בלה ואני

"כל הקוסמים בטיסה 3 לאסיבניה לעלות." אמר הטייס בקול משועמם.

"בלה, בואי נעלה," אמרתי.

שתינו עלינו למטוס הקטן. 

"הטיסה ממריאה." הודיע הטייס בקול משועמם.

"הוא לא אומר לחגור חגורות?" התפלאה בלה.

"אף פעם לא היית במטוס של קוסמים?"

בלה ואני הסתובבנו לבדוק מי אמר את זה.

"איילה ברזילאי." 

"בלה סידני."

"סופי בייפילי." אמרתי.

"אז, מאיפה את?"

"ישראל. אני באתי ללונדון לביקור, והמטוס של הבריטים לקח גם אותי."

"אנחנו בריטיות, לגמרי. עברתי ממנצ'סטר. סופי לונדונית מאז ומתמיד. אבל אנחנו חברות טובות מעוד מאז כיתה ג'. היינו אמורות להתחיל כיתה ו', אבל בית הספר אסיבניה, את מבינה."

"אמממ... אני לא מבינה אנגלית טוב כל כך..." אמרה איילה.

בלה ואני החלפנו מבטים.

"יש לי וידוי קטן." אמרה בלה.

שלחתי לעברה מבט שואל.

"טוב, מה שאני אומרת לא יוצא מכאן, טוב?" 

איילה ואני הנהנו במרץ.

"טוב, אני יהודיה. לגמרי. אפילו לא קצת נוצריה. זאת הסיבה שהתחמקתי ממך בחגים שלכם. את סולחת לי שלא גיליתי לך?" 

"ברור, אבל למה לא גילית לי?"

"טוב, לאחרונה הייתה הרבה אנטישמיות בלונדון..."

"אם תרשו לי להתערב, רק רציתי להגיד שזה לא מאוד נחמד לעשות את זה," התערבה איילה.

"הגענו!" אמרה איילה ברשמיות לאחר שהביטה בחלון.

"כל כך מהר?"

"בחיים לא שמעת על קסמים?"

הפרק הקודם		הפרק הבא