ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"מה נראה לך שיש במכתב הזה?” שאל אלק. הוא ישב על רצפה, נשען על אחד העמודים שבאולם האימונים, ועיניו הכחולות תקועות באיזושהי נקודה בין הקיר לרצפה.

"לא יודעת,” ענתה איזי. לשם שינוי היא פשוט ישבה על הרצפה לצידו של אחיה. “אבל כנראה זה לא סתם פיתיון של שד טיפש. זה כנראה רציני.”

"אז את באמת חושבת שהם קוסמים?” שאל אלק. הוא הביט באחותו בפליאה.

"ברור שאני לא חושבת שהם קוסמים,” היא הניפה את ידה בביטול. “אני מתכוונת לומר שאולי זה לא שד שלח את המכתב הזה, אולי זה משהו יותר רציני...”

"משהו יותר רציני לא היה שולח מכתב עם שטויות,” השיב אלק.

"אז עכשיו אתה אומר שהשטויות האלה הן בעצם לא שטויות?” שאלה איזבל בהרמת גבה.

"אני לא יודע,” מלמל אלק. הוא הביט סביבו בבלבול. “זה פשוט... ממש מוזר.”

"כן, ממש מוזר. בקיצור.” הסכימה איזי.

שתיקה השתררה בין שניהם וכל אחד שקע בכל מיני השערות מוזרות.

כעבור רבע שעה קליירי וג'ייס נכנסו לאולם מלווים בלא פחות ולא יותר בקונסולית.

מה הקונסולית עושה איתם?” מלמלה איזבל לאוזנו של אלק.

"תהיי בשקט,” הוא סינן אליה בחזרה. שניהם מהרו לקום על רגליהם.

"אז, אממ... מה קרה בסוף?” שאל אלק.

"מכיוון שאתם אחיו של ג'נתן וולינד אז כדאי שתדעו,” אמרה הקוסולית בפנים חתומות. “ג'ונתן ווילנד וקלריסה מורגנשטן הולכים ללמוד בפנמיה מיוחדת באנגליה.”

"מה?” קרא אלק. הקשת נשמטה מידו על הרצפה.

"מה ששמעת, אלכסנדר לייטווד.” אמרה הקונסולית. “עכשיו, ג'ונתן וקלריסה ילכו לארגן את החפצים שלהם. הם יעזבו לאנגליה בעוד שלושה ימים.

"שלושה ימים?” על פניו של אלק הייתה מרוחה הבעה מבועטת. “מ..מה? מה הולך פה בדיוק?”

"קדימה אלק,” לחה איזיבל. “ג'ייס וקליירי יסבירו לנו הכל בחדר שלי.

"אנחנו נעזור לג'ייס וקליירי לארגן את המזוודות.” היא אמרה בהטעהמ ומשכה את אלק בעקבותיה.

"אתם מוכנים להסביר לי בבקשה מה הולך פה?” שאל אלק בכעס. הם היו בחדר של איזיבל. אלק ואיזבל נשענו על השידה, נזהרים שלא לשבור את כל הכלי איפור וג'ייס וקליירי ישבו על המיטה ונראו המומים מכדי לדבר.

"התברר שמה שהיה כתוב במכתב לא היה שטויות כמו שחשבנו,” מלמלה קליירי. היא הביטה בחחש אמיתי באלק וחיכתה לפיצוץ.

"רגע,” אמרה איזי. היא נתנה בג'ייס מבט ערמומי, מחכה שהוא יפרוץ בצחוק ויגיד שזו מתיחה אבל זה לא קרה. הוא רק השיב לה במבט אטום. “את מתכוונת שאתם באמת קוסמים?”

"כן,” ענתה קליירי. “מתברר שבגלל הדם המלאכי שלנו יש לנו יכולות קסם.”

"לאיזו פנמיה אתם הולכים?” שאלה איזבל.

"הוגוורטס,” השיבה קליירי. “זה בית ספר בשביל עוד ילדים כמונו, שהם קוסמים.”

"יש עוד ילדים שיש להם דם של מלאכים? כמה כאלה וולנטיין יצר?” אלק נראה מפוחד לחלוטין.

"לא,” מהרה קליירי להסביר. הפיצוץ מאלק לא הגיע והיא לא רצתה שיגיע בכלל. “יש עוד המון אנשים שהם קוסמים רק שהם פשוט חיים בסתר. כמונו. והם יכולים לעשות קסמים. יש בית ספר ששם מלמדים אותם איך להשתמש בקסם שלהם. לשם אני וג'ייס הולכים כי הדם של המאלכים הכניס לנו קסם.

"אתה לא יכול להעילם פתאום!” אמר אלק והביט בג'ייס בכעס. “אנחנו הולכים להיות פרבאטאי. אנחנו חייבים להיות ביחד!”

"אתה חושב שאני לא יודע את זה, אלק?” ג'ייס פצה את פיו לראשונה. הוא נראה ממש עצבני. “אני בכלל לא רוצה ללכת לפנמיה המוזרה הזאת, שבטח מלאה בעוד המון מוזרים. אתה יודע שהם בכלל לא צדים שדים?”

"מה?” קראו אלק ואיזי. לרגע היה נראה שהם שכחו את מה שנודע להם בדקות האחרונות. הם היו המומים וכועסים.

"נכון,” קראה קליירי ונעמדה. “הם פשוט עם של עצלנים. אם הם מיוחדים כמונו, אז למה הם לא נלחמים כל הזמן?”

הפרק הקודם		הפרק הבא