בלה ואני

בלה הסתכלה טוב יותר, כאילו, בטוב יותר אני מתכוונת שהיא עוד שנייה הייתה מוציאה משקפת מהעין.

"בואי!' צרחה ורצתי אחריה, אבא מאחורי לא מבין מה קורה פה.

"שלום, אפשר עזרה?" שאלנו איש אשר עמד בבר.

הוא התעלם. שאלנו את רוב האנשים בפונדק. אך לפתע נכנס אחד שונה. ג'ינג'י*, אחריו נכנסה ג'ינג'ית גבוהה. רגע, זה לא יכול להיות! 

"את בטוחה?" אמר המבט ששלחה לעברי בלה.

"כן, העיניים, הצלקת, הוא צבע את השיער בטח!" אמר המבט שלי.

"נשאל אותו? תסתכלי, באים אחריו שלושה ג'ינג'ים!" אמר מבטה.

משכתי בכתפי והלכתי לאבא.

"אבא, אתה יכול לשבת באיזה מקום, או להסתובב, אנחנו נדאג לקניות!" אמרתי. אבא הביא לי 80 לירה שטרלינג.

"תחזירי עודף אם ישאר! אני לא יודע כמה עולות קניות של קוסמים..." אמר.

הנהנתי. גם ידעתי שההורים של בלה הביאו לה כסף מראש.

"סליחה, אדוני, אתה יודע מה אמורים לעשות?" אמרה בלה בנימוס.

כמובן שידענו מה לעשות, אך לא היה לנו שרביט.

"ברור! אתן בנות מוגלגים? בואו, אני בדיוק קונה לילדים שלי ציוד, גם בני, אלבוס, שנה ראשונה." 

"כן, אנחנו שנה ראשונה. תודה!" אמרתי בנימוס.

"רגע, אלבוס שאת כל הזמן מדברת עליו? אלבוס דמרג? דמבי? בו, דמבלדור, כן!" התערב אבא, שעוד לא הספיק לצאת מהפונדק.

האיש, שכנראה היה הארי פוטר, תלה בנו מבט מבולבל. 

"אה, כן, הפרופסור שבא והסביר לנו נתן לנו צפרדע עשויה משוקולד, והיה בה קלף עם תמונה!" שיקרה בלה, כאילו בהפתעה והתלהבות.

"טוב, הגעתן לגרינגרוטס!" הוא הסביר לנו מה זה, אבל אנחנו ידענו. אדלג לחלקים המעניינים:

"זאת חנות החיות. אם תרצו, תוכלו להביא חיה!" רגע, מותר לנו להביא ל"אסיבניה" חיות? בדקתי ברשימה.

"חובה להביא כלב, גודל בינוני עד גדול." קראתי בקול.

"כלב בהוגוורטס?" שאלה האישה, כנראה ג'יני, בבלבול. 

"אממ... שלחו לנו מכתב על בית הספר 'אסיבניה', לא הוגוורטס." אמרה בלה.

לבסוף בחרתי כלב רוטווילר מעורב, שלמרות גזעו, המוכר אמר שהוא רגוע ולא עושה יותר מדי בעיות.

לעומתי בחרה בלה בכלב בורדר קולי בעל פרווה חומה ומרהיבה.

מצאנו גם שרביטים נהדרים. לבלה יש שרביט אלון, נימי לב של דרקון, גם לי יש את אותה הליבה, רק בתוך עץ גפן.

"כלב?" צרחה אמא כשהגענו הביתה. אבא דווקא זרם.

"עוד יומיים אני הולכת וחוזרת עוד שלושה חודשים לשבועיים. זה באמת משנה? בבית הספר החדש חייב, אגב." גלגלתי עיניים.

הפרק הקודם		הפרק הבא