ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"אתה בטוח שאתה יודע איפה המכון הזה נמצא?” שאל ג'ייס את אלק. הם הלכו במורד סמטת דיאגון.

"זה לא משנה, אמרו לנו שיחכה לנו מחוץ לחנות שרביטים אחד שקוראים לו ג'יימס, הוא המנהל של המכון והוא ילווה אותנו למכון. שם אני ואיזי נהיה.”

"דבר אחד אני עדיין לא מבינה, הקוסמים האלה הם לא כמו המכשפים?” שאלה איזבל.

"לא,” ענתה קליירי. “הם גם לא יכולים לעשות כשפים מהידיים הם צריכים שרביט בשביל זה.”

"לא שווה,” אלק הניף את ידו בביטול.

"אני חושבת שפה זאת החנות שרביטים,” אמרה איזיבל. היא הצביעה על חנות קטנה ומאובקת למראה שמעליה היה כתוב באותיות חומות; 'אוליבנדר שרביטים.'

ליד החנות עמד גבר גבוה ושרירי. הוא סקר את ארבעתם לרגע ואז נופף בידו.

"כנראה הוא 'אחד שקוראים לו ג'יימס.” ג'ייס הצביע על האיש שעמד נבוך ומבולבל ליד הפתח של החנות.

"כן, אני רואה את הרונות שלו,” אמרה איזבל.

"אני חושב שהוא לא יועזור לנו אלא רק יבלבל אותנו יותר.” אמר ג'ייס.

"הם עפים על מטטאים,” אמר אלק לפתע. הוא נעמד מול חנות שמלאה במטטאים.

"וואו, אז הם ממש קוסמים כמו באגדות של הסתמיים,” אמר ג'ייס.

"כל האגדות נכונות,” הטיפה לו איזבל.

הם נכנסו לחנות שרביטים. היא הייתה קטנה, מאובקת, ומלאה בקופסאות מאורכות מהרצפה ועד התקרה. דוכן עץ רעוע עמד בפינת החדר, ומאחוריו ישב איש זקן ובחן מקל עץ בדקדקנות.

"אהמ,” השתעל ג'ייס.

"אה, שלום לכם,” אמר הזקן. הוא נעמד והתקרב אליהם. מקרוב קליירי יכלה לראות שיש לו עיניים חומות גדולות וחודרות.

"שלום גם לך,” אמר ג'ייס ונדחף קדימה. “אנחנו צריכים ארבעה שרביטים, כמה זה יעלה לנו?”

"רגע, סבלנות,” אמר האיש. קליירי שיערה ששמו אוליבנדר, לפי השלט שהיה תלוי מחוץ לחנות. “אני מבין שאתם בני מוגלגים אז אני אסביר לכם, כל אחד בתורו ינסה מספר שרביטים עד שתימצא התאמה בינכם לבין השרביט. מי רוצה ראשון?”

"אני,” קרא גייס.

הוא ניסה מספר פעמים, בשרביט השלישי שהוא הניף אוליבנדר קרא בהתלהבות. “בדיוק. עץ אלון ונימי לב של דרקון. מי הבא?”

"אני,” מהרה קליירי לומר. לה לקח קצת יותר זמן. היא נסתה שבעה שרביטים עד שאוליבנדר היה מרוצה. “עץ סמבוק ושערה של חד-קרן. מעניין. מי הבא?”

"אממ.. אנחנו לא צריכים,” אמרה איזבל.

"כן,” אמר אלק והביט בשרביטים בזלזול. “אנחנו בהחלט לא זקוקים למקלות עץ האלו בשביל להילחם.”

"במי אתם נלחמים נערי?” שאל אוליבנדר.

"ב..” החל לומר ג'ייס אבל קליירי דרכה לו על הרגל והוא השתתק, נועץ בה מבט זועם.

לפני שהם יספיקו לעורר עוד חשד הצייד צללים הלונדוני מהר לשלם לאוליבנדר מהכסף המוזר שהוא הביא ממהבנק של הקוסמים ודחף אותם החוצה.

שאר הקניות הלכו דיי חלק חוץ מקניית הגלימות. שם הם כבר איבדו את זה לגמרי ופשוט התגלגלו מצחוק בעוד מדאם מלקין מודדת אליהם גלימות ארוכות ומוזרות. אפילו ג'יימס, הצייד צללים מהמכון הלונדוני לא עמד בזה וגיחך קלות בעוד ג'ייס בוחן את עצמו מול המראה לבוש בגלימה שחורה.

בסופו של דבר הם הגיעו למכון של לונדון צוחקים ומלאים בחוויות.

המכון של לונדון היה ממש דומה למכון של ניו יורק.

ראש המכון היה ג'יימס ביוקשייר ואשתו אמלי. הם גרו שם יחד עם בתם המאומצת, מורין ג'ונסון שהייתה מכשפה, קליירי הבינה את זה לפי הקרניים הזעירות שבצבצו ממצחה. מורין הייתה נראית בערך בת שבע עשרה אבל מצד שני לא בטוח שהיא באמת בת שבע עשרה, מכשפים ומכשפות הם בני על-מוות.

השבועיים שם חלפו ממש מהר. קליירי ואיזבל התיידדו עם מורין וספרו לה על הוגוורטס. היא הייתה ממש בהלם מכך שיש קוסמים שאחד ההורים שלהם הוא לא שד והם עושים קסמים בעזרת שרביטים.

"זה ממש טיפשי,” היא קבעה. “אני לא צריכה להיות תלויה בשרביט מטופש.” והיא החליפה את בגדיה לפיג'מה בהנף יד.

"נכון,” הסכימה קליירי. “והקטע הכי מטורף שגם אני וג'ייס כאלה. אנחנו יכולים לעשות קסמים עם השרביטים האלה בגלל הדם המאלכי שלנו.”

"תראי לנו איזה קסם,” אמרה מורין.

"כן קליירי,” הוסיפה איזי בהתלהבות. “לא ראיתי אותך עושה איזה קסם בכלל.”

"אוקי,” קליירי גם התלהבה מהרעיון. היא נגשה למגירה הראשונה בשידה שליד מיטתה ושלפה משם את השרביט. “אוקוס מוקוס.” היא כמעט צעקה ונופפה בשרביט. שום דבר לא קרה. “אוקוס מוקוס,” היא אמרה שוב. "זה חסר תועלת,” היא אמרה בכעס והניפה את השרביט. המצעים שעל המיטה התרוממו באוויר ורחפו לדקה ואז נחתו בחזרה.

"וואו,” קראו שלושתן ביחד.

"טוב,” אמרה איזבל והניחה את השרביט על הרצפה בזהירות. “כנראה לא סתם את הולכת ללמוד איך להשתמש בדבר הזה...”

"בהחלט,” הסכימו מורין וקליירי.

הפרק הקודם		הפרק הבא