יומנה של פראיטור

היי!

אז סוף סוף הצלחתי להשאיל מהספרייה את "דם האולימפוס" והתיישבתי ליד המחשב כדי לכתוב את הפאנפיק.

הרעיון הזה יושב לי בראש כבר די הרבה זמן. 

אני ממש אוהבת את הדמות של ריינה ולדעתי ריק ריירדן ממש לא מתייחס אליה כמו שצריך.

באמת שצריך לתת לה יותר קרדיט.

ויתור זכויות לריק ריירדן וכל זה.

ליומני היקר שלום רב.

אם אתה עוד לא מכיר אותי, אז הגיע הזמן.

קוראים לי ריינה אווילה רמירז אריאנו.

ואני שונאת את השם שלי. הוא פשוט נוראי!

אני גרה בסן חואן, ברחוב קאיה סן חוסה. אני בת תשע.

יש לי אחות גדולה שקוראים לה היילה. היא נתנה לי אותך. יש לה שיער כהה וחלק ועיניים שחורות, בדיוק כמוני. כולם כל הזמן מבלבלים בנינו.

אין לי אמא. אני לא יודעת איפה היא. אבא אף פעם לא מדבר עליה, והוא התעצבן וצעק כששאלתי עליה.

אבא שלי משוגע. היילה אומרת שפעם הוא היה נחמד ולא כעס כל הזמן. אני מאמינה לה, אבל קשה לי לדמיין את זה.

יש לנו שכנה נחמדה, קוראים לה לוסייה. היא מבוגרת אבל אין לה נכדים.

הבעל שלה מת לפני הרבה שנים מסרטן והבן שלה נהרג במלחמה.

תמיד יש לה שוקולדים בבית. היא שומרת אותם לי ולהיילה ולכל הילדים האחרים שבאים אליה.

יש לה סיפורים על אלים וגיבורים ומפלצות, ואנחנו הולכות אליה כשאבא ממש כועס.

לפעמים הוא ממש מפחיד אותי,ואז לוסיה מחבקת אותי ואת היילה ומספרת לנו על מדוזה או הרקלס או המלך מידאס.

לוסייה אומרת שלאבא יש טראומה מהמלחמה בעיראק, אבל גם זכרונות טובים כי שם הוא פגש את אמא.

זה תמיד נשמע לי מוזר. הוא פגש אותה במלחמה? היא הייתה חיילת? לוסייה אומרת שהיא לא יודעת.

לפעמים אני והיילה יושבות על הגדר מתחת לבית ומסתכלות על חתולי הרחוב כשהם מתחממים בשמש או משוטטים בין המכוניות.

אנחנו ממציאות עליהם סיפורים. יש את אריקה, שהיא חתולה לבנה עם כתם אפור על הבטן. היילה אומרת שהיא גרה באוטובוס עם הבעלים שלה ונודדת בכל העולם ועוזרת לילדים מסכנים שאין להם הורים.

יש את שרקי, שהוא כתום ורזה. אני אומרת שהוא היה פעם נסיך ששנא חתולים ובאה אליו פיה טובה שהפכה אותו לחתול בעצמו כדי שילמד לקח ויפסיק להציק לחתולים.

יש את נורי, חתול עם עיניים צהובות שנעלם ולא חזר. היילה אומרת שהוא יצא לצוד עכברושים בנורווגיה.

יש חתולה יפיהפיה שאנחנו קוראות לה משי כי הפרווה שלה ממש רכה. היא אפורה ומלכותית ואף פעם לא רבה עם חתולים אחרים. אני אומרת שהיא בעצם מלכת החתולים.

אני מגדלת חתולה אחת, אני קוראת לה קוקו. מצאתי אותה כשהיא הייתה גורה ממש קטנה.היא מנומרת ולא ממש יפה אבל אני אוהבת אותה בכל זאת.

מצאתי אותה לפני שנתיים כשחזרתי מבית הספר. החבאתי אותה בתיק והלכתי הביתה.

נתתי לה חלב וטיפלתי בה, אבל היא התחילה ליילל ופחדתי שאבא ישמע אותה ויבין שהחבאתי אותה בבית.

אז ביקשתי מלוסייה לשמור עליה עד שתגדל. היא מעדיפה להיות בחוץ ואני מאכילה אותה כל יום. היא מתלטפת אצלי ואני משחקת איתה שעות.

אני והיילה לפעמים הולכות לעזור בברצ'ינה. זאת מסעדה ברחוב לידינו, ואנחנו מכירות שם את הטבחים.

אנחנו עוזרות להם במטבח ולפעמים הם נותנים לנו כמה מטבעות בתמורה. היילה מתעקשת לחסוך אותם. אני לא יודעת למה.

יש בברצ'ינה כלוב גדול עם תוכים כחולים וירוקים. הם כבר מכירים אותי כי אני עוזרת להאכיל אותם כמעט כל יום, אבל גברת גורדה, המנהלת של ברצ'ינה, לא מרשה לי להוציא אותם מהכלוב כי היא מפחדת שהם יברחו.

יש לנו בית גדול ומלא בהרבה חפצים ורהיטים כבדים. יש בו גם הרבה כלי נשק, כי אבא התחיל לאסוף אותם.

יש לו כמעט כל כלי נשק שקיים. אני לא מבינה למה הוא צריך אותם. 

הוא ממש חשדן, הוא אפילו חושב לפעמים שאני והיילה מרגלות אחריו.יש לו מין אש כזאת בעיניים, ואז אנחנו יודעות שהוא לא לגמרי שפוי.

הוא נועל אותנו בחדרים, אבל היילה למדה לטפס החוצה ולהיכנס מהחלון לחדר שלי. 

כמעט תמיד אנחנו נרדמות ביחד, אבל כשאני מתעוררת היילה כבר לא שם ואני יודעת שהיא חזרה לחדר שלה.

פעם אחת שאלתי את היילה למה אנחנו לא פשוט בורחות. היא אמרה שאין לנו מספיק כסף או מקום לישון בו.

ושהלוואי שזה היה פשוט כל כך.

אני כבר צריכה ללכת לישון. אני אכתוב בך שוב בקרוב.

תגובות? 

יש הרבה חורים בסיפור של ריינה עד "הגיבור האבוד", אז אם למישהו יש רעיונות להמשך אני ממש אשמח אם תשלחו לי ינשוף.

תיקונים, שגיאות או הערות יתקבלו בברכה. 

כהר התחלתי לכתוב את הפרק הבא, אני כנראה אפרסם אותו בקרוב.

		הפרק הבא