מרי פופינס והוגוורטס

בית מספר שבע-עשרה שבמשעול הדובדבן, לא היה יוצא דופן מלבד כמה עובדות, ראשית, הוא היה הבית היחיד במשעול שהיה צריך לשכבה חדשה של טיח, שנית הוא היה הבית הקטן ביותר במשעול ושלישית, בעל הבית - ג'ורג' בנקס, העסיק שנה שעברה בביתו, את האומנת הכי מוזרה שפגשתם- מרי פופינס.

ג'יין ומייקל, שני הילדים של משפחת בנקס בני האחד עשרה, עדיין לא יודעים מהי ההגדרה המדויקת שלה. בהתחלה שערו, שהיא סתם איזו אחת מוזרה, אבל עכשיו, שלפני כל לילה, ג'יין מתבוננת בציור הדיוקן של ברט שמרי נתנה לה ומייקל בוחן את המצפן המופלא שהיא העניקה לו כמתנת פרדה, הם מתחילים לחשוב שאולי היא באמת הייתה מכשפה. אבל הם יודעים שזה לא יעזור להם אם היא הייתה מכשפה או לא, היא הלכה וזהו.

הם מאד התגעגעו אליה. כמעט כל לילה הם היו חולמים שהיא חוזרת עם המבט המתנשא שלה ואז הם היו מתעוררים למציאות המשעממת והמנוקרת. אבל היה נראה שרק הם חשבו כך.

לילה אחד, שסיים יום ארוך ובלי כמעט תקריות מיוחדות הלכו מייקל וג'יין לישון אחרי אין ספור הערות מצידה של סכיאנה וורסון האמנת החדשה שלהם. הם לא אהבו אותה בכלל. היא ממש הזכירה את ננה קייטי היא הייתה זקנה מבוגרת כמוה עם כל מיני גינונים וכל מיני סגולות מוזרות כמו למשל למרוח בצל רקוב בצידיי אוזניים, היא טענה שזה מסלק מזל רע. זה גרם לריח בלתי נסבל של בצל רקוב להתפשט ברחבי הבית. היום היא כמעט הכריחה אותם למרוח את הבצל כמוה כי הם לא הסכימו לאכול את פשטידת הכרוב שגברת בריל מכינה כל יום שלישי. לבסוף הם הצליחו להתחמק ממנה לאחר שהפילו עליה את האגרטל החדש שמר בנקס קיבל במתנה בחג המולד מאחד הפקידים שבבנק. כתוצאה מכך הם קיבלו עונש לעלות למיטה מוקדם יותר מן הרגיל ולא להשתתף במסיבת יום ההולדת של אחיהם התאומים ג'ון וברברה לגיל השנתיים. כעת הם שכבו בחדרם מדוכדכים.

"אני מתגעגעת למרי פופינס," לחשה ג'יין כשהיא מביטה בחלון.

"את אומרת את זה כל לילה," רטן מייקל.

"וזה לא אומר לך משהו?" שאלה אותו ג'יין כשהיא מתיישבת על מיטתה.

"אמ... גם אני מתגעגע אליה," הודה מייקל בקול קטן.

אך ג'יין בכלל לא הקשיבה לו היא רק בהתה בנקודה קטנה שנראתה מבעד לחלון

"מה זה?" שאל מייקל כשהוא נושא מבט מסוקרן.

"לא יודעת," השיבה ג'יין.

הנקודה הלכה והתבהרה ועכשיו הם יכלו להבחין שזה ינשוף אשר עף בדיוק לכיוון החלון של חדרם. ג'יין פלטה צווחה כאשר הינשוף נכנס דרך החלון לחדרם והתיישב בדיוק על מיטתה.

"אוח, תשתקי כבר," אמר מייקל. "עוד רגע וגברת וורסון תעלה עלינו עם הבצל המטומטם שלה."

לשמע המילה בצל השתתקה ג'יין. אבל עדיין המשיכה להביט באותו מבט מבועת בינשוף שהתפלש לחדרם.

"היי, תראי," אמר מייקל. "הוא מחזיק במקור שלו מעטפה."

"אז תיקח אותו," אמרה ג'יין ברעד מבלי להסיר את מבטה מהינשוף.

"בסדר," אמר מייקל. "אני לא פחדן כמוך." הוא ניגש לינשוף והוציא ממקורו את המכתב. הינשוף בדוגמא צקצק לאות מחאה.

ג'יין פתחה את זוג עיניה הכחולות לגודלן המקסימלי. "וואו, בוא נפתח נראה מה כתוב שם." היא אמרה והתקרבה אל מייקל נראה היה שהיא שכחה את פחדה מרוב סקרנות. הם פתחו את המכתב והחלו לקרוא ביחד בקול:

"לכבוד גברת ג'יין ומיסטר מייקל הנכבדים.

אנחנו שמחים לבשר לכם שהתקבלתם לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות הלימודים מתחילים באחד לספטמבר.

ההגעה לבית הספר נעשית על ידי עליה לרכבת אקספרס להוגוורטס שהיא מתחנת קינגס קרוס רציף תשע ושלושה רבעים.

כל התלמידים מתבקשים להגיע עם קדרת נחושת סטנדרטית מידה ב' ומורשים, אם יחפצו להביא איתם ינשוף או חתול או קרפדה.

בכבוד רב

ג'וליה וולטרס

סגנית מנהל

בתוך המעטפה היה דף נוסף שבו היה כתוב:

רשימת הספרים היא:

ספר הכשפים הבסיסי (רמה א') מאת מירנדה גוזלי

תולדות הכישוף מאת בתחולדה בקשוט

תורת הקסם מאת אדלברט רוח

מדריך שינויי צורה למתחילים מאת אמריק חלפון

אלף עשבים ופטריות קסומים מאת פילידה שורש

מרקחות ושיקויי קסם מאת ארסניוס מיליליטר

חיות הפלא-מילון מושגים מאת טימוטי ספיל

מדים

כל תלמידי שנה ראשונה נדרשים להצטייד בפריטי הלבוש הבאים:

שלושה חלוקי עבודה פשוטים (צבע שחור)

כובע מחודד פשוט אחד (שחור) ללבוש יומיומי

זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון או חומר דומה)

גלימת חורף (שחורה אביזמי כסף)

ציוד נוסף

1 שרביט

1 קדרה (ברזל מידה 2)

1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)

1 טלסקופ

1 זוג מאזניים מנחושת

בנוסף לזאת מותר לתלמידים להביא עימם גם ינשוף או חתול או קרפדה

תזכורת להורים: על תלמידי שנה ראשונה נאסר להביא מטאטא אישי

ג'יין ומייקל הרימו את ראשיהם והביטו אחד על השני המומים.

		הפרק הבא