שלדים בארון המשפחה

"בוקר טוב אדונילי!" ציפצפץ קריצ'ר והארי התעורר בבת אחת.

"אדונילי בסדר?" שאל קריצ'ר.

"כן, הכול בסדר דובי... זאת אומרת קריצ'ר," הוא עדין לא התגבר על אובדנו של הגמדון החביב דובי.

"קריצ'ר הכין לאדונילי ארוחת בוקר למיטה עם כל הדברים שאדונילי אוהב!" 

"באמת?!" הארי הזדקף בבת אחת וליטף בתנועות מעגליות את בטנו המקרקרת.

"תודה רבה קריצ'ר!" קריצ'ר קד קידה עמוקה עד לריצפה והגיש לפני הארי בחגיגיות את המגש.

אור שמש הסתנן מבעד לחלונות והפך את המגדל לשטוף שמש, והאש העליזה שבערה באח גם עזרה לשפר את הרגשת הביתיות.

אבל המועדון היה ריק מאדם.

"איפה כולם?"

"כולם למטה בארוחת הבוקר אדונילי, אבל דמבלדור ביקש מקריצ'ר להביא להארי ארוחתת בוקר, וקריצ'ר עלו עלה בכל המדרגות עד שהגיע לכאן!"

"כל הכבוד קריצ'ר!" אמר הארי בחיבה.

היוא חיפש מתחת לשולחן את המשקפיים שלו.

"איפה לעזאזל המשקפים המזורגגים-"

"הנה הם." אמר קול וגרם להארי לקפוץ בבהלה ולתקוע את הראש בשולחן.

"אתה בסדר הארי?" שאל רון ועזר לו לקום.

"זה, לא היה נחוץ." אמר הארי ושיפשף את הבלוטה הכואבת שהתנפחה על ראושו.

רון גיחך והושיט לו את משקפיו.

"הי הארי." אמר קול שקט מירכתי החדר, והארי ראה (הרבה יותר טוב עם המשקפיים) את הרמיוני.

"שנינו גמרנו עכשיו ארוחת בוקר, ועלינו למעלה לארח לך חברה."

"טוב." אמר הארי וחזר להתמקדם באוכל.

הוא טרף את פרוסות הלחם עם הריבה, את הסלט הגדול ומיץ התפוזים הסחוט, וכעת פנה להרים את המכסה מעל הקינוח.

זאת היתה עוגת קינמון.

רק רגע.

עוגת קינמון?!

קריצ'ר יודע. כן. לא. כן. לא. כן.

כן! הארי זכר בבהירות כעת, שהוא סיפר לקריצ'ר.

והוא זכר בבירור גם שקריצ'ר אמר לו: "... עם כל הדברים שאדונילי אוהב!" עוגת הקינמון היתה גרועה יותר מההפך.

למה שקריצ'ר יעשה את זה?

אלא אם כן...

"תגיד קריצ'ר," אמר הארי בהשפעת רעיון גאוני שעלה למוחו. "אני יודע שסיפרת לנו שאתה מומחה ברקיחת שיקוי פולימיצי, אז תוכל ענות לי על שאלה חשובה?"

"בוודאי אדונילי!"

"כמה זמן צריכות כנפי החיפושית להתבשל לפני הכנת השיקוי?

"קודם כל אדונילי, זה כנפי שפרירית ולא חיפושית. ובנוגע לשאלתך: התשובה היא 21 ימים."

"תודה קריצ'ר," אמר הארי.

הוא הסתובב בגבו אל קריצ'ר כדי לאכול את העוגה ואז-

הוא הסתובב בחזרה בפתאומיות וצעק: "שתק!" הלחש של הארי פגע בדיוק בחזה של קריצ'ר.

"אוי, הארי!" אמרה הרמיוני מזועזעת.

"למה עשית את זה?"

"זה לא קריצ'ר," אמר הארי, הקסים חבל, התכופף והחל לקשור את הדמות הקטנה. "זה מתחזה!"

"יאיך אתה יודע הארי?" שאל רון.

"בגלל," אמר הארי והתרומם, "שאני אלרגי לקינמון.".

הפרק הקודם		הפרק הבא