ואז היא נעלמה

ניק! ניקו! תתעורר כבר!

ניקו פקח עיניים, ומיצמץ.

"אתה כל הזמן מתעלף לאחרונה!" אמרה ג'נה.

"מה? מה?" שאל- מילמל ניקו.

"זוזי הצידה." נשמע קול גס, ורוג'ר נדחף והתיישב לצד ניקו.

"ג'נה צודקת, מה קורה פה? אתה נעשה רכרוכי!"

"לא, לא," מיהר ניקו לבטל את דבריו. "זה רק ש..." הוא היסס שניה, מה הוא אמור להגיד לו? "ש... מחלה. אני חולה במחלה מסוכנת שגורמת לי להתעלף כמה פעמים." כן! רעיון נהדר! 

רוג'ר בחן אותו בחשדנות, כאילו מנסה למצו סיבה למה הוא משקר, ולבסוף אמר: "טוב אחי, רק אל תתעלף בכל מקום, יש לי תדמית שאני צריך לשמור עליה." הוא טפח על כתפו בעוצמה שנקעה אותה, והלך.

ג'נה מיהרה אליו.

"אתה בסדר?" 

"כן, בטח..." אמר ניקו ונאנח, מה קורה לו בזמן האחרון?

ג'נה ליטפה את שערותיו השחורות- חומות ואמרה לו בקול רך: "רק שתדע, אני כאן איתך..."

"כן, כן," מילמל ניקו בהיסח הדעת וניזכר בחלום שלו. למה הוא כל הזמן חושב עליה?

'אולי כי בעוד שבוע אמור להיות יום ההולדת שלה?' שאל קול קטן בקרקעית מוחו.

ניקו התרומם ואכל קצת שוקולד מהדובשנריה, שהיה על המדף לידו. 

הוא הלך עם ג'נה (הפעם זכר לא לאחוז בידה) לחדר המועדון, פלט "קשקשי נחש", ונכנס פנימה. המועדון הקריר תמיד הצל עליו תחושת רוגע. הוא שקע לתוך כורסא, וג'נה התיישבה על ספה קרובה.

"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאלה, ובקולה רמז ברור לדאגה.

"כן." אמר ניקו.

מבחוץ נשמע קולות.

הם יצאו החוצה.

הקולות באו ממסדרון סודי שניקו הכיר, הוא הרים שטיח שתלוי על הקיר, התכופף, ועבר.

במסדרון עמד רוג'ר, מחזיק בידו את נועה, תלמידת שנה שלישית שמנמנה מהפאלפאף. ניקו מיד ניזכר שהם דיברו עליה הבוקר.

נועה פירפרה באוויר ללא מוצא.

ניקו נעצר לשניה, הוא היה יכול לעזור לה...

רק החזק שורד!

ניקו המשיך ללכת וחלף על פניה, שתסתדר בעצמה!

ג'נה נראתה קצת יותר מהוססת ממנו, אבל המשיכה גם.

גם כשיצא הוא עדיין שמע קולות, שהבהירו לו שנועה עומדת להישאר במרפאה הרבה זמן...

הם יצאו החוצה, לחצר, ליד האגם, וניקו הקסים להם פיקניק.

'רק רגע, מה אני עושה?!' הוא שאל את עצמו, 'אני מתנהג כאילו אנחנו זוג!' אבל ג'נה כבר התיישבה על המפה המשובצת באדום לבן, היה מאוחר מדי להעלים את הפיקניק.

ניקו התיישב לצידה בהיסוס.

הם אכלו קצת בשתיקה, ואחרי כמה זמן שאלה אותו ג'נה, שכבר התחילה להרגיש נוח יותר, למה הוא תמיד נועל את נעלי הספורט הכחולות שלו.

'איך היא שמה לב?' חשב ניקו בהתפעלות, אבל לא ענה דבר, זה היה עניין מאד אישי, הרבה יותר משג'נה יכלה לחלום.

ג'נה המתינה כמה שניות, וכשראתה שהוא לא מתכוון לענות, הרכינה את ראשה.

ניקו הביט בה בשעשוע, בנות כל כך רגישות!

הוא נאנח ואמר לה בכנות: "ידידה נתנה לי אותם פעם."

"אה," אמרה ג'נה.

הוא הביט באגם, במים המנצנצים בשמש מולו, עבר כזה הרבה זמן מאז שהיה יום חמים ונעים כל כך...

כמעט בלי לחשוב הוא הניף את שרביטו והחליף את בגדיו בבגדי ים.

"ג'רונימו!" קרא וקפץ פנימה קפיצת סלטה.

ג'נה צחקה והקסימה מספר 8 זהוב.

"קבלו את ניקו אלוף העולם בשחייה!" קרא  ניקו והתענג על מגע המים החמימים בעורו. 

ג'נה שיחקה במשחק שלו.

"וכעת, הוא עומד לבצע את המדהים מכל, קפיצת הסלטה המשולשת!" קראה בקול, "השופטת ג'נה מקסוול הידועה בקפדנותה, תבדוק אותו! בוא נראה אותך ניקו! מחיאות כפיים!"

ניקו יצא מהאגם, לקח תנופה ו- עשה קפיצת סלטה משולשת מושלמת, ונפל בנתז לתוך המים.

ג'נה הקסימה את המספר 10, וקונפטי צבעוני נפל על פניו של ניקו כשעלה.

הוא צחק, וניסה לברוח ממנו, ועד מהרה הם הפכו את זה למשחק.

ניקו לא זכר מתי בפעם האחרונה כל כך נהנה, השתחרר, צחק...

קונפטי אדמדם נחת על אפו.

"ניצחתי!" קראה ג'ינה ורקדה ריקוד ניצחון קטן.

"אפ, אפצ'י!" התעטש ניקו והקונפטי התעופף.

זה כבר היה שעת בין הערביים, והוא יצא מהאגם, רועד מקור, ומיהר להחליף לבגדים.

הוא וג'נה צעדו צעדים איטיים, מדודים, לכיוון הטירה, והתמעמעו מאד.

"היה לי ממש כיף איתך!" אמר ניקו כשהגיעו לכניסה.

ג'נה ציחקקה, הסמיקה, והשפילה את מבטה.

"גם לי היה כיף איתך..." אמרה תוך כדי שסילסלה באצבעה תלתל. "בי ביי!"

"ביי!" קרא ניקו, וניכנס לטירה, משאיר את ג'נה הנרגשת לצפות בשקיעה הרומנטית.

מצטערת שלקח לי הרבה זמן.

הפרק הקודם		הפרק הבא