל אחד מופיע שמו בראשי תיבות, ובמרכזם תמונה זזה, מעט גדולה מהתבליטים הקטנים, של סדריק דיגורי..

עכשיו השולחן הזה תמך במרפקיו, שמעל להם היו כפות ידיו שהוצמדו ללחייו והסובבו בהתאמה, מעסות את שרירי פניו.עיניו היו נפוחות ותחתיהם היו שקים שחורים ענקיים.
הוא לא ישן כבר שני לילות. מה הולך פה לאחרונה. למשרד הקסמים יש תחושה שמשהו אדיר מתבשל מתחת לפני השטח, אבל אין לו שום מידע ממשי.                                                                                                                               

"הארי!" אחד מצוות ההילאים פרץ לחדרו רגע לפני שמטוס נייר הופיע שם.

"הארי אתה חייב לבוא! חטיפה!"

הארי זינק, שלף את שרביטו מהשקע שלו בתחתית השולחן והתעתק מהמקום.
משרדו של הארי היה אחד המשרדים היחידים במשרד הקסמים שאפשר להתעתק מהם.                                                                                                                                           

הארי צץ בתוך בית פשוט וקטן.

"אלירו הזקן!"

הארי הניע את שרביטו שעיגול אור מרצד בקצהו.

"מעניין מה רצו ממנו. הוא לא שווה הרבה.."

הוא ניגש בראש קבוצת ההילאים אל החדר הפנימי, היו שם סימני מאבק ברורים.
כתם דם קטן עיטר את הרצפה וחורים בקירות האבן היו לא מעט. קופסת מתכת גדולה שהייתה על יד המיטה הייתה פעורה לרווחה ומנעולה מרוסק לצידה, תכולתה הייתה מושלכת בחוסר סדר על הקרקע המרוצפת.

"הם חיפשו משהו. ואם הם נאלצו לקחת אותו איתם הם כנראה לא מצאו."

האיזור שסביב כתם הדם היה נקי מאבק יחסית לשאר החדר.

"הם התעתקו מכאן. הם הכניעו אותו, השכיבו אותו כאן מדמם. ואז התעתקו. טוב חבר'ה, תרחרחו בשטח, אני אלך לעצבן את עצמי עם ניירת ושאר העניינים הנצרכים."

הוא התעתק משם וצץ במשרדו שבמשרד הקסמים.

"נו מה קורה הארי? איפה רון?"
הרמיוני צצה בפתאומיות בפתח משרדו.

"חטפו את אלירו בנג הזקן, רון וההילאים במקום עדיין."

"א-ל-י-ר-ו—ב-נ-ג"
הרמיוני טעמה את השם המשונה. על לשונה.

"רגע הוא ממשפחת בנג? הוא צאצא של דאיייב בנג קוסם האופל הנורא???"

"כן הוא ה.... רגע..מי?"

"לא שמעת על דאייב בנג?"
הרמיוני גלגלה את עיניה. "דאייב בנג היה קוסם אופל נורא. הוא היה אחד הקוסמים הגדולים ביותר של כל הזמנים. הוא מת לפני כשלוש מאות שנה.
כקוסם אופל היו לו הרבה מתנגדים ושלל אנשים שרצו את ראשו. הוא נלחם בהם, והביס את כולם.
אבל היכולת המדהימה ביותר שלו הייתה לקיחת כוח הקסם מגופות הקוסמים ולהעבירו אליו.
והוא  לא היסס להשתמש בה בכל עת. הוא הרג כשלוש מאות קוסמים אדירים ולקח את כוחותיהם.                                   

כשהיה בן שלוש מאות חמישים, לאחר שנלחם במוות ויכל לו הוא התייצב לדו קרב נגד מפלצת קסמים, לוחם אדיר מגזע גמדוני בית שנעזר בתליון הקורנין בן החמש מאות שנה ששימש לו  כקמע.
קוסם שהוכתר כלוחם הטוב בעולם.
הקרב ארך שלוש וחצי שעות והיה הקרב היפה ביותר באלף השנים האחרונות.
אך בסופו של דבר דאייב בנג הביס את הלוחם והרג אותו בעודו עונד את התליון.

ברגע שהוא עשה זאת הוא קולל ע"י התליון, גופו הפך לשחור ומחוספס, ונותרו לו שעות מספר לחיות.
כשהבין זאת, הוא תלש את התליון מעל צוואר הקוסם שהרג,נטל מהקוסם את כוחותיו וכישף את התליון כך שהעלים ממנו את  כל הטוב, אז הוא התעתק משם למקום סתר כלשהוא והחדיר אל התליון את כל כוחות הקסם שלו וקסם אדיר כלשהו שמעניק את יכולת החדרת כוח הקסם אל תוך רוח רפאים.
וכישף אותו כך שרק זה שישתמש בתליון כדי לנקום את נקמתו וללכת בדרכו, יהיה יכול ליטול ממנו את הכוח האדיר ולהשתמש בו.
אז הוא מת וגופו נעלם."

"אב..אבל הרמיוני."
הארי ניסה לשאול בפעם האלף.

"מה זה תליון קורנין?"

הם כבר נכנסו אל הספרייה.
הרמיוני שלפה כרך עבה כלשהו והטיחה אותו על ידיו אל הארי.

"אתה יודע לקרוא נכון?"

"אה.. כן"

"אז בהצלחה."  

הארי פתח את הספר  ודפדף במרץ עד שהגיע למקום.

"תליון קורנין הוא תליון שיוצר ע"י ג'ורן קורנינן לפני שמונה מאות שנה לתחרות הטוב שנערכה באותה שנה, וכישף אותו כך שיביא מזל לעונד אותו.
בתחרות זו הוצגו קסמי הטוב. קסמים שמיועדים לעזור לאנשים, למגר את הרוע מקרב כל אדם וכו'. המנצח בתחרות, ג'וני שאלפרס קיבל את התליון וכישף אותו כך שקסם אופל שיפגע בעונד אותו יגרום לקללה איומה על הקוסם ששלח אותה.
תליון הקורנין הפך לסמל של טוב ושלום בעולם הקוסמים.
הוא בצורת כוכב זהוב עם תבליט יונה לבנה פורשת כנפיים, עומדת על שרביט, שתחתיו ארבע ידיים, שניים לוחצים אחת לשניה ושניים מגישות אחת לשניה מטבעות חרמש.
התליון עבר בירושה ..."

הארי כדרכו סגר את הספר כהרגלו בטריקה חסרת סבלנות. "משהו נורא מתרחש!!!"  

הפרק הקודם		הפרק הבא