שלדים בארון המשפחה

כל הזכויות שמורות כמובן לג'י. קי.רולינג, ואין אפשרות לקבל רווח כלכלי על הסיפור

___________________________________________________________________

בשל בעיה טכנית, יש סיכוי שיהיו כתובים כאן על המסך מספר סיפורים. נא לקרוא רק את הסיפור הזה, שנמצא מתחת לשורות אלו. עמכם הסליחה.

המבט האטום תמיד נראה על פניה, לראות אותה מחייכת נדיר כמו לראות כוכב נופל.

היא הייתה לבושה בצורה מושלמת, ללא דופי, אבל רק ענייה, הריקנות, החלולות, הרדופות, העידו על מה שעבר אליה.

הפעוט הקטן צחק, וניסה לתפוס את העשן באגרופו הקטן. קול הצחוק נשמע צורמני לאוזניה, איך הוא יכול לצחוק, איך במצב כזה?...

היא החליקה את הקמטים על שמלתה הלבנה כשלג, וציחצחה את נעליה השחורות.

"חררררק"

"אמא? אבא?" שאלה בקול שקט. "יש מישהו בחוץ."

"שטויות, לילי,"

"חררררק!"

"אמא!"

הדלת נפתחה בחבטה.

היא הגיבה בצורה אוטמטית, והטילה הלחש שידעה שעליה להטיל, לאחר מכן, בלי להסתכל אחורה, היא עלתה במדרגות.

היא שמעה את אמה עולה בעקבותיה, אבל כל זה התרחש בעולם אחר, הדבר היחיד שבאמת קרה כרגע זה הקול הנורא שנשמע מהסלון ואמר: "אבדה קדברה!"

היא רצה במעלה המדרגות בלי הבחנה, דמעותיה מתעופפות לקול עבר.

היא בלמה רק שהגיעה לקיר העץ, שעמד לצד הכניסה לחדר. היא פתחה בסערה דלת נסתרת, נכנסה, וסגרה אותה בקול חבטה קל.

הגלימה רישרשה בזמן שהיצור הנורא עלה במדרגות ונכנס לחדר.

היא לא עמדה בזה יותר, היא פתחה את הדלת והציצה.

אמה עמדה בידיה פשוקות, מגנה על העריסה מאחורי מחסום החפצים-

"זוזי הצידה,"

"לא, את הארי, לא את הארי! בבקשה, רחמים!"

"זוזי הצידה ילדה טיפשה..."

"כך אותי במקומו, לא הארי!"

"אבדה קדברה!"

היא צרחה, וצרחתה השתלבה בצרחתה של הילדה, שהביטה מאחורה.

וולדמרט כיוון בזהירות את השרביט פעם נוספת, והילדה אימצה את כל כוחה כדי לבלום את הקללה...

"אבדה קדברה!"

היא לא התרכזה, ומרוב זעם על מות אחיה היא לא שלטה בכוחה- 

כל מקום בבית שכישופה פגע בו התפוצצץ, וכך גם וולדמורט.

בלגן שרר בבית זמן שזעמה יצר אנדרמלוסיה...

לבסוף היא נעצרה, נעצרה ובכתה, וטיפת דם הכתימה את שמלתה הלבנה...

		הפרק הבא